ירח מלא

סחרור...

תחושה של נפילה בתוך מנהרה שלא נגמרת...

תמונות רצות בראש...

בום!

קייט הסתכלה סביב בטשטוש.

היא זיהתה את המקום. המרפאה של מדאם פומפרי.

מולה היה לוח שנה.

היא הסתכלה עליו במאמץ.

15.3.1973

קייט צחקקה צחקוק חלוש. היום הוא ה-10.3 הרי. היא בוודאי חולמת.

יד חמה נגעה בה.

"קייט! את ערה!" רמוס שישב מולה נשמע מעבר למאושר.

היו לו עיגולים שחורים מתחת לעיניים, שהוכיחו את העובדה שלא ישן כמה לילות.

קייט נראתה מבולבלת.

"רמוס? זה אתה?" שאלה קייט בעודה מתסכלת סביב בפראות.

"כן, זה אני קייט! תודה לאל שהתעוררת! את זוכרת אותי!" הוא נראה כאילו אבן כבדה ירדה מליבו.

הוא חיבק אותה חיבוק חזק שגרם לה להיחנק.

"ר...רמוס! אתה חונק אותי! מה קרה?!" השתעלה קייט.

רמוס נראה מבוהל מהשאלה.

"א...אף א...אחד ל...לא ממש יו...יודע" גמגם. "מ...מדאם פומפרי מעריכה שזה היה קסם זיכרון" השפיל רמוס את מבטו.

"הו לא!" אמרה קייט ביאוש.

לפתע נפתחה דלת המרפאה בפראות.

אית'ן, סיריוס, ג'ייד ולילי עמדו בפתח.

"קייייייייט!" צעקו כולם בהקלה.

"שששש...! תהיו יותר בשקט!" מלמלה מדאם פומפרי.

"גם אית'ן היה במרפאה מסיבות דומות עד שלשום" אמר סיריוס כשהבין שקייט עדיין לא מבינה מה קורה.

אית'ן נראה קצת מנותק מהמציאות, אך הוא חייך אליה בעידוד.

"ואני זוכר הכל, אני חושב. חוץ מהרגע שבו כישפו אותנו." אמר אית'ן, מבולבל מעט.

"ש...שניכם נמצאתם ליד האגם הגדול, מעולפים עם גיטרה זרוקה ל...לצידכם" אמר רמוס ברעד.

לילי הסתכלה עליו בחשדנות. הוא זע באי נוחות בכיסאו.

קייט הסתכלה על כולם, מחוייכת. השוקולדים והממתקים שקיבלה במתנה הציפו את שולחנה. חברייה מקיפים אותה מכל עבר.

היא הרגישה מאושרת, וידעה שכל חברייה נאמנים לה.

לא משנה מה נשכח ממנה באותו הרגע שכושפה בקסם זיכרון, את הרגע הזה היא לא תשכח לעולם.

---

קייט השתחררה מהמרפאה לאחר הרבה וויכוחים עם מדאם פומפרי.

היא ישבה בחדר המועדון יחד עם חברייה הטובים, לחייה וורודות מעט מהחום של האח. לפתע האווירה הרגועה נקטעה בצעקה.

"אתה פשוט מגעיל!" קולה של ג'ייד נשמע בכל חדר המועדון. היא עמדה בפתח הדלת וסיריוס הסתכל עלייה בהפתעה.

"מה עשיתי?" שאל סיריוס.

"אתה לא יודע מה עשית, הא? נמאס לי ממך!" המשיכה ג'ייד בלי רחמים.

"ג'ייד, תירגעי לשנייה. אני רק רוצה להבין מה עשיתי ואם אני יכול לתקן" אמר סיריוס בקול מרגיע.

"לא אתה לא יכול לתקן סיריוס. לך לעזזל!" צרחה ג'ייד בטירוף.

קייט קמה מיד ממקומה בניסיון נואש לעזור לסיריוס.

"ג'ייד, מה קרה? בואי, ננסה לעזור לך..." חייכה קייט חיוך מרגיע. היא הושיטה לה יד אך ג'ייד המשיכה להסתכל מצד לצד בפראות.

האיפור שבעינייה נמרח והיא נראתה קצת כמו מפלצת, שיערה האדמדם נראה פרוע ועינייה הכהות פתוחות בבהלה.

"נמאס לי מכולכם, חבורה של ... של...." גמגמה ג'ייד.

קייט הסתכלה עלייה במבט מוזר. היא מעולם לא ראתה את ג'ייד במצב כזה, ונאנחה בצער. היא יצאה בריצה מחדר המועדון.

כל בית גריפינדור הסתכלו עליה, מופתעים.

סיריוס בעט בכרית שהייתה מתחת לרגליו, מאוכזב. 

קייט רצה אל סיריוס בדאגה.

"סיריוס?" שאלה קייט, מצייצת.

"קייט, אני הולך עכשיו" אמר סיריוס בהחלטיות.

"לאן?" היא שמה את ידה על כתפו בניסיון לנחם אותו, ולשכנע אותו להישאר.

הוא הוריד את ידה מכתפו בצער והלך לחדרו, מתוסכל.

לפתע קייט שמה לב שכולם מסתכלים עליה. היא הרגישה אי נוחות קלה, והלכה לחדרה.

היא התיישבה על מיטתה וגילתה את הגיטרה שלה על מיטתה, בתוך הקייס* שלה.

הגיטרה שלה.

הכלי המחבר בין שני העולמות שביניהם היא עומדת...

הכלי המחבר בין עולם הקוסמים לעולם המוגלגים.

הכלי שמחבר בין ליבה לבין ליבם של כל אוהבי המוזיקה.

הכלי שמחבר בין רגשותייה לבין העולם כולו...

לפתע פתק קטן שנח על מיטתה קטע את מחשבותייה.

"אני בטוח שמי שעשה לך את מה שהוא עשה מצטער על כך מאוד.

מצאתי את הגיטרה שלך שם, באותו המקום בו נמצאת מעולפת לצידו של אית'ן.

את בטח ממש מתה לדעת מה קרה שם. גם אני...

אוהב- רמוס"

משהו בניסוח של המכתב הזה גרם לקייט לקווץ את מצחה.

איך רמוס יודע שהגיטרה שלה? הרי היא שומרת את הנגינה שלה בסוד!

אך היא החליטה לעבור הלאה בלי לחשוב על זה יותר מדי.

קייט נשכבה במיטתה, בוהה בתקרה. אור מנורת הלילה האיר אור עדין על החדר. החדר היה מסודר להפליא. אפילו הארון שלה סודר לכבוד השתחררותה.

ברוב הפעמים קייט הייתה גורמת לבלאגן גדול בחדר, והארון שלה היה מבולגן ועמוס תמיד, אך כנראה, שנוכחותה המעטה בחדר בימים האחרונים גרמה לכך, שחוש האסטתיקה של לילי פעל והוביל למצב שהחדר היה ממש מצוחצח.

קייט שמחה לחזור לחדרם, והודתה בינה לבין עצמה שזה נעים לחזור לחדר נקי ומסודר, אך התגעגעה לחדר המבולגן והעמוס, שאליו הייתה כה רגילה.

הבלאגן והאי יציבות היו חלק בלתי נפרד מקייט, ומאז מעולם היא הייתה כזאת. קייט גיחחה לעצמה, וחייכה לעצמה חיוך קטן.

לפתע שמעה דפיקה בדלת החדר.

"יבוא" אמרה בפיהוק.

אית'ן עמד בפתח. קייט חייכה חיוך גדול. מראהו של אית'ן, הגבוה עם השיער המבולגן והעיניים החומות הגדולות תמיד גרם לחייך.

"היי" אמר אית'ן, וחייך את חיוכו החם.

"היי, שב" אמרה קייט.

אית'ן עלה בסולם למיטה הגבוהה מבין מיטות הקומותיים- המיטה של קייט, והתיישב ליידה.

"זה היה מוזר, נכון? אף פעם לא ראיתי את ג'ייד במצב כזה... מעניין מה סיריוס עשה שגרם לה להיות ככה" אמר אית'ן.

"כן..." אמרה קייט.

לפתע ניצת אור בעינייה.

"אית'ן! תראה מה למדתי! למדתי לקרוא בכף יד!" התלהבה קייט.

אית'ן נאנח. "שוב השטויות של פרופסור טרלוני?"

"נו, די! זה אמיתי! תביא ת'יד" אמרה קייט.

אית'ן הראה לה את ידו, מיואש.

"ממ... אני רואה..." אמרה קייט, ברצינות מצחיקה.

"הו! אני צופה לך עתיד מזהיר!" אמרה תוך כדי חיקוי מושלם של טרלוני המשוגעת.

לפתע לקח אית'ן את ידיה של קייט וקרא בהן.

"אני רואה... הוווווו! אני רואה עתיד שחור!" אמר אית'ן ועשה פרצוף מצחיק.

"דיי! אית'ן זה כואב לי!" זעקה קייט.

הייתה שתיקה מביכה.

היא נשמעה רצינית והוא שמט את כפות ידייה בבהלה.

הוא הסתכל על כפות ידייה, ולאחר מכן על אצבעותייה.

הן היו קשות ועל כל אצבע הייתה שריטה זהה בדיוק לשריטה באצבע לפנייה**.

"מה זה?" שאל אית'ן בדאגה.

"אה... זה? זה כלום... עזוב את זה" אמרה קייט, מובכת מעט מהתגובה המוגזמת שלה להתלוצצות של אית'ן.

"קייטי, זה נראה לי רציני, אולי נלך למדאם פומפרי? או ש..." אית'ן לא הספיק לסיים את המשפט, וקייט הנידה בראשה בהחלטיות.

"לא. אני בסדר, זה יעבור."

לפתע נשמעו צעקות מכיוון חדר המועדון.

קייט ואית'ן קפצו בבהלה ממיטתה של קייט והחלו לרוץ לכיוון חדר המועדון. קייט כמעט ולא הצליחה לעמוד בקצב הריצה של אית'ן, במיוחד בגלל שהוא לא עזב את ידה במשך כל הריצה ולא הייתה לה הזדמנות לעצור לנשום. אך היא הגיעה שניות ספורות לפני שהתמוטטה וראתה את ג'ייד עומדת על החלון.

"אני מתכוונת לקפוץ! האהא אני אקפוץ ולא תראו אותי יותר לעולם!" צחקה ג'ייד צחוק מטורף.

סיריוס עמד בצד, לא יודע מה עליו לעשות.

קייט ואית'ן פילסו דרך בין ההמונים לחלון עליו עמדה גייד.

"ג'ייד! מה קורה איתך, תרדי בבקשה, אני רוצה לדבר איתך!" צעקה קייט, מבוהלת.

"לא ארד לעולם! זה הכל באשמת סיריוס בלק!" אמרה ג'ייד, בסיפוק.

סיריוס נראה מבוהל. כל המבטים הופנו אליו.

נשמעו הרבה צעקות, כמו "רוץ אליה!" או "תציל אותה כבר! היא החברה שלך!", "מה אתה עומד כמו בול עץ?!"

אך סיריוס נראה בהלם.

"עזבו אותו!" צעקה קייט.

היא משכה את ג'ייד לכיוונה. ג'ייד החלה להכות אותה.

לפתע ג'ייד נעצרה והחלה לברוח לכיוון החדרים.

ג'ייד נכנסה לחדר, וקייט אחרייה.

"ג'ייד! את החברה הכי טובה שלי! מה קורה איתך?" קייט רצה אחריה.

"את הרסת הכל קייטי!" צרחה ג'ייד.

"מה את חושבת, שאני אתן לך להתאבד?!"

"אני לא באמת התכוונתי להתאבד. אני רק רציתי שסיריוס ירגיש אשם!" אמרה ג'ייד בכעס.

קייט נעצרה.

"מה?! זאת הייתה הצגה?!" קייט הרגישה שהיא רותחת מכעס.

"כמובן! נראה לך שאני אתאבד בגלל סיריוס?!" צחקה ג'ייד צחוק מטורף.

קייט טרקה את דלת החדר ויצאה משם.

היא לא יכלה לשאת את זה יותר.

---

מאותו היום הנורא עברו כמה שבועות. השגרה החלה לשעמם את קייט. אך החברות שהייתה בין קייט לג'ייד נעלמה כמעט לגמרי. הקשר היחיד שהיה ביניהן במשך כל הזמן הזה הייתה שיחה שבה ווידאה ג'ייד שקייט לא תספר את האמת על מה שקרה באותו היום.

קייט עברה לחדר של דוני, לין ושרלוט, חברותייה לשיעור לחשים. אך היא לא הייתה חברת נפש שלהן, אלא רק התארחה בחדרן.

כמו תמיד, בימי ירח מלא הפכה להיות בת ים.

צבע שיערה לא השתנה בימים אלו. הוא נשאר חום דבש, כרגיל.

המצב בין סיריוס לג'ייד היה עגום. הם לא דיברו, לא החליפו אפילו מבט.

אך לעומת זאת הידידות בין סיריוס לקייט התעמקה, והם הפכו לחברים טובים יותר. הם היו עושים הרבה שטויות ביחד, צוחקים ועושים בלאגן- כמו ששניהם ידעו לעשות הכי טוב.

אית'ן וקייט נשארו חברים טובים. קייט הרגישה שאית'ן הוא הבן אדם שהכי כייף לה להיות איתו בכל העולם.

אפשר לומר שחברי האמת האחרונים שנותרו לה היו אית'ן, רמוס וסיריוס.

לפעמים אית'ן היה שומע אותה בוכה בצד על כך שהיא מתגעגעת לחברותייה. זה היה כואב לו מאוד, והוא תמיד ניסה לנחם אותה. אך ידע שהוא לעולם לא יבין. הוא אהב את קייט כל כך, והרגיש שהוא לא יכול לשמור את זה בבטן יותר. אך כל פעם שהוא מצא את הזמן המתאים, משהו הפריע והפר את האווירה.

ליאם ניסה את מזלו שוב ושוב עם קייט, אך ללא הצלחה.

קייט התנהגה כמעט לגמרי כרגיל, אך משהו שהיה בה פעם- מת.

---

"יאללה מסיבה!" צעק סיריוס בשמחה.

קייט ישבה בחדרם של הבנים- החדר בו נהגה לבלות את רוב זמנה, בישיבה מזרחית על המיטה של סיריוס. היא אהבה לשבת על מיטתו, במיוחד בגלל שזה הזכיר לה את הימים בהם ישנה במיטה הגבוהה מבין שתי מיטות הקומותיים.

"יש לי רעיון ענק!" צעקה קייט בהתלהבות.

היא רצה לחדרה החדש, ולקחה את תיק האיפור של לין- המגונדרת ביותר בחדר. היא ניסתה בכל כוחה שלא להיזכר בג'ייד שהייתה גנדרנית לא פחות.

כשנכנסה לחדר הבנים, מצב הרוח השמח חזר אליה.

היא התחילה לאפר ולהלביש את סיריוס בבגדיה.

רמוס וג'יימס לא הפסיקו לצחוק, פיטר הסתכל בהלם על סיריוס, ואית'ן צילם אותו מכל זווית אפשרית.

לבסוף סיריוס היה מאופר, לבוש בשמלה ונעלי עקב, ציפורניו משוחות בלק ורוד ופאת תלתלים ממסגרת את פניו.

מראה זה הסיח את דעתה של קייט ממצבה וגרם לה פשוט לצחוק. לצחוק בשחרור. בלי לחשוב על כלום.

לאחר כמה שעות של התלוצצות וצחוקים, ושבועות שבהם נשבעו חברי החדר לא לספר מה קרה שם, הוריד סיריוס את האיפור מפניו וחזר להיות בן- כמו שהוא יודע היטב.

ברגע זה שמה לב קייט בפעם הראשונה לזה שסיריוס נראה ממש טוב. ממש ממש טוב. היא חייכה אליו חיוך שמח ונשכבה על מיטתו של אית'ן- המיטה שנמצאת מתחת למיטתו של סיריוס. אית'ן נשכב לצידה והיא השעינה עליו את ראשה.

בטנה עוד כאבה מהצחוק.

לפתע נפתחה הדלת.

בפתחה עמדו לילי וג'ייד. ג'ייד עמדה באי נוחות.

"רצינו לדעת אם מחר אתם באים לערב הגיבוש של גריפינדור. אבל נראה שאתם קצת עסוקים. נדבר מחר" אמרה ג'ייד בחיוך שחצני ומאולץ.

סיריוס נראה עצבני מהרגיל.

"עופי מפה" סינן.

"לא הייתה לי שום כוונה להישאר" אמרה ג'ייד בקול מעצבן.

"אין שום צורך לריב" אמרה לילי.

"אוואנס צודקת" אמר ג'יימס.

קייט קמה בגרון חנוק והלכה לחדרה. היא לא הייתה מסוגלת לראות את פניה של ג'ייד. והיא הרגישה את הגעגועים ללילי, חזק מאוד.

כשנשכבה על מיטתה הנמוכה בחדרה החדש, הגעגועים לפעם הציפו אותה. היא החליטה שלמחרת תדבר עם לילי.

לפחות עם לילי שווה לשמור על חברות טובה...

---

באותו הלילה, יצאה קייט לנגן. אך הפעם היא הייתה באמת לבדה.

" I couldn't tell you why she felt that way,
She felt it everyday.
And I couldn't help her,
I just watched her make the same mistakes again.

What's wrong, what's wrong now?
Too many, too many problems.
Don't know where she belongs, where she belongs.
She wants to go home, but nobody's home.
It's where she lies, broken inside.
With no place to go, no place to go to dry her eyes.
Broken inside.

Open your eyes and look outside, find the reasons why.
You've been rejected, and now you can't find what you left behind.
Be strong, be strong now.
Too many, too many problems.
Don't know where she belongs, where she belongs.
She wants to go home, but nobody's home.
It's where she lies, broken inside.
With no place to go, no place to go to dry her eyes.
Broken inside.

Her feelings she hides.
Her dreams she can't find.
She's losing her mind.
She's fallen behind.
She can't find her place.
She's losing her faith.
She's fallen from grace.
She's all over the place.
Yeah,oh

She wants to go home, but nobody's home.
It's where she lies, broken inside.
With no place to go, no place to go to dry her eyes.
Broken inside.

She's lost inside, lost inside...oh oh
She's lost inside, lost inside...oh oh yeah"

***

---

אווירת ערב הגיבוש הגריפינדורי הורגשה הייטב בחדר המועדון.

נתלו שלטים, דגלי גריפינדור הונפו בכל רחבי בית הספר.

הרוח התחרותית נכנסה בכל הגריפינדורים, וכל חפץ שצבעו היה שונה מאדום או זהב היה נחות בעינייהם. מורלים**** הומצאו בכל רגע נתון.

הם ידעו כי הם מגזימים ברצינותם, אך מרץ יום הגיבוש זרם בעורקייהם.

"גריפינדור!

העיקר להיות גיבור!

העיקר שתהיה...

אמיץ כמו האריה!

גריפנדור!

מי שלא פה הוא חמור!

אנחנו כה גאים

מאף אחד לא מפחדים

לנצח אותנו, רק בואו תנסו

ועל נפשיכם, ת-נ-ו-ס-ו!"

לאחר הערב המתיש והמהנה מאוד ישבו כולם בחדריהם עד מאוחר מאוד. קייט כמובן- בחדרם של הבנים, יחד עם אית'ן. לאחר מכן הצטרף אליהם סיריוס, שחזר מעוצבן לאחר ריב עם ג'ייד.

רמוס, ג'יימס ופיטר נשארו להכין שיעורי בית במועדון.

אית'ן נזכר לפתע ששכח את תיקו בחדר המועדון והלך לשם.

וקייט הרגישה עייפות.

"סיריוס, ביי ביי, אני פשוט מתה מעייפות- לילה טוב" חייכה קייט לסיריוס והחלה ללכת לכיוון הדלת.

סיריוס שמע את קולה של ג'ייד מרחוק. הוא החליט לעשות מעשה.

"אל תלכי, קייטי" אמר סיריוס.

הוא הלך לכיוונה ומשך אותה לכיוונו.

"מצחיק סיריוס, עכשיו תן לי ללכת" אמרה קייט.

הוא החל להיצמד אליה.

"אוף נו, סיריוס זה לא מצחיק" אמרה קייט, מיואשת. כמה מתאים לסיריוס להתנהג כך פתאום...

"את נורא יפה היום, את יודעת?" אמר סיריוס.

"ברור, ברור. אתה מתחיל להלחיץ אותי"

היא ניסתה להתנתק ממנו בעדינות אך ללא הצלחה. היא הלכה כמה צעדים אחורה אך לפתע נתקלה בקיר.

"סיריוס, הכל בסדר איתך?!" שאלה קייט.

"הכל נפלא, הרבה יותר מתמיד"

"אדון בלק, האם אתה מפלרטט איתי?!" שאלה קייט, נדהמת.

"ממ... מה את אומרת? כן או לא?" ענה במסתוריות.

"את לא יכולה להגיד שאת לא נהנית מזה, מיס דאנקן" חיכה סיריוס את סגנון הדיבור של קייט.

והאמת הייתה, שקייט נהנתה מזה, אך לא הייתה מוכנה להודות בזה לעולם.

לפתע הבעת פניו הייתה רצינית.

זה ממש הלחיץ את קייט.

"סיריוס, אתה יודע שאני אוהבת אותך, ברמות מטורפות! אבל לא בצורה הזאת!" אמרה קייט בשקט.

לפתע נפתחה הדלת.

וכל מה שקרה לאחר מכן זה היה ממש עניין של שניות.

סיריוס הסתכל מי בפתח הדלת. ג'ייד ולילי עמדו בפתח, ומאחוריהן אית'ן.

ברגע שהבין שג'ייד בפתח...

הוא הצמיד אליו את קייט, ונישק אותה.

והם הרגישו את האשמה צפה בגופם.

קייט הייתה מבולבלת. מצד אחד, כן. זה כייף.

מצד שני- נשיקה ראשונה! עם סיריוס?! מישהו שהיא לא אוהבת באמת?

מצד שלישי- מה עם ג'ייד?!

קייט התנתקה ממנו באחת.

"מה

אתה

עושה?

חתיכת

מטומטם!"

צעקה קייט בכל כוחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא