תשע עשרה שנים אחר כך אוכלי המוות חוזרים

אני מצטער שלא עדכנתי הרבה זמן,
אבל הנה סוף סוף הפרק. 

תתכוננו לסוף מותח...

אלבוס התחרט אל זה שקפץ רק כשכמעט פגע באדמה. לא היה לו מספיק זמן אפילו כדי להוציא את השרביט.

טראח! הוא פגע באדמה. שני תלמידים שהיו במדשאות ראו אותו נופל ורצו לעזרתו.

אלבוס בקושי נשם, והתעלף כשמקגונגל ופליטיק הביאו אותו למרפאה. 

הוא התעורר. 

"הוא יחיה, " שמע את מדאם פומפרי אומרת לג'יני.

"אבל לא בטוח אם רגל שמאל שלו תיהיה בסדר,"

"או תהיה," הוסיפה ג'יני בשקט. את זה אלבוס לא שמע.

מה שבטוח, הוא לא הרגיש בסדר.

הראש שלו היה פצוע קשה, רגל ימין שלו הייתה שבורה, ורגל שמאל...

ורגל שמאל לא הייתה.

זאת הייתה הפתעה בשבילו.

"הוא התעורר," הבחינה מדאם פומפרי.

"לפני שהספיק אלבוס לומר מילה, התפרצה עליו ג'יני:

"מה חשבת לעצמך כשעשית את זה?!" צרחה עליו.

"זאת אשמתך!" צעק אליה אלבוס.

"למה לא סיפרת לי לפני?! אם היית מספרת לי אתמול אולי לא הייתי כאן, ואולי הייתה לי רגל יותר!!!"

"איך אתה מעז לדבר אלי ככה?!?!?! זאת רק אשמתך שקפצת מהחלון!"

אלבוס ניסה לקום, אבל משהו מנע ממנו.

הוא היה קשור למיטה.

"אתה צריך לנוח," אמרה מדאם פומפרי לאלבוס, והוציאה את ג'יני מהחדר.

"איהההההההההה!!!!" צעק אלבוס, כשמאדאם פומפרי הכניסה לו שיקוי שצריך להחזיר לו את רגל שמאל.

יכולתם לדמיין לפי הצרחה שאלבוס צעק בגלל הכאב שגרם השיקוי, והשיקוי באמת גרם לכאב, אבל לא זאת הסיבה העיקרית לצרחה.

 אלבוס, בדיוק כמו שהארי היה קשור לוולדמורט, היה קשור להארי, והוא הרגיש בדיוק מה שהארי הרגיש.

משם הצלקת שעל הברך הימנית שלו.

אלבוס שמח שהארי חי, אבל אז הבין למה הוא קשור להארי.

מאותה הסיבה שהארי היה קשור לוולדמורט.

הארי ניסה לרצוח אותו.

המשך יבוא...

הפרק הקודם