וולדמורט לא נולד!

״מה אחותי רצתה ממך?", שאל רון כשניסו לחפש את כיתתה של המורה לגילוי עתידות, סיביל טרלוני.

 ״אהמ.. היא רצתה שאני יעביר לה סוג של שיעורי פרטיים בהתגוננות״, אמר הארי. 

 ״אבל היא מעולה בזה", אמרה הרמיוני בפליאה. 

 ״אני באמת לא יודע הרמיוני.."

 השלושה איתרו איכשהו את הכיתה של סיביל ונכנסו פנימה.

 בכיתה לא היו שולחנות או כיסאות מסודרים. היה שם מגוון רחב של ספות ופופים למיניהם

 שהיו מסודרים מסביב לשלושים שולחנות סלון קטנות.

 ואז המורה הופיעה מאי שם בין הצללים.

 היו לה משקפיים עגולים וגדולים שהגדילו פי כמה את עיניה. על צווארה היו תלוים ארבעה

 צעיפים עבים וגדולים שנראו כי הכבידו עליה מאוד. הארי ראה אותה אולי פעמיים.

 וגם באותם הפעמיים היא הייתה באיזה אירוע בית ספרי חשוב וכדומה.

 היא פתחה את פיה ונשאה נאום :

 ״שלום לכם התלמידים, וברוכים הבאים לכיתה זו״, היא אמרה בנימה דרמטית.

 ״לא אשקר לכם - רבים מכם לא יצליחו להבין אף לא דבר אחד משיעור זה, כי לא תהיה להם

 היכולת להתבונן ולהבין את העין הפנימית שלהם".

 היא סיימה את נאומה הקצר והמוזר והורתה לתלמידים לפתוח את ספריהם בעמוד 5.

 ״קראו את ההקדמה לספר. נסו לראות מעבר למה שכתב המחבר..", והמשיכה בקול חולמני מרוחק. 

 ״משוגעת זאתי, ברמות.." אמר רון תוך כדי פתיחת הספר בעמוד הנדרש.

 הארי לא ענה לו. הוא אפילו לא הנהן.

 מחשבותיו היו נתונות לאותו ערב מיוחל בו הוא וג'יני יהיו לבד.

 הוא חשב על זה שהרמיוני אמרה שג׳יני מעולה במקצוע.

 ״הארי !", רון החזיר את הארי בצעקה למציאות ולשיעור.

 ״מה, מה?", שאל הארי כמתעורר מחלום.

 ״כלום אתה פשוט מרייר קצת..״

 הארי ניגב את פיו במהירות והעמיד פנים כאילו הוא קורא את העמוד.

 ״ועכשיו תלמידים, התחלקו לזוגות, יש לי עבודה בשבילכם״, אמרה הפרופסור והצביעה על

 המדף הקרוב אליה.

 ״על כל זוג לקבל שתי ספלים. עליכם לעשות כפי הנדרש בעמוד 12. יש לכם עד סוף

 השיעור, בהצלחה".

 כולם הסתערו על המדף וכשנוויל הושיט את ידו טרלוני אמרה לו, ״אה, כמעט שכחתי,

כשתשבור את הספל הכחול, מתוק, תיקח בבקשה את אחד הוורודים ולא את האדומים.. אני

די אוהבת אותם״.

נוויל הנהן בשתיקה וניכר היה על פניו שחשב שהמורה מטורפת.

לא עברה דקה וכבר נשמעה שבירה של ספל וחתיכות זכוכית כחולות התפזרו ליד שולחנו

של נוויל. הרמיוני ניגשה לעזור לנוויל עם הבלאגן בשרביט מונף. הוא מצידו, זרק התנצלויות

לכל מי שרק היה בסביבתו.

״אוקיי, אז מה צריך לעשות?", שאל הארי את רון, מתעלם מהבלאגן.

״אהמ.. צריך לשתות תה ולפי הצורה של התמציות אני צריך לדעת מה העתיד שלך, משהו

הזוי לגמרי.."

הארי מזג לעצמו ספל תה ושתה אותו בלגימה אחת. הוא הגיש את הספל שלו לרון.

"אוקיי," אמר רון בהרהור תוך עיון בספר הלימוד ומדי פעם הציץ אל ספלו של הארי.

אני רואה פה סוג של מרשמלו כזה.. הוא קצת לעוס בקצה.. מה לדעתך זה אומר?

הארי !", צעק שוב פעם רון כדי להחזיר את הארי לפוקוס. הארי שוב חשב על אותו ערב

שיגיע בעוד שלוש שעות בחדר המועדון..

"על מה אתה חושב כל הזמן?", שאל רון והביט בהארי במבט שואל.

"סתם, סתם אני רק משועמם.. גם קשה לנשום פה, אתה לא מרגיש?"

"לא, אבל אתה מוכן להתגבר על הדבר הזה? יש לנו פה שתי שיעורים רצופים איתה", אמר

רון בנימת ייאוש גלויה והסתכל על טרלוני שדיברה בהתלהבות עם לבנדר בראון ופרוואטי

פאטיל.

"אוקיי בסדר, אני מרוכז", הכריז הארי.

"אז אני חושב שיש לך כאן מרשמלו נגוס. מה נראה לך זה אומר?", שאל רון.

הארי עיין בספר ולבסוף אמר "אני חושב שזה אומר שאני אלמד בצורה טובה ולקראת הסוף

אני קצת אפקשש, אני יודע.."

"תאמין לי זה נשמע לי הגיוני", אמר רון והחל להכניס את הספר לתיק.

"מה אתה עושה?", שאל הארי. "אמרת שיש שני שיעורים, לא?"

"היא אמרה שמי שסיים יכול ללכת."

הארי לא חשב פעמיים. הוא מיד יצא מהחדר החנוק ונדהם לגלות את האוויר הצח שהיה

בטירה.

הוא חיכה לרון שאמר שהרמיוני תבוא אחר כך וביחד הלכו לאולם הגדול לארוחת ערב,

הארי הלך עם פרפרים בבטן.

אני אומר כבר עכשיו שזה פרק מעבר והוא לא צריך להיות ארוך.

הפרק הקודם