באי קטן באוקיינוס

----------------------הפאנפיק נכתב מחדש. ממליץ לכם להתחיל לקרוא ישר מפרק 15.-----------------------

פרק זה ארוך יותר מהאחרים כדי שבפרק הבא נגיע לעלילה המרכזית , אני מקווה לפחות שהפרק הבא יכיל חלק מהעלילה עצמה , כי עוד יש שיעור בהתגוננות מפני כוחות האופל . 

לאור אחת התגובות בפרק הקודם , אני רוצה להדגיש שאני מאוד אשמח אם תגיבו תגובות בונות , ממש לא לוקח כעלבון , להפך , זה מה שבונה את הסיפורים הטובים ביותר . מקווה שתהנו מהפרק !

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"טוב ... למי יש מחברת ?" שאל אסף .

"שנייה אלך להביא " ענה יונתן .                                                                                                                                                   

אסף ויואב צחקו .                                                                                                                                            

יונתן רץ לעבר התיק והביא פשוט את כולו .

"רגע ... אני יודע שהיא כאן ... הינה אחת" אמר יונתן וקרע דף מהמחברת. "תעזרו לי , שמישהו יחזיק את הדף ככה" אמר יונתן .

 דפנה החזיקה את הדף ויונתן הוציא את השרביט הוא אמר "כרסט!" ולפתע התחילו להופיע קווי מתאר של המוסטראו . דפנה הניחה את הדף. "מה את עושה ? זה לא אמור לצייר את מה שמאחוריו ?" שאל יונתן . כולם צחקו . " רואים שזה הקרטינה הראשון שלך" אמר אסף .  יונתן שתק. כל אחד לקח מהמחברת של יונתן דף , אפילו בלי לשאול . "מה? רגע! מה זה?! זו המחברת שלכם? חצופים.........." אמר יונתן.

יונתן חטף את הקרטינה הראשון שהכינו והחל להסתכל עליה ואז על המוסטראו ושוב ושוב . לאחר מספר פעמים , הוא התחיל לעבוד .

הוא כתב ליד הרגל השמאלית מאחורה "רגל , נמצאת שם לצורך תזוזה " ליד הצבת כתב "צבת , כנראה לציד של אבות אבותיו או לחתיכת צמחים " ליד הקוצים כתב "קוצים, ככל הנראה להגנה" וכולי וכולי. היו לו יותר חלקים משהיה נראה, ובכל מבט נראה שהוספו עוד . לדוגמה, יונתן היה מוכן להישבע שלפני רגע לא היה לו פה , או אוזניים . לאחר כמה דקות של חיפוש מעמיק אחר פרטים עליו , הוא מצא שני חורים בצידי הראש של המוסטראו. לפתע גם בקרטינה זה נראה . הפה שלו היה מעיין קרע קטן בעור של מה שנראה כפנים מעוותים בתוך ראשו המחומש. העבודה הזו לקחה זמן רב הרבה יותר משציפה , ולאחר פרק זמן ארוך נשמע קולה של מוקה . "נגמר השיעור, תלמידים! מי שלא סיים, זו עבודה לזמנכם החופשי! בשיעור הבא אני רוצה לקבל את זה כמה שיותר מפורט! אתם משוחררים עכשיו" אמר הקול .                                                       

יונתן לא סיים .

 "מה יש עכשיו ? " שאל יונתן ."                                                                                                                                                 

"יש הפסקה" ענתה דפנה .                                                                                                                                                

"מאיפה את יודעת?" שאל יונתן בתגובה.                                                                                                                               

"מה , לא קיבלת את הדף ?" ענתה דפנה בצורת שאלה.                                                                                                         

"אה נכון , אתה ישנת לפי מה שסיפרו לי ... תבקש מראש הבית את מערכת השעות " .

 "טוב , אם יש הפסקה אז אני אלך לראש הבית לבקש את המערכת" , חשב יונתן. "איך קוראים לראש הבית שלנו?" שאל.                                                                                                                                          "פייר פרנסואה... שם צרפתי ... " ענה יואב.                                                                                                        

"יש למישהו מושג איפה הוא?" שאל יונתן.                                                                                                                             

"בטח בחדר המורים" ענה יואב .

יונתן התחיל ללכת . הוא אפילו לא ידע לאן הוא הולך . הוא פשוט עלה בגרם המדרגות הקרוב ביותר . הוא חיכה למצוא מישהו גדול ממנו , שיוכל לעזור לו.

בסוף המדרגות, שהיו מאוד ארוכות , עבר לידו תלמיד שנה שלישית. "סליחה , איפה זה חדר המורים?" שאל אותו יונתן .  

"תעלה עוד קומה במדרגות שיש מימין , תפנה שם שמאלה ותראה שלט עליו כתוב חדר מורים . זה חדר המורים" הוא ענה.  יונתן פנה ימינה ועלה במדרגות . הן היו קצרות יותר מהקודמות . הוא פנה שמאלה ואכן מולו היתה דלת עץ מעוצבת ועליה כתוב "חדר מורים ". הדלת היתה מעט פתוחה . הוא נכנס בחשש.

"כן?" ענה קול מבפנים.

היו שם 4 אנשים מבוגרים . שניים שתו קפה , אחת אכלה עוגה ואחד סתם ישב על הכיסא . "א.. איפה פי...פייר פרנסואה?" שאל יונתן .

"זה אני" ענה האיש שסתם ישב על הכיסא. " מה אתה צריך ?" שאל .                                                                                                            

" לא לא קי קיבלתי מערכת שעות ... איפה אפשר לקבל אחת ?" מלמל יונתן . "בוא , רגע ... אני יודע שזה כאן איפשהו..." אמר תוך כדי חיפוש בערימת נייר שהיתה לידו והוציא מלמטה דף צהוב .  

"קח, זה זה. כדאי שתמהר להנות מההפסקה שלך , עוד רבע שעה מתחיל שיעור בצמחי פלא!" אמר פייר. " טוב , תודה " ענה לו יונתן ולקח את הדף ודחף אותו לתיק שלו , ויצא . הוא הלך חזרה למועדון , להשלים את השיעורים בחיות פלא . למזלו לא נשאר לו הרבה . לפי המערכת יש לו עכשיו שיעור בצמחי פלא ואז בהתגוננות מפני כוחות האופל , ואז נגמר היום .  בעודו יורד במדרגות , חבורת נערים ככל הנראה בשנה החמישית חלפו לידו במהירות ופנו שמאלה . נראה היה לו שהם מאוד ממהרים .

בחדר המועדון היו יחסית מעט ילדים . כנראה שרובם בשיעורים או בדרך לכאלה . נשארו ליונתן חמש דקות עד שיצטרך לצאת . הוא שלף בזריזות את הקרטינה של המוסטראו והחל לעבוד . הוא סיים לעבוד לאחר שלוש דקות . הוא ערך חיפוש נוסף ולא מצא עוד פרטים . בינתיים הבין משהו נוסף ומאוד מגניב על קרטינה: אפשר להסתכל על הציור מכמה זוויות, להזיז את זה הצידה. 

נשארה לו דקה עד שיצא. הוא החליט שעדיף כבר ללכת , גם ככה בטח ייקח לו הרבה זמן למצוא את המקום . אך למרבה ההפתעה , הוא היה ממש משמאל לכניסה לחדר המועדון.

יונתן נכנס לחדר. היו בו רק חמישה או שישה ילדים, בטח כולם עוד בדרך.

המורה ישב מפנים לכיתה על כיסא ליד שולחן המורה , מול הדלת .                                                                                  

"בוא, כנס . נתחיל בשיעור בעוד כמה דקות , כשכולם יגיעו" אמר המורה . יונתן הלך לכיוון אחד השולחנות , אך לא היו שם כיסאות. פופים גבוהים ורחבים היו במקום כיסאות.  יונתן התיישב על אחד מהם . לאחר מספר דקות הגיעו לא מעט ילדים, בין היתר אסף, יואב ודפנה. הם התיישבו לצידו.

יואב ואסף היו בשיחה . "לאב חנאון צמורי שלתעו תא הז לע מהך דימיל וא לע פליאו מהך רמוים ופליאו לע לך יבת הפרס , לע דיל חדא הז אל יפך , תהא אל שובח כהך?"  אמר אסף .        

"ובט , האת דוקץ . כיא שנהע תא הז ?" שאל יואב .                                                                                                    

"אוקיי , אני רואה שכולם כאן . מתחיל השיעור , אנא התיישבו על הפופים. טוב, שמי הוא פנסטל גוליה ואני המורה שלכם לצמחי פלא . בשיעור היום נלמד על צמח הגולחיסם, מי יודע להגיד לי מעט מידע עליו?" שאל המורה.                                                     

ידיים ספורות היו באויר . " כן , מה שמך ?" שאל המורה והצביע על אחד הילדים בסוף הכיתה .

"שמי הוא רון גרינברג , ואני יודע שצמח הגולחיסם הוא צמח טורף שאוכל חיות קטנות כגון חרקים ולפעמים נדירות גם ציפורים קטנות . הוא אוהב מקומות טרופיים , ואני די בטוח שהוא מגיע מיערות הגשם של קוסטה ריקה בעיקר וקצת מארצות טרופיות אחרות " אמר הילד .

" יפה מאוד ! חמש נקודות לסיניטרה ! " אמר פנסטל . זיקוקים עלו לתקרה . הם היו בצבע אדום ויצרו צורה של +5. קריאות התפעלות עלו מהתלימידים . "אוקיי . יש לי כאן את הצמח . שורה ראשונה-היזהרו לא לקרב אצבעות!" אמר פנסטל והוציא עציץ גדול יחסית עם צמח בעל גבעול אחד שבראשו היה שני עלים ירוקים תמימים ועל כל אחד היו מעין שערות . "סליחה , איך בדיוק הוא אוכל ? אני לא רואה שיש לו פה או משהו דומה " אמר אחד הילדים .

"דרך הטריפה שלו היא מעניינת ביותר , ובה בעיקר נעסוק בשיעור זה . רואים את שני העלים האלה? יש להם ריח חזק במיוחד . אנחנו לא יכולים להריח אותו בגלל שהצח לא מעוניין לאכול אותנו , אבל הטרף שלו מריח אותו טוב . יש לו ריח של מה שהחיה הכי אוהבת לאכול , אם זה זבוב יהיה לו ריח של קומפוסט לדוגמא ; אם זה יתוש זה יהיה בקר פצוע עם דם טרי ואם זה , לצורך העניין , בואו ניקח לדוגמא את היונק דבש, הוא יריח ריח חזק של צוף . כאשר הטרף מתקרב אל הצמח כדי לאכול את מה שהוא מריח , הגולחיסם שולח קוץ מהיר ביותר שאי אפשר לראות מרוב שהוא מהיר וזה מטשטש מעט את הטרף , וכאשר הטרף מטושטש העלה הקרוב אל הטרף נשלח ועוטף אותה ובעזרת השערות שרואים כאן הוא מזריק רעל לטרף שדומה למה שנקרא ברפואה המוגלגית לחומר הרדמה , שזה משהו שמרדים את המקום או את כל הגוף . כמובן שאין בזה כל צורך ברפואה שלנו , אך אנו לא בשיעור רפואה . נחזור לנושא . הרעל הזה מכניס את הטרף למצב בו הוא לא מרגיש דבר ולו חצי דבר , ולאט לאט שערות אחרות על העלה , אותן אנו לא רואים אך אם נעשה לחש הגדלה נוכל לראותן , מעכלות את הטרף . אנו עוד לא ממש מודעים לגמרי למה הוא לא הורג את הטרף לגמרי .  יש שאלות ?" אמר פנסטל .

"לכמה זמן של שובע מספיק לו נגיד זבוב ?" שאל יואב . "זבוב יספיק לו לכיום של שובע , אך הוא אוגר מזון במחסן מיוחד שיש לו בגבעול כך שאם הוא ילכוד עוד כמה זבובים הוא ישמור אותם שם ויעכל אותם לאחר מכן . שאלות נוספות ?"

"כן , איך הוא יודע שהטרף מתקרב לטווח ירייה ?" שאל ילד מהשורה הראשונה. "הוא רגיש לחום במרחק מטר ממנו , ויש לו משהו מעט דומה לעיניים וכך הוא יודע לכוון , אך זה מנגנון מאוד בסיסי . עוד שאלות ?" ענה פנסטל .

"הוא אוכל רק דברים שעפים ?" שאלך יונתן .

"לא , נתתי כדוגמא רק דברים שעפים כדי להמחיש את דרך הפעולה שלו . שאלות נוספות ?" שאל פנסטל .

"באיזה צבע החץ ?" שאל אסף . כנראה הוא חשב שזו סתם שאלה טיפשית , כי הוא צחק . "אתה תדע עוד מעט. שאלות נוספות?" שאל פנסטל .

"לכמה זמן ההרדמה עובדת?" שאלה דפנה."                                                                                                                   

"זה יספיק כדי להרדים בן אדם אחד למשך כשעה , אז לטרף שלו זה ירדים לבערך יום שלם , עד שהוא יתחיל להתעכל במידה והוא בשק האחסון." ענה פנסטל.  יש שאלות נוספות?"

"איך זה שהוא לא תוקף אותך ?" שאל ילד ליד יונתן .                                                                                                               

"בתחילת השיעור נתתי לו חומר שמטשטש אותו , כך שגם אם הוא ינסה לירות עלי הוא יפספס , ולוקח לו לא מעט אנרגיה לייצר כל חץ כזה , ומכיוון שהוא צמח חכם יחסית , הוא יודע לעשות שתיים ועוד שתיים ולהגיד לעצמו שזה סתם יהיה בזבוז חץ . עוד מעט ההשפעה של הטשטוש תוסר , ותודה שהזכרת לי , אני מבקש שכל השורה הראשונה , לכו קצת אחורה עם הפופים וקחו אתכם את השולחנות . אני אלבש רגע את החליפה שלי ..." ענה פנסטל והלך לפינת הכיתה ללבוש בגד כחול מוזר ועל הפנים משהו דומה לבד שקוף .                                                                                                                        

"החליפה הזו תגן עלי מפני יריות שלו , היא עושה שהוא לא ירגיש בחום גופי. טוב , יש לי כאן זבוב . אז נשים אותו כאן , ושימו לב טוב טוב מה קורה עכשיו ! "אמר פנסטל ושיחרר זבוב במרחק חצי מטר המצמח . הזבוב עף אך לרגע בזיק לידו משהו והוא החל להסתובב במעגלים . לאחר מספר שניות אחד העלים של הגולחיסם עטף קלות את הזבוב . "ראיתם מה קרה כאן הרגע ? " שאל פנסטל.                                                                                                                                                        

 היה מלמול כללי של הסכמה בכיתה . "אוקיי . עכשיו אתם תנסו להאכיל אותו ותכתבו כל שלב ושלב בדרך שבה הוא אוכל. יש לי כאן חליפות לכל אחד ואחת מכן ... רגע ..." אמר ובנפנוף שרביט התעופפו לעבר כל תלמיד ותלמידה חליפה כמו של פנסטל , בדיוק במידה הנכונה . "לבשו את זה , זריז " אמר פנסטל . לאחר שכולם לבשו את החליפה , פנסטל הוציא שישה עציצים . " כמה אתם ? ארבע שמונה שתיים עשרה .... עשרים וארבע . טוב , אז יש עציץ לכל 4 ילדים . בואו לקחת עציץ , לא בפראות !!" אמר פנסטל . 6 ילדים קמו ולקחו עציץ , ביניהם גם דפנה . היה מעט ריב בין אסף , יואב , דפנה ויונתן ימי יביא את הצמח . כשדפנה חזרה עם הצמח והניחה אותו על השולחן , היה עוד ילד אחד עם צמח שעוד לא התיישב . כאשר הוא הניח את הצמח על שולחנו , פנסטל אמר " אוקיי . בתוך העציץ , אולי לא שמתם לב , יש חיפושיות .יש שם לפחות 10 חיפושיות , כך שיש 2 פעמים לכל אחד לנסות . תחכו לסיום ההסבר שלי ורק אז תתחילו לעבוד !  דבר ראשון , קחו אחת מהחיפושיות . אף תפחדו , הן לא עושות כלום ובתום התרגיל אני מרשה לצאת לשטוף ידיים למרות שאתם עם חליפה . הניחו את החיפושית על השולחן , והתרחקו מעט . לאחר מספר שניות שבהן החרק ינסה לברוח , הוא יהיה מטושטש מהחץ של הצמח . ברגע הזה , העלה יתפוס אותו . אתם צריכים לכתוב כל שלב בתהליך הזה . בהצלחה !" אמר פנסטל . " אני רוצה להיות ראשון ! " " לא , אני ראשון !" עלו צעקות ברחבי הכיתה . יונתן , דפנה , אסף ויואב החליטו מיד שדפנה היא הראשונה , לצורך בטיחות כמובן . דפנה לקחה חיפושית , והניחה על השולחן . היא כאמור ניסתה לברוח , אך היה הבזק של משהו מהיר במיוחד והיא נהיתה איטית . העלה עפף את החיפושית , וזו נעלמה . כל הרביעייה כתבה . יונתן כתב " יש חיפושית באזור . יש הבזק מהיר של משהו . החיפושית איטית . העלה עוטף אותה . נגמר הסיפור . " נראה שדפנה משקיעה , כי היא כתבה הרבה .

 הגיע תורו של יונתן . הוא לקח בחשש חיפושית מהעציץ , והניח אותה על השולחן .  הפעם קרה דבר מעט שונה ; אמנם החיפושית כן רצה ובהבזק קצר היא עצרה מעט , אבל העלה השני לקח אותה , ולא זה שלקח את הראשונה . לא נראה שהוא מעכל אותה , כי ראו כתם שחור יורד מעט במורד הגבעול . יונתן כתב את זה . ככה היה גם אצל כל שאר הפעמים שהמשיכו להאכיל אותו . יונתן כתב גם את זה . לאחר פרק זמן יחסית ארוך , פנסטל אמר " טוב , אתם יכולים להפסיק להאכיל את הצמח . עכשיו תגידו לי , מה היה שונה בין ההאכלה הראשונה לבין כל השאר ?"

"בראשונה עלה אחד לקח את החיפושית ובשאר העלה השני לקח ולא נראה שהוא עיכל אותו " אמרה דפנה . "כל הכבוד ! עוד חמש נקודות לסיניטרה !"אמר פנסטל והזיקוקים האדומים יצרו צורה של +5 שוב . "טוב , עכשיו נסתכל על הצמח שלי , כאן . אני עומד לעשות על החיפושית לחש שיתוק לאחר שהצמח ירח את החץ , ואשתק גם את הצמח עצמו . לאחר ששניהם משותקים , אוציא את החץ מהחיפושית , אך לצערי היא לא תשרוד . מוכנים ? הנה זה קורה !" פנסטל שם חיפושית ליד הצמח ולאחר כמה שניות היא האטה . הוא עשה קודם שיתוק על הצמח , ואז שיתק את החיפושית . " אוקיי , הנה אני מוציא את החץ ... אתם יכולים לראות כאן את החץ , לשאלתך , רגע , איך קוראים לך ?" שאל פנסטל והצביע על אסף . " שמי הוא אסף מרום " ענה אסף . "אז לשאלתך , אסף , החץ בצבע חום כהה . שורה ראשונה , אתם יכולים לקום לכאן לראות בזהירות . " אמר פנסטל והשורה הראשונה קמה לעברו . לאחר שאלה סיימו להתפעם וחזרו למקומותיהם , פנסטל אמר " שורה שנייה , בואו " . השורה השנייה ביניהם אסף , דפנה , יונתן ויואב קמו לראות את החץ . היה לו צבע חום וצורה של חץ הרדמה , אבל פצפון ממש . הוא היה בקושי בגודל של חצי סנטימטר . היה קשה להאמין שדבר כזה יכול להרדים אדם בוגר הרדמה כללית למשך שעה . "אתם יכולים לחזור למקומותיכם . שורה שלישית , בואו " אמר פנסטל . השורה השלישית קמה . לאחר מספר דקות של "וואו ואיזה יופי!"  ו-"לא יאומן!", הם חזרו למקומות.                                                   

"זהו להיום . מקווה שהיה מעניין. אין שיעורים. אתם משוחררים!" אמר פנסטל . 

הפרק הקודם		הפרק הבא