תאומים לא זהים

תודה רבה רבה רבה למגיבות, פרופסור מקגונגול, ולילי לונה פוטר האמיתית!!!

אני מודה לכן מעמקי הנשמה. בלי התגובות שלכן, אולי לא היה פרק.

אולי הייתי מתעכבת עוד מאה שנה.

וברצוני לבשר, שאפילו  שיש לי רק חמישה פרקים, הגענו ל24 נרשמים!!!!!!!!!!

זה סכום לא מבוטל בעיני, ואני חייבת לכל אחד ואחת מכן תודה.

אז עכשיו, ללא הקדמות נוספות, הפרק.

דראקו:

אבא עמד ליד הדלת, ושלח את ידו אליי.

אחזתי בו, ויצאתי החוצה, איתו. 

כשעמדנו מחוץ לשער וידאנו שאף מוגל אינו מסתכל, והתעתקנו לפונדק הקלחת הרותחת. כמובן שהיינו קודם בסמטת דיאגון, אבל הפעם התרגשתי במיוחד...

כשנכנסנו לפונדק, טום, המוזג, כופף מעט את גבו שהיה במילא מכופף (הגיבנת), וחייך אל אני חיוך חסר מרבית שיניים.

"בוקר טוב מר מאלפוי, קניות להוגוורטס?" אבי הנהן אליו בראשו, וללא אומר, התקדם לעבר השער.

לאחר מכן, עשינו את כל הקניות הדרושות, ואבא נכנס לאיזו חנות מלחיצה בזמן שאני קניתי גלימות לסליתרין (כי הרי אני טהור דם ומאלפוי לעניין לפי השקפת אבא. מצידו לא צריך מיון ושילכו כל הבוצדמצים להפלפאף.) אחר כך חזרתי והוא והמוכר שוחחו בלחישות. אני עמדתי בחוץ, הסתכלתי על השלט, והיה כתוב בו "בורגין וברקס".

וממש לפני הצהריים, אבא החווה בראשו לחנות האחרונה לחלק שבו באמת התרגשתי. ל"אוליבנדרס". הוא אמר לי להיכנס לפניו, וכשהיינו בפנים, היו כמה דקות דממה. כבר התחלתי לתהות האם המבנה עומד להתפוצץ כאשר גבר זקן הגיח מתוך חדר חבוי.

הוא הביט בי בעיניים גדולות. "חי נפשי... כבר תהיתי..." אבא כיחכח בגרונו, והוא כמו קם מהזיה, ניגש אליי ואמר לי, "דראקו... דראקו בלומדרק... אולי זה יתאים? קודם נעשה את הבדיקות." הוא הקיש באצבע צרדה, ומתוך כיסו יצא מודד מטר קטן, שריחף אליי והתחיל למדוד אותי. "מר אוליבנדר," אבא התערב ותקע באוליבנדר מבט צונן. "שם משפחת דראקו, הוא מאלפוי." אוליבנדר, הביט בו בתדהמה. 

"הילד הוא גיבור! למה לא לספר?"

"לא גיבור ולא כלום."

אוליבנדר נאנח וחזר להתבונן בריכוז לארונות.

ראיתי שרביטים ממש מגניבים, אבל הוא ניגש אליי עם שרביטים משעממים.

כולם לא עבדו, עד שאחרי השרביט הארבע עשרה, הוא ניגש למדף מאובק. בראש הסולם, והתבונן בו בריכוז.

"אולי... אני לא בטוח..." הוא ירד מהסולם אל מולי, והושיט לי שרביט ישן למראה, שחור, עם עיטורים שנראים כזנבות דרקונים. "ערבה ושערת חד קרן שחור. נדיר. טוב לכישופים חזקים, ורב עוצמה. עם השרביט הזה, אתה צריך לשלוט על עצמך." נופפתי בו, ולפתע יצאו ניצוצות שחורים מהקצה. זה המשיך, עד שבערה שם להבה, ויצרה מין עיגול של אש. 

להפתעת רובינו, האש החלה ליצור אותיות שריחפו באוויר עד שיצרו מילה אחת. "היזהר."

לאחר מכן, השרביט רעד, האש התפוגגה, ונראה כאילו אבא ואוליבנדר חטפו שוק.

אוליבנדר ניגש אליי, התנער מעט, ואמר לי, "השרביט הזה לא בחר אותך. הוא רוצה אותך בכל הקסם שיש בו. לדעתי הוא שלך." לאחר התשלום אני ואבא יצאנו מסמטת דיאגון, והתעתקנו הביץה. בלי דיבורים עד הערב.

מה אומרים?

בפרק הבא את הרמיוני או דראקו?

הפרק הקודם		הפרק הבא