ג'יני ודין - תשע-עשרה שנים אחר-כך

טוב, אז הפעם עדכנתי קצת יותר מהר:)

דרך אגב, זה הפרק האחרון...

תיהנו ואל תשכחו להגיב!

פרק 8: סוף טוב, הכל טוב

הארי וצ'ו נפרדו מרון והרמיוני וישר התעתקו לביתם של ג'יני ודין. הארי הביט בצ'ו ודפק על הדלת.

"רק רגע!" קראה ג'יני מבפנים ורצה לפתוח את הדלת. היא בדיוק הכינה עם דין ארוחת-בוקר ולא הבינה מי בא לבקר אותם.

היא פתחה את הדלת והזמינה אותם להכנס.

"היי ג'יני", אמר הארי במבוכה והסתכל על צ'ו במבט מתחנן.

צ'ו הבינה שהיא צריכה להיות זאת שתנהל את השיחה.

"ג'יני!" היא קראה, "מה קורה?"

"הכל בסדר", ענתה ג'יני, "מה איתכם?"

"גם אנחנו בסדר", אמרה צ'ו, "דין כבר הבריא?"

"כן, הוא בסדר, אנחנו בדיוק מכינים ארוחת-בוקר."

"אנחנו מפריעים?" שאלה צ'ו, "אנחנו יכולים לבוא בפעם אחרת."

"לא, זה בסדר", אמרה ג'יני, "רוצים לאכול איתנו?"

"בשמחה!" אמרה צ'ו.

הם נכנסו לביתם ופגשו את דין.

"היי הארי, היי צ'ו", הוא אמר, "ג'יני סיפרה לי הכל עליכם."

הארי וצ'ו הסמיקו ושאלו אם הם צריכים עזרה.

"לא, הכל מוכן", אמרה ג'יני, "בואו נשב."

הם התיישבו מסביב לשולחן ולכמה דקות השתררה שתיקה.

ג'יני רצתה לשאול אם הם באו מסיבה מיוחדת, אך הארי בדיוק התחיל לדבר.

"אני צריך להגיד לכם משהו", הוא אמר בקול רציני.

"אנחנו מקשיבים", אמרה ג'יני ותהתה מה יש לו להגיד.

"אתמול כשפגשת אותנו ליד הבית שלכם", הוא התחיל, "לא באמת הלכתי לבית של ההורים שלי. הלכתי... הלכתי להרוג את דין."

מצד אחד הארי הרגיש הקלה על שאמר את מה שאמר, אבל מצד שני הוא עוד לא ידע איך הם יגיבו.

ג'יני ודין הסתכלו עליו בתדהמה.

"להרוג את דין?" שאלה ג'יני באי-הבנה, "אבל למה?"

"אני אהבתי אותך", אמר הארי בפשטות, "ואחרי עשרים שנה לבד פשוט התחלתי להשתגע."

"אני סולח לך, הארי", אמר דין, "אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני לגמרי מבין אותך."

הארי ציפה שדין יהיה זה שיכעס, אבל הוא טעה.

"איך אתה יכול להבין אותו?!" צרחה ג'יני, "הוא ניסה להרוג אותך!"

"אני מבין אותו, בגלל שגם אני אוהב אותך, ואני בטוח שהייתי עושה בדיוק את אותו הדבר במקומו", אמר דין ברוגע, "דרך אגב, אני ממש שמח בשבילכם."

"תודה", אמרה צ'ו.

"אני כל-כך מצטער, באמת", אמר הארי, "ואני אבין לגמרי אם לא תרצו לסלוח לי..."

"אני כבר סלחתי", אמר דין.

"טוב, אם דין סלח לך אז מי אני שלא אסלח לך?" שאלה ג'יני שנרגעה קצת וקמה לחבק את הארי.

"אני כל-כך שמח" אמר הארי, "כל-כך פחדתי מאיך שתגיבו כשאני אספר לכם. דרך אגב, זה בכלל היה רעיון של צ'ו, היא זאת שביקשה ממני לספר לכם..."

"עכשיו אני מבינה למה עשית את זה", אמרה ג'יני, "היית מספר לנו גם בלעדיה?"

"בלעדיה לא הייתי צריך לספר לכם, הייתם מבינים לבד..." אמר הארי וכולם פרצו בצחוק.

"האמת שזה לא כל-כך מצחיק", אמרה צ'ו.

"את צודקת", הסכימה איתה ג'יני ואמרה להארי וצ'ו: "אני כל-כך שמחה שנוכל להיות ידידים עכשיו! היה לי ממש לא נעים עם מה שקרה, אבל עכשיו אתה עם צ'ו והכל יהיה בסדר!"

"נכון", הסכים הארי.

הוא וצ'ו נפרדו מג'יני ודין, אך לא לפני שקבעו להיפגש בשבוע הבא לארוחת-ערב במסעדה ולהזמין גם את רון והרמיוני.

הם יצאו החוצה והתעתקו יד ביד, כשחיוך מרוח על פרצופם.

הפרק הקודם