הדור שאחרי

היי אנשים!!!!

אז ככה: אני יודעת ששנים ארוכות בטירוף לא פירסמתי פרק, וזה היה בגלל שהיו  לי טונה עיניינים אחרים על הראש.

אבל עכשיו אני בתאילנד ויש לי טונה זמן משעמם לכתוב. 

כבר כתבתי עוד פרק חוץ מזה ואני רוצה שבבקשה תגידו באיזה קצב אתם רוצים שאני אפרסם פרקים. יום? יומיים? כמה ימים? דשבוע? שבועיים? חודש? חצי שנה? שנה? חמש עשרה שנים? שמונים ושלוש שנים?

אז הנה הפרק.

תהנו(:

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שלושתם התחילו לדבר באותו זמן:

"כמה זמן הוא יהיה שם?"

"איך אפשר לדבר איתו?"

"הוא יקבל את השיעורים?" (את זה, כמובן, רוז שאלה).

פרופסור מקגונגל נראתה נירגזת. "לא כבר ביקשתי ממכם לא לדבר ביחד? לא ידוע כמה זמן סקרופיו יהיה שם. סביר להינח שעד שאמא שלו תחלים.  אפשר לדבר איתו במכתבים עם ינשופים. ולא, העלמה וויזלי, מר מאלפוי לא יקבל את שיעורי הבית. אבל כשהוא יחזור הוא יצטרך להשלים את החומר הנלמד."

ג'יין, רוז ואלבוס הלכו לחדר המועדון לאחר זמן מה.

אלבוס רצה לכתוב לסקרופיו בשביל לשאול אותו מה קורה, אבל כמובן שהוא איבד את אט הנוצה שלו אתמול. הוא עלה למעלה למגורי הבנים בשביל לבקש מג'יימס להשאיל את העט שלו. הוא הגיע לחדר של תלימידי השנה החמישית ודפק על הדלת.

כלום.

הוא פתח בזהירות את הדלת ולא האמין למראה עינוי.

מולו, על המיטה השנייה מימין, שכב ג'יימס, אחיו הגדול,  כשהוא לבוש רק במיכנסיים, והוא מנשק בלהט תלמידת שנה שלישית, שאלבוס זיהה כקייטי ווד, אחותה הגדולה של ג'יין.

הוא כמעט הצליח לסגור את הדלת ולהסתלק אבל ברגע האחרון ג'יימס ראה אותו.

ג'יימס מיהר להתנתק מקייטי המופתעת והחל לחפש את חולצתו.

"אממ אלבוס. שלום! איך אפשר לעזור לך?"

"אממ... אני רואה שאתם עסוקים אז לא חשוב..... ביי."

הוא סגר את הדלת ורץ למטה לפני שג'יימס יצעק עליו.

הוא שמע את ג'יימס ממלמל לחש נעילה על הדלת.

בחדר המועדון הוא פגש את רוז וג'יין, שלא הבינו למה הוא חזר בידיים ריקות.

"ג'יין." אמר אלבוס,  "קייטי.... עם ג'יימס...... למעלה...." הוא הצליח לגמגם.

ג'יין כבר הייתה בדרך למעלה. ואלבוס ורוז רצו אחריה.

הם הגיעו לדלת של החדר של ג'יימס והחברים שלו ג'יין כבר דפקה על הדלת בחוזקה וקראה: "ג'יימס! זאת ג'יין! אלבוס צריך עט. תפתח!"

הם שמעו את קולו של ג'יימס ממלמל את הלחש להסרת הנעילה.

ג'יין פתחה את הדלת מיד ולעניה נגלתה אחותה הבלונדינית (שיותר דומה לאבא), באמצע נשיקה עזה עם אח של חבר שלה.

הפעם דווקא לא היה אכפת לג'יימס וקייטי שהאחים הקטנים שלהם צופים בהם, והם המשיכו להתנשק.

"הלו!" קראה ג'יין, "מישהו שומע אותי?!"

עוד נשיקה.

"שלום!" ג'יין לא התייאשה, "כאן מדברת ג'יין ווד! אתם מוכנים להפסיק?!"

עוד אחת.
"תקשיבו, ג'יימס סיריוס פוטר וקייטי אמה ווד, האחים הקטנים שלכם מסתכלים עליכם, ואתם ממשיכים להתמזמז  כאילו כלום." עוד שתי נשיקות. "טוב, קייטי, אני הולכת לכתוב לאמא. ביי!"

בשלב הזה קייטי התנתקה מג'יימס והסתכלה על ג'יין.

"שמענו, שמענו." היא אמרה, "אפשר לחשוב, אנחנו בסך הכל מתנשקים. כל בן אדם נורמלי עושה את זה." היא נתקעה והביטה בג'יימס בתקקוה שיעזור לה.

"כן." אמר ג'יימס. "אלבוס, יש  עט בקלמר שלי. קח אותו ותחזיר אחר כך. ביי."

הוא נשכב בחזרה במיטה ואלבוס חטף את הקלמר של אחיו מהשולחן והוא, מרוז וג'יין רצו לפני שג'יימס וקייטי ימשיכו להתנשק. 

כשאלבוס גמר לכתוב לסקרופיו את המכתב, המכתב נראה ככה:

סקרופיו,

שלום. אני מקווה שאמא שלך בסדר. מאוד נבהלנו ואנחנו מחכים שתחזור.

אלבוס.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תגובות?

הפרק הקודם