שובו של המלך

"אלרגיה?" שאל רגולוס את רון, כשגילה סיכה עם המילה בחדר השינה.

"האמת שזה אלרג"ה, אגודה או ארגון או משהו ל... משהו של גמדוני בית, לא יודע."

"זה דבר עכשיו?"

"לא ממש, האמת. הרמיוני המציאה את זה, אתה לא תבין..."

רגולוס שילב ידיים והביט ברון בזעף קל. "למה בדיוק שאני לא אבין?"

"סתם, זה רחוק ממך. נו, הפריע לה שגמדוני בית חיים בתנאים של ניצול ושעבוד, משהו כזה, אז היא התחילה איזו קבוצה כדי לעשות שחרור המוני שלהם."

"ברצינות?"

"יש לך בעיה עם זה?" קולה של הרמיוני נשמע מהדלת, באופן מתריס.

"למה שתהיה לי?"

"כי יש לך גמדון בית?" הציע רון.

"זו רק סיבה טובה יותר לתמוך בשחרור שלהם. הם מאוד אינטיליגנטיים, ויש להם יכולת קסם מטורפת. באמת שאין לי מושג איך הקוסמים הצליחו לשעבד אותם."

הרמיוני חייכה אליו, ונתנה לו סיכת אלרג"ה בחינם ["לא, באמת, קח את שלי!" הציע רון, רק כדי לקבל מכה מהרמיוני.] תוך כדי שהיא מספרת לו על הפעילות של האגודה. הוא העלה כמה נקודות שהוא מעולם לא חשבה עליהן, ולפני סוף היום הם מצאו את עצמם יושבים עם מחברת ומתכננים פעולות.
מצבו של רגולוס השתפר כל יום, ונראה שמולי הייתה צריכה לנצל כל זוג ידיים עובדות לחתונה של ביל ופלר. הוא מצא את עצמו מנסה לעצב את סידורי הפרחים יחד עם פלר במשך ימים, ולעין הלא מיומנת שלו הכל נראה בערך אותו דבר.

הוא שמע על התוכניות להעביר את הארי למחילה, שבעה פוטרים. לפני שהספיק לגבש על כך דעה, התוכנית יצאה לדרך. הוא המתין יחד עם מולי במחילה לזוגות שיגיעו לבית הזה, ולזוגות שבסוף ימצאו עצמם כאן. הזמן חלף ומשום מה נדמה שהם מאחרים.

"אולי הם היו צריכים זמן לפני שהם יצאו," הציע רגולוס כששם לב ללחץ של מולי. היא הנהנה ומשכה באפה, והוא דאג בכלליות. "יהיה בסדר גברתי," הוא הבטיח, משתדל לשכנע גם את עצמו על הדרך.

הציפיה עמדה באוויר החם שבבית, והזמן נמתח לאורך הלילה הקיצי. עיניה של מולי לא ניתקו מהשעון המיוחד, שכל מחוגיו הצביעו על "בסכנה".

ואז, אחד אחד, כמו טפטוף, הם החלו לחזור.

גאד, אני מרגישה כל כך רע לתת לכם פרק פילר כל כך קצר אחרי ההיעלמויות התמידיות שלי. אני באמת מצטערת, חיי י"ב הם תקופה עמוסה עם לימודים והצבא, מאמא לא מרפה כל כך וגם החגים הקרבים לא מקלים על המצב. אני מקווה שהפרק הבא יהיה ארוך יותר וטוב יותר, אני צריכה לפנות יותר זמן לכתיבה. סלחו לי בבקשה Q~Q

הפרק הקודם