As long as you need me

שלום שלום!

תהנו מהפרק :)

--

"התנשקת עם מאלפוי?" ג'יני קראה בשקט, בודקת שאף אחד לא שמע אותה.

הרמיוני הנהנה, לא בטוחה בעצמה.

מיד אחרי הנשיקה, הם התנתקו, הבטיחו שיפגשו מחר, וכל אחד הלך לבית המועדון שלו.

הרמיוני רצה כדי לספר לג'יני קודם, שקיבלה את העובדה בסבר פנים חמור.

"א-אני לא בטוחה כל כך מה חשבתי.." היא הודתה.

"מילא זה היה מישהו אחר. אבל מאלפוי? מה את מוצאת בו?" ג'יני שאלה בלחץ.

היא לא כעסה על הרמיוני, בכלל לא, היא פשוט דאגה לה.

"הוא..הוא נחמד יותר כשמכירים אותו יותר טוב." היא הסבירה.

"אבל אבא שלו אוכל מוות!" ג'יני לחשה בצעיקה, והתיישבה על המיטה של הרמיוני, ממש לידה.

"הוא לא!" היא החזירה, ונאנחה.

"הוא מקסים.. וכשאני לידו אני מרגישה משיכה כזו.." היא ניסתה להסביר אבל לא מצאה את המילים.

"בסדר, העיקר שתיזהרי. אני אגיד להארי ורון, תלכי את לנוח בנתיים." ג'יני אמרה בחיוך.

הרמיוני הודתה לה בחיבוק מוחץ, ונכנסה למיטתה, נרדמת בכמה דקות קצרות.

~~

*נקודת מבט ג'יני*

אני יורדת במדרגות, ורואה את שאר חברי לבית שנמצאים במעדון.

הארי ורון יושבים על הספה שממול לאח, ואני מתקרבת אליהם, לא בטוחה איך לספר להם.

"הארי, רון?" אני שואלת, ומתיישבת לידם.

הארי מרים גבה ורון נראה מבולבל.

"מה קרה? את בסדר?" רון שאל, מודאג מההבעה הלחוצה על פניי.

אני מהנהנת בתקיפות, ולוקחת נשימה לפניי שאני מדברת.

"הרמיוני ודראקו יוצאים." אני אומרת, ופיהם של שני הנערים היושבים מול פניי נפערים.

"מ-מה זאת אומרת יוצאים? יוצאים יוצאים? ממש?" הארי שאל, נעמד.

אני מהנהנת לאישור, ורון עושה תנועה של הקאה.

"אני מבקשת מכם בכל לשון של בקשה, תכבדו את זה. הוא נחמד אליה, והיא מחבבת אותו." אני מסבירה בשקט, וגורמת להארי לחזור לשבת.

"ואם זה תרגיל של מאלפוי? מה אז?" רון אומר, הבעתו משתנה לכעס.

"זה לא תרגיל. אתם רואים איך הוא מסתכל עליה בשיעורים." אני אומרת.

הארי נאנח ואומר, "בסדר. אני מקווה שהיא שמחה עם זה."

"לא בסדר מבחינתי, אבל שיהיה," רון אומר, נשען לאחור על הספה ומביט באש.

"אויש תתבגרו כבר! זאת חברה שלכם! היא עוברת עכשיו בגרויות, יותר מכולכם בגלל שהיא לקחה יותר שיעורים, ההורים שלה נמצאים בסכנה, זה שאין לנקוב בשמו משתולל והיא דואגת לכם יותר מידי! היא לא ישנה מספיק והיא רק חושבת כל היום, אז תנו לה מנוחה." אני אומרת בפליטה אחת.

"זה לא הגיוני שבן אדם מרגיש את כל הדברים האלו, הוא יתפוצץ," רון אמר, לא מבין.

אני רוטנת לעצמי, ואומרת, "רק בגלל שלך יש מטען רגשי של כפית."

אני מביטה בהם פעם אחרונה, קמה, וחוזרת לחדר השינה של הבנות.

~~

*נקודת מבט רון*

"בנות זה משהו," אני אומר באנחה, וחוזר להביט בהארי.

"טוב, אז מה אמרת לפניי שאחותי הלחוצה באה להפריע לנו?"

"הורקרוקסים." הארי אמר, בודק שאף אחד לא שומע.

"אוקיי..ו?" שאלתי, לא מבין לאן הוא חותר, או מה בכלל המילה הזו.

"וולדמורט." הוא אומר, ואני מתכווץ כשאני שומע את השם.

"מה זה הורקרוקס?" אני שואל, ולאחר הסבר מעמיד שהארי טורח להסביר לי, לגבי חפצים אפלים שמחזיקים חלקי נשמות, ושצריך להשמיד אותם, אני מתחיל להלחץ.

"זה מה שהוא עשה? ככה הוא מתקיים?" אני שואל, מרגיש את ידי הרועדות.

הארי הנהן.

"דמבלדור דיבר איתי. בזמן שכולם יהיו בנשף, אני והוא נלך. יש הורקרוקס נוסף שאנחנו צריכים להשמיד." הוא אומר, ומביט באש היוצאת מהאח.

"בסדר, מייט. אני סומך עלייך. אני אשים עין על הרמיוני, העיקר שתחזרו בשלום והכל יהיה בסדר." אני אומר, דואג לו.

"תודה," הוא לוחש, ואני מושך אותו לחיבוק קצר וחברי.

~~

למחרת בבוקר, בארוחה, הרמיוני לא מרבה לפטפט וליצור קשר עין עם רון והארי.

היא אוכלת, עם עיתון פתוח, מסיימת, והולכת במהירות אל הבגרות הראשונה שלה לאותו יום.

כך ממשיך רוב היום. כל תלמידי השנה השישית מתרוצצים במסדרונות, מנסים להספיק, ותוך כדי אוכלים או עוברים על החומר.

תקופת הבגרויות היא ללא ספק תקופה עמוסה בשבילם.

"היי, הרמיוני," הארי אמר כשהיא נכנסה לבחינה ברונות עתיקות, יחד איתו בצהרי היום.

היא חייכה, ואיחלה לו ללא קול, "בהצלחה".

לאחר הבחינה הם שוב הלכו במהירות לבחינה אחרת, ומשם לעוד שתי בחינות נוספות, עד שהגיע הערב.

"היום הזה היה מטורף, בקושי דיברתי! אני לא מרגיש כבר את מיתרי הקול!" רון אמר, ולקח נגיסה מתפוח.

"אתה מדבר עכשיו, רונאלד." הרמיוני אמרה בגלגול עיניים.

נראה כי הייתה עייפה מתמיד.

לרון ולהארי היו היום 4 בחינות בגרות, בעוד שלהרמיוני היו 6.

"אם כבר מדברים..ג'יני סיפרה לנו אתמול," רון הודה, מביט בה בלחץ, מפחד שלא תכה אותו.

"ואנחנו שמחים בשבילך, באמת." הארי אמר, מניח יד על כתפה.

היא חייכה והמשיכה לאכול.

ללא ספק, זה היה יום מטורף. 

אחרי ארוחת הערב, חזרו שלושתם למגדל, והרמיוני עלתה מיד לחדרי הבנות, שם חיכה לה מכתב על מיטתה. 

"זה ממאלפוי, בדקתי." ג'יני חייכה, והרמיוני החזירה לה חיוך.

מתרגשת, היא פתחה את גיליון הקלף והתחילה לקרוא.

גריינג'ר, בואי למגדל האסטרונומיה.

מחכה לך, מאלפוי.

היא חייכה, וקרצה לג'יני לפניי שיצאה מחדר המועדון.

"היי, לאן את הולכת?" רון קרא אליה, לפני שיצא מהמועדון לגמרי.

היא חייכה אליו בתקווה שיבין, והחלה לעשות את דרכה לכיוון מגדל האסטרונומיה.

לקחו לה כמה דקות הליכה, כיוון שהמגדל היה בצד הצפוני של הטירה.

היא התרגשה לראות אותו, ועדיין חשה את הצריבה של שפתיו על שפתיה העדינות.

היא ניתקה את ראשה ממנו בזמן הבחינות, אבל עכשיו כל שחשבה עליו היה הוא.

מחר הבחינות האחרונות, והנשף הוא בערב, שם יוכלו להראות כזוג לכל תלמידי בית הספר.

בחיוך קל, היא התחילה לטפס במדרגות המגדל, מתנשפת.

לבסוף, כשהגיעה לסוף המגדל, חיכה לה הנער הבלונדיני בעל העיניים הכחולות בחיול רחב.

"ידעתי שתבואי," אמר.

היא חייכה אליו והתקדמה לכיוונו.

"בהתחלה חשבתי שלא תרצי, בגלל שזה נחשב הפרת חוקים," הוא הודה, והביט על נעליו.

"זה כיף מידי פעם לשבור את החוקים," היא אמרה בחיוך, פניה קרובות לפניו.

"התגעגעתי," הוא לחש, לפני שתפס את פניה בידיו ושפתיו נישקו אותה.

"אני לא יודעת מה עושה אותך כל כך מיוחד מאלפוי, אולי זה התדמית של הילד הרע.. אבל ניסיתי כמה שיותר לא לחשוב עליך כל היום." היא הודתה בשקט, מביטה בחזה שלו.

"זה מקסים," הוא גיחך, וחזר לנשק אותה.

הפעם הנשיקה הייתה שונה, הוא התחיל לגעת בגופה, למשש אותה, וידיו הגיעו למקומות שהרמיוני בחיים לא האמינה שיגיעו אליהם.

(קטע מיני! )

"את כל כך מקשה עליי," הוא אמר באנחה.

"למה?" היא שאלה בבלבול, מביטה בעיניו.

"עומד לי רק מלהסתכל על השפתיים האלו שלך.." הוא לחש, וחזר לנשק אותה.

צמרמורות וזרמים עברו בגופה של הרמיוני, והיא ידעה שהלילה עוד ארוך.

"אני הבנתי. אני פשוט נמשך אלייך מבחינה פיזית. את כל כך טהורה ואני.. לא." הוא חייך חיוך מעושה.

הרמיוני הנהנה, לא ידעה מה לומר.

"את בתולה?" הוא שאל, מרים גבה.

"כן," אמרה בשקט.

"הו," הוא לחש, מביט לכיוון הירח.

"אתה?" היא שאלה, והתיישבה על אחת המדרגות.

הוא הניד בראשו.

"הפעם הראשונה הייתה נוראית, אבל עכשיו אני יותר מנוסה," הוא קרץ לה, והיא הסמיקה במידיות.

"אני לא חושבת שאני מוכנה לזה עדיין..דראקו." היא אמרה בשקט, והנהן כמובן מאליו.

"ברור, אבל רק שתדעי שאני כל כך מצפה לזה," הוא אמר, שפתיו פוגשות את אוזנה ושותלות נשיקות עדינות.

"גם אני," היא חייכה ברוך, והוא תקף אותה בנשיקה סוהרת.

הוא השכיב אותה על הרצפה, ונשכב מעליה, מנשק את שפתיה ואת צווארה.

לפתע, גניחה חלושה נפלטה מפיה.

"מה אני שמעתי עכשיו?" דראקו גיחך, מרים את פניו ומביט בה.

היא הייתה סמוקה לעין ערך, והוא שתל נשיקה נוספת בצווארה, וזה גרם לה לעור ברווז.

תוך כדי ליטוף האזור, הוא אמר,"אני לא מאמין שהרגע שמעתי גניחה מהפה הטהור של גריינג'ר," בחיוך.

היא עצמה את עיניה, וגם היא לא האמינה.

הוא חזר לנשק את צווארה, וירד מעט מטה, לכיוון החזה שלה.

"זה מדגדג," היא גיחכה, נותנת לו לעשות בה כרצונה, כשהיא משחקת בשיערו תוך כדי.

"זה כל כך סקסי," הוא לחש, והיא לא הבינה למה הוא התכוון.

"הדרך שבה את נוגעת בשיער שלי, גריפינדורית. זה סקסי," הוא חייך, מנסה להסביר לה.

היא חייכה בהבנה, ועכשיו, כשהבינה שהוא אוהב את זה, משכה בשיערו בחוזקה.

הוא נישק את החזה שלה, וירד למטה, לכיוון הבטן.

הוא הרים באיטיות את החולצה שלה, עד לאמצע הבטן, חושף בטן חלקה ועור ברווז.

"כל כך תמימה.." היא מלמל, שותל נשיקות רכות על בטנה, ועובר לקו התחתון.

גניחה נוספת נפלטה מפיה של הרמיוני, והפעם, היא לא התנצלה.

הוא הבין שהיא נהנת מעבודתו, אז הוא המשיך לנשק ולנשוף אוויר על בטנה.

צמרמורת עברה בגופה של הרמיוני, והיא התעקלה ללמעלה.

זה הדליק את מאלפוי עוד יותר, אז הוא הציע הצעה.

"אולי אני יאכל אותך?" הוא הציע, מביט בפניה.

הרמיוני לא הבינה מילה, אז היא הביטה בו בשאלה.

הוא נאנח, מזכיר לעצמו שהיא תמימה מידי.

"את סומכת עליי?" הוא שאל, והיא הנהנה.

"אוקיי, אני אגרום לך להרגיש טוב." הוא חייך כנגד בטנה, והאוויר הקר של המגדל גרם להרמיוני לשאוף אוויר בחוזקה.

הוא שתל עוד נשיקות חמות, לפניי שהוריד מעט את מכנסיה והתחתונים שלה, מנשק גם קצת יותר למטה.

"מה..מה אתה עושה?" היא שאלה בעיניים עצומות וקול צרוד.

"תודי לי אחר כך," הוא גיחך, והתחיל בעבודתו.

---

אימאלה איזה פרק הזוי!

אני יודעת שיש כאן קהל שהוא גם יותר קטן, אז בגלל זה אני מדגישה כשיש קטעים מיניים :)

מקווה שאהבתם!

הפרק הקודם		הפרק הבא