הדור הבא

כולם נדהמו למראה הסמל.

כיירון הביט בו, נדהם, ומילמל לעצמו: ״לא, זה סיפורי סבתא... זה לא יקרה... זה לא זה...״.

אך בשניה חזר לעצמו: ״טוב, אז כנראה שאם האלים מתו הם לא יכולים להכריז על בניהם. לא נורא! נמקם אותך בביתן הרמס בינתיים״.

לפתע ג׳ון קם: ״רגע, אבל מה עם מעיין האלמוות? אנחנו לא צריכים ללכת אליו?״

״כן, אבל אסור שכולכם תלכו. אנחנו לא יכולים להסתכן בכך שכולכם תמותו.״ השיב לו כיירון.

״אז אני מתנדב!״ צעק מארק, יורשו של ארס.

״וגם אני!״ אמרה ג׳ן, בתה של אתנה.

״אני חייב, לא? אני הזאוס הבא״ הזכיר ג׳ון.

״טוב, אם אף אחד לא מתנדב אז אין לי בעיה...״ אמר לעצמו כריסטיאן. ״מה קורה לי?!״ חשב לעצמו. ״האדס עושה אותי רע...״

״למה כולם מסתכלים עליי?״ היתממה קרולינה, בתה של אפרודיטה.

״עוד מישהו?״ שאל כירון. ״טוב, אז אם לא, הנה חמשת היורשים ש...״ 

״אני רוצה.״ אמר פתאום רון.

״סליחה, מה?

״אני רוצה.״

״אבל אתה לא יורש. זאת משימת היורשים.״ השיב לו כירון.

לפתע הרים רון סכין מהרצפה, ובלי להסתכל בכלל הטיל אותה אחורה. ״מאחורי, רחוק, יש מטרה קטנה וישנה. היא במרחק שלוש מאות מטר. פגעתי בה בול באמצע. אתה בטוח שאתה לא רוצה שאני אבוא איתם?״

״טוב... אני מניח שנוכל להכניס קצת יוצאים מן הכלל...״ רון התיישב חזרה, מרוצה, במקומו.

״אז ג׳ון, בן זאוס, ג׳ן, בת אתנה, מארק, בן ארס, כריסטיאן, בן האדס, קרוליה, בת אפרודיטה ורון, בן אל בלתי ידוע. הם הגיבורים אשר ישתו ואשר יביטוח את מי מעיין האלמוות לכאן, בשביל כל היורשים. 

כולם הריעו, חוץ מרון. הוא ישב לו בשקט, חשב מחשבות. לפתע צץ בראשו רעיון. והוא הסתכל על כריסטיאן.

-------------------

טוב, אז מלא זמן לא העליתי, והנה פרק חדש! תהנו! ממליץ לקרוא את כל הפרקים מההתחלה בגלל שערכתי את חלקם.

הפרק הקודם