היא עושה לי כיף בבטן.

אני לא בטוח מה קרה, אבל נכנסנו לשגרה.

סיימנו שיקויים והלכנו יחד לספריה ללמוד, ללמוד ולחלוק רגעי שקט יחד.

בסוף הלימודים ביום שישי היינו יוצאים יחד לטייל מסביב לאגם, אומרים שלום לתמנון הענק.

בימי שבת היינו יושבים יחד בארוחת הבוקר, חולקים טוסטים.

זה היה לקראת סוף השנה, לחץ המבחנים התחיל.

זה השפיע עליה. היא לא עזבה את הספרייה. אבל היא אף פעם לא פיספסה חלק מהשגרה שלנו.

״אולי נלך לקנות לך חבילת שוקולד שלא נגמרת?״ שאלתי אותה בזמן שהתהלכנו מסביב באגם.

״למה?״

״שלך כבר ממש ישנה, אולי יש להם טעמים חדשים או אריזה יותר גדולה.״

״רציתי ללכת ללמוד מחר במקום ללכת להוגסמיד.״

״את לא רוצה ללכת לטייל קצת? אולי לצאת מהספרייה טיפה?״ את החלק האחרון מילמלתי.

״ עכשיו אני לא בספרייה.״ היא קבעה ונקבה בי מבט.

״אל תסתכלי עליי ככה. אני רק מתגעגע, ודואג.״

״אני פשוט לחוצה, אני מפחדת להכשל.״

הסתכלתי עליה, היא הייתה יפיפייה, אך פנייה הביעו דאגתה מהמבחנים, היא נראתה כאילו לא ישנה מספיק.

״אני מבטיח לך, את תהיי בסדר, אין לך שוב דבר לדאוג לגביו...״

חיבקתי אותה בחוזקה והנחתי נשיקה רכה על כתפה.

את המבחן הראשון היא עברה בהצלחה מסחררת, באותו הלילה היא שמחה כול כך שפרסה לנו פיקניק מתחת לעץ הדובדבן, היא הגישה את כול האוכל האהוב עליה, שוקו קר וגם כריכים חתוכים למשולשים.

״אני מצטערת שאתה צריך להתמודד עם זה.״

״עם מה?״ שאלתי בהפתעה.

״איתי. עם הלחץ שלי ועם השטויות שלי."

"את צוחקת עליי? את הדבר הכי טוב שקרה לי, אני לא יכול להביע כמה אני שמח שאני צריך להתמודד איתך, אני אוהב להרגיע אותך. אני גם אוהב לשבת ולדבר איתך. ולחלוק איתך שוקולד," היא הסתכלה עליי עם חיוך. "אני קם בבוקר כדי לראות אותך, אני חושב עלייך בכול שיעור, גם באלה שאת יושבת לידי. לפעמים אני מסתכל עלייך ותוהה מה עשיתי שפגשתי מישהי כול כך... כול כך מדהימה!"

"גם אני אוהבת אותך."

צחקתי, היא צחקה, וכמו תמיד חזרנו לאכול כאילו כלום לא קרה.

שבוע אחר כן היא הראתה לי סרט שצילמה, הוא היה על אותו זוג אוהבים מהסרט הקודם. הם ישבו מתחת לעץ והוא סיפר לה כמה הוא אוהב אותה.

היא ענתה לו ב:"גם אני אוהבת אותך." אחד פשוט…

~~~~~~~

אני חוזרת לכתוב אחרי הרבה זמן שלא...

אשמח לביקורות או בקשות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא