דם...

                                                                              פרק 7: היא תשרוד, היא חייבת לשרוד

"אוף! לאו, מה אני אעשה עם זה עכשיו? זה בולט מדי! " יללה גבריאלה. "תנסי לשים איפור או את הפוני שלך, יהיה בסדר" אמר לאונרדו ונשק לשפתיה ברוך.

טוני הגיע אל הבית זמן קצר לאחר מכן. "מה העניינים? " שאל טוני. "דוד טוני! תראה! עכשיו יש לי גם על המצח, מה אני אעשה עם זה?! " שאלה גבריאלה בזעף.

טוני חייך. "מה גילית הפעם? " שאל טוני. היא הסמיקה. "לא משנה, השאלה היא מה לעשות? " שאלה גבריאלה. טוני הרים את ידו, עצם את עיניו והמתין.

כעבור רגע אור כסוף שטף אותה שוב, אך הפעם במקום שיתווסף סימן נוסף, נעלמו כולם. "יכולת להעלים אותם ונתת לי ללבוש גרביים ארוכות מכוערות ולחנוק את עצמי בצעיף?! " היא שאלה בכעס. "הכישוף שמסתיר את הסימנים פועל רק כשיש סכנה לנסיכת הירח" הסביר טוני.

"עכשיו אני נסיכת הירח? כבר לא חצוית הירח? " שאלה גבריאלה בזעף. "את שניהם, כל אחד מהם הוא חלק ממך, העובדה שאת חצויה והעובדה שאת שייכת למשפחת מלוכה עתיקה של ערפדים" הוא הסביר בקול רך. היא נאנחה.

"אבא יש בעיות, יש לה ערפד בכיתה" אמר לאונרדו. "ערפד? אתה בטוח? " שאל טוני. "אני חושב שזה ארמנדו, בגוף של נער, אתה זוכר שהוא החליף גופים בלי בעיה, זאת היכולת שלו" אמר לאונרדו. "מי זה ארמנדו? " שאלה גבריאלה. "ערפד מורד במלוכה בן כמה אלפי שנים" אמר לאונרדו.

"אתה חושב שהוא יודע את הזהות שלה? שבגלל זה הוא הגיע לכתה שלה? " שאל טוני. "לא, אני חושב שהוא בא לחפש טרף מתאים, הוא אוהב אתגרים והוא פשוט התביית על גבי" אמר לאונרדו.

"איך זיהית אותו? " שאל טוני. "הוא בא הנה, המתין בכניסה להזמנה פנימה והמוח שלו היה חסום בפניי, רק ערפדים יכולים לחסום חדירה" סיפר לאונרדו וחיכה לתגובת אביו. "או.קיי, כל מה שאמרת מוכיח שהוא ערפד, איך הסקת שזה דווקא   ארמנדו? " שאל טוני. "השרשרת" אמר לאונרדו בפשטות. "השרשרת של המלך? של קינגריי? " שאל טוני בפליאה. "אהה, הוא רכן מעט כשגבי פתחה לו את הדלת ולא שם לב שהשרשרת גלויה" אמר לאונרדו.

"איזה שרשרת? איזה מלך? אני לא מבינה כלום! " היא כעסה. "מי שגידל את אמא שלך, הסבא שלך בעצם, הוא היה המלך של הערפדים. ארמנדו הרג אותו לפני אלפי שנים וגרם לתקופה האפלה, המלחמה המתמדת בין הערפדים לבני האנוש. הוא נעץ פגיון בליבו וגנב את שרשרת המלוכה מצווארו" סיפר טוני.

"אז אמא שלי הייתה צריכה למלוך? " שאלה גבריאלה. "כן, הבעיה היא, שהיא הייתה אישה ולא בתו מקשר דם. הוא היה צריך לקחת אישה אנושית שתוליד בן או לפחות בת אבל שתהיה מדמו שלו" הסביר טוני. "שוביניסטים שכמותכם" היא אמרה בזעף. לאונרדו וטוני חייכו. "בכל אופן, לא היה שום מלך, והערפדים עשו שלטון עצמאי ורצחני לעצמם. כל אחד ניזון איך שהוא רוצה וממי שהוא רוצה" אמר טוני.

"איך זה הפסיק? " היא שאלה בעניין. "בני האדם נצחו. הם הרגו ערפדים בכמויות עצומות ובכך חייבו את הנותרים לחזור לחיות בצללים ולהזין את עצמם מחיות, כמו בתקופת המלוכה" הסביר טוני. "ואני צריכה למנוע מהתקופה האפלה לחזור? " היא שאלה בפליאה. "כן, זה בדיוק התפקיד שלך" ענה טוני. "להזכיר לך שאני רק בת חמש עשרה בקושי? " שאלה גבריאלה. "להזכיר לך שאת לא לבד? " חיקה לאונרדו את טונה הילדותי. היא הוציאה לו לשון.

"אבא, מה נעשה עכשיו? איך נרחיק אותו ממנה? " שאל לאונרדו. "לא נרחיק" אמר טוני. "מה?! אתה רוצה שהוא ימשיך להסתובב סביבה? " שאל לאונרדו בפליאה. "אם היא תעלם, הוא יחשוד ואני דיי בטוח שברגע שהיא תצטרך להתגונן מפניו, היא תהיה מוכנה. חוץ מזה אנחנו נהיה לצידה ואם יש מישהו שארמנדו לא מסוגל לסבול זה אותי אבל בעיקר אותך, בגלל שחשפת אותו ברצח, שנים לאחר שהוא נעשה כשאתה רק ערפד צעיר" אמר טוני בגאווה. גבריאלה חייכה ונשקה על לחיו. הוא עיקם את פרצופו אך לא אמר דבר.

בשעות הערב המוקדמות, יצאו גבריאלה ולאונרדו אל המרפסת שבכניסה לבית. הם התיישבו על ספסל הנדנדה, כשלאונרדו מכרבל אותה בחיקו. "לאו? " היא לחשה. "אממ..." הוא מלמל. "מה יקרה אם הוא יתקוף? " היא שאלה בחשש. "אין לך ממה לפחד, אנחנו שומרים עלייך" אמר לאונרדו.

"אבל מה אם הוא יפגע בכם? או בבני האדם? " היא שאלה לאחר שתיקה קצרה. עוד לפני שהספיק לענות לה, שוב הופיע האור הכסוף ולצד עיניה הופיעו חלקי ירח ומיד נעלמו בזכות כישופו של טוני. "למה זה קרה הפעם? " היא שאלה. מי שענה לה היה טוני שבדיוק יצא מהבית והגיש להם כוסות שתייה. "הראית מחויבות ודאגה כלפי מי שעתידים להיות תחת שלטונך" הסביר טוני. היא הנהנה ושתתה את התה שלה בשתיקה.

"זה לא תה אצלכם, נכון? " שאלה גבריאלה. "דם של צבי, רוצה לטעום? " שאל לאונרדו. היא עיקמה את פרצופה וניערה את ראשה בהבעת גועל. טוני צחקק ולאונרדו הצטרף לצחוקו.

"זה מוזר שאתם שותים את הדם בכוסות, אתם לא הולכים לצוד ושותים את הדם תוך כדי? " שאלה גבריאלה בעניין קל. "בעיקרון, זה מה שאנחנו עושים, אבל הילד הזה עצלן ואם הוא יתייבש זה לא יהיה טוב" הסביר טוני.

"חוץ מזה, צייד זה דבר מאוד מלכלך" אמר לאונרדו. "כן והנסיך המפונק לא יכול ללכלך את עצמו, אז אבא שלו עושה את זה במקומו ושומר את הדם בקירור" אמר טוני בלעג קל. "או.קיי, אז אם יש במקרר בקבוקים עם נוזל אדום זה לא מיץ פטל" אמרה גבריאלה וגרמה לשניהם לצחקק שוב.

כעבור זמן מה, גבריאלה נרדמה לצד לאונרדו. מה שהשאיר להם אפשרות לשיחה. "ממש חם" אמר לאונרדו. "נכון ואלו חודשי החורף" אמר טוני בתגובה. "אז למה חם כל כך? " שאל לאונרדו. "כי היא מאושרת" אמר טוני. "גבי שולטת בזה? " שאל לאונרדו בפליאה. "כן, הרגשות שלה ועד שהיא לא תגלה את זה לבד, היא לא תוכל לשלוט בזה ולדאוג שמזג האוויר יתאים עצמו לעונות השנה" הסביר טוני. "זה באמת הרבה על ילדה קטנה" אמר לאונרדו.

"היא תשרוד, היא חייבת לשרוד". 

****************************************************************************************************************************************

פרק חדש...ממש לכבוד שבת♥

אז תהנו, תגיבו ותדרגו...

שבת שלום לכולם♥♥♥   

הפרק הקודם		הפרק הבא