ביתו של דראקו מאלפוי

 נ.מ של ג´יימס- פרק מעניין! 

הלכתי בחיוך רחב ובשריקות עליזות במדשאות שקרובות ליער; היום הצלחתי לעצבן הרבה אנשים, מה שרומם את מצב רוחי. אני אוהב לעצבן אנשים. שכבתי על הדשא כשהרוח מרפרפת על הפנים שלי, והשמיים הכחולים לאין-סוף מעליי, וחשבתי איזה יום יפה זה- כשלפתע הרגשתי תנועה מאחורי. זה הדבר האחרון שזכרתי לפני שהכל החשיך. כשהתעוררתי הייתי קשור בחוזקה לעץ ועיניי מכוסות במטפחת. "איפה אני, לעזאזל?" מילמלתי. "הוא התעורר!" שמעתי נהמה של גבר. "תגיד, אתה בטוח לגביו?" הגבר שאל מישהו אחר. "בטח שכן", הוא אמר. "הוא נראה גריפינדורי בדם." ואז הוא פנה אליי. "אתה מכיר את אלבוס פוטר?" "אני לא מתכוון לענות לך על זה", זימרתי במנגינה מעצבנת. "לא, לא, לא, לא -""אין לי זמן לשטויות שלך, ילד", הוא נהם.  "אימפריו! "

הפרק הקודם		הפרק הבא