כל דבר שאני יכול כדי לעזור

פרק 8:

למרות שהוא היה עייף, הוא החליט לצאת לריצה פעם נוספת, לראות את העיר, אך הפעם כשהיא מוארת.

כשהוא חזר לחדרו לאחר מכן, עייף ויגע, הוא לא סמך על הגוף שלו, לכן לאחר ששטף את הזיעה מגופו הוא שתה את מעט השיקוי שנשאר ונשכב על המיטה, מחכה בקוצר רוח שהשינה הנכספת תגיע.

הוא נרדם למשך יותר זמן ממה שחשב, והוא קם עם חיוך על פניו. תחושת רוגע בכל גופו. הוא התגעגע לתחושה של הקימה לאחר שינה מכושפת. הוא ישן לאורך כל הצהריים, וקם רק שהשעה הייתה ארבע.

הוא התלבש ויצא מן המלון, נכנס לאחת המסעדות לאכול משהו, התיישב על הבר לבדו וקרא ספר. 'אני נהפך להרמיוני' צחק על עצמו.

בחורה צעירה ונאה נעמדה לידו ודיברה בספרדית עם הברמן שהחל למזוג לכוסות גבוהות לימונדה.

"היי" הוא פנה אליה בביישנות, הוא עדיין לא הרגיש לגמרי בטוח בעצמו לעשות את הצעד הראשון, לרוב בחורות הכירו אותו וידעו מה הוא עשה ולכן הן אלו שפנו אליו.

"הולה, קומו סטס?" הבחורה חייכה אליו.

"ביין (bien)" ענה, אך בזה נגמר הידע שלו בספרדית והבחורה הצעירה לא ידעה מילה באנגלית, לכן השיחה המרתקת שלהם לא המשיכה, והבחורה עברה לשבת ליד חברות שלה.

רון הסתכל סביבו, מכל הכיוונים הוא שמע רק ספרדית, לכן החליט לחזור למלון. אולי שם יהיה לו יותר מזל. הוא החליט לא להתעתק, אלא ללכת ברגל. אומנם מזג האוויר לא היה חמים, אך הוא כבר היה רגיל לטמפ' הרבה יותר נמוכה, והרוח הקרה ללא הגשם הייתה שינוי מרענן.

הוא ראה בניין רחב ששלט גדול שכתוב עליו 'אולם קולנוע' מעטר את חזיתו. הוא זכר שהרמיוני אמרה משהו על כך והחליט להיכנס לבדוק, לחקור את העולם המוגלגי. בבית הוא כמעט תמיד היה סביב קוסמים ולא היה לו מתי או בשביל מה לחקור את העולם השני, אך הפעם החליט לפתוח קצת את עולמו. הקירות היו מעוטרים בפוסטרים, הוא ראה שמי שעיצב אותם ניסה לעשות אותם מעניינים ומושכים, אבל תמונה סטטית בחיים לא תמשוך כמו תמונה זזה בעיתון של קוסמים. ממה שהוא הבין מהרמיוני סרט דומה קצת לתמונה של קוסמים, גם בו הדמויות זזות, אך הם ממשיכות לזוז למשך שעה וחצי, שעתיים, ובנוסף גם ניתן לשמוע מה הדמויות אומרות, וכך הסרט בעצם מספר סיפור.

הוא ניגש לקופאי ושאל אותו על איזה סרט הוא ממליץ.

"סרט אמריקאי אני מניח".

"כל עוד הוא באנגלית כדי שאבין".

 והאחרון אמר לו שם של סרט שרון בחיים לא שמע עליו (בניגוד לשאר הסרטים ש'הכיר') אך החליט ללכת על הסרט שהקופאי המליץ. בנוסף הייתה לו גם הקרנה מוקדמת, כך שהוא לא יצטרך לחכות הרבה זמן עד שהוא יתחיל.

הוא הסתכל על הכסף בכיסו והיה מעט אבוד. עד שנראה לו שהוא מעט מסתדר עם כסף מוגלגי, הרמיוני המירה את הליש"ט לכסף מקומי שלא היה לו בו מושג. למזלו, האנשים היו ממש נחמדים אליו, במסעדה המלצרית הנחמדה עזרה לו עם הכמות כסף שהוא היה צריך לשלם, וגם כעת, הקופאי היה סבלני והראה לו את המטבעות והשטרות הנכונים, ורון הצליח להבין מעט את ההיגיון מאחוריהם.

הוא הודה לקופאי והלך לשבת על אחת הספות, מחכה לזמן שלו. הוא ראה מסביבו אנשים עם קופסאות גדולות של פתיתים לבנים-צהובים, וזה נראה לו טעים, לכן החליט גם הוא לקנות דלי כזה בנוסף לקולה, המשקה שהוא כבר הכיר. הוא היה גאה בעצמו על כך שהוא מצליח להסתדר לבדו בעולם שבו היה לו ממש מעט מושג, למרות שמאז שהרמיוני נכנסה לחייו הוא הכיר הרבה יותר דברים. הפתיתים הלבנים צהובים, 'פופקורן' כמו שהמוכר קרא להם, היו טעימים באופן מפתיע.

הוא התיישב בכיסא הנוח בתוך האולם, ונהנה מן האוכל והשתייה. הוא הסתכל על התמונות הזזות וניסה לעקוב אחרי העלילה, אך הוא לא היה בטוח שהצליח להבין, משהו עם מכוניות, משהו בין בחור לבחורה, משהו בין אחים ומשהו בין אישה מבוגרת לילד קטן.

כאשר יצא מאולם הקולנוע כבר החשיך והוא חזר למלון, מקווה שהחברים שלו כבר חזרו. לאכזבתו, כשהוא תיקתק על הדלת הסמוכה אליו, החדר של הרמיוני וטדי, וגם על החדר הרחוק יותר של הארי וג'יני, לא הייתה תשובה באף אחת מהן. ככל הנראה הוא עדיין לבד. הוא ירד בחזרה ללובי וראה שהפאב שבמלון היה כעת פתוח והחליט להיכנס. מזמין לעצמו כוסית עם וויסקי ומתיישב על אחד הכיסאות הגבוהים.

הוא העביר את עיניו סביב החדר, מנסה לראות למרות האור המעומעם, ומנסה גם לאזור ביטחון להיות הראשון שפונה לבחורה. הוא ידע שאם בחורה פונה אליו לרוב היא מעוניינת, אבל עדיין היה לו את החשש לפנות למישהי ראשון, להיות פגיע לדחייה. הוא ידע שזה נובע מחוסר ביטחון, במראה שלו, בכך שהאם הוא מושך את המין השני, שמישהי תמצא אותו מעניין. עם מישהי מעולם הקוסמים היה לו קצת יותר ביטחון בעצמו, כי גם אם הן לא נמשכות אליו חיצונית, הם נמשכו למי שהוא, רון וויזלי. הוא ידע שהוא טוב במיטה, ושם הוא אכן הרגיש ביטחון, אך השלב לפני כן הוא זה שערער אותו. ועם בחורות מוגלגיות זה אפילו היה יותר ברור, כי הוא הסתמך נטו על המראה והאישיות שלו, בהם לא הרגיש כל כך ביטחון. זאת כנראה הסיבה שבעברו שכב רק עם בחורה מוגלגית אחת, מה גם שהוא שנא את פיסת הגומי שהיא הכריחה אותו ללבוש על איברו. בנוסף, החוויה הזאת השאירה אותו עם טעם מריר בפיו, מכיוון שהבחורה המוגלגית לא קיבלה את זה טוב כ"כ שהוא לא רצה להישאר להתכרבל איתה, וההיתקלות הזאת הייתה בין המגעילות והלא נעימות שהיו לו עם בחורות שלא אהבו את שהוא לא נשאר לישון והם הודיעו לו על כך. בקול רם וצורם. עם בכי.

"הולה" הוא שמע מצדו הימני. הוא הסתכל לכיוון הקול, מופתע לראות בחורה גבוהה, עיניי דבש ושיער חלק, עור כהה וקימורים, עומדת לידו בעמידה שמקרינה ביטחון עצמי.

"הולה" השיב. לרוב העדיף צנומות ולא כל כך גבוהות, אבל הוא לא היה בררני, וצבע עורה החום והשיער הכהה משכו אותו.

"אתה לא יודע ספרדית נכון?" שאלה אותו באנגלית אך המבטא היה מקומי.

"המבטא שלי היה כזה מזעזע?" חייך את חיוכו המקסים.

"כן" אמרה בחיוך והוא החזיק את ליבו עם הבעת כאב מזויפת על פניו. "וחוץ מזה זה דיי בולט שאתה לא מהאזור".

"המבטא הבריטי?"

"כן, אבל גם זה שאתה ג'ינג'י".

הוא העביר את ידו בשיערו בלי משים לב, "אני מניח שאין הרבה ג'ינג'ים באזור?"

היא הנהנה, "אני יכולה לשבת?" וכשהוא החווה על הכיסא הפנוי לידו היא התיישבה והוסיפה באוזנו בקול שקט, "תמיד מצאתי שג'ינג'ים מושכים אותי".

"נעים מאוד, אני רון" הושיט את ידו בהתלהבות והיא צחקה. הוא הרגיש שהביטחון העצמי שלו חוזר, שאת החלק הראשוני המביך הם כבר עברו.

"קמילה".

"נעים מאוד להכיר, קמילה. לצערי רוב האנשים לא חולקים את אותה העדפה כמוך".

"חבל, אני אוהבת איך ששיער ג'ינג'י נראה, ובנוסף אופי ג'ינג'י רחוק מלהיות משעמם".

"אין לך מושג" הוא התקרב אליה ולחש בתוך אוזנה.

הם המשיכו לפלרטט אחד עם השנייה. היה לה ביטחון עצמי והיא לא התביישה להגיד את דעתה ומה היא חושבת. רון מצא את זה מאוד מושך. הוא היה צריך להשתדל לא להגיד אמירות של קוסמים או דברים אחרים שמוגלגים לא יבינו, אך לא תמיד הצליח והיה צריך להתנצל ולנסח את עצמו מחדש.

לאחר כמה משקאות שהם שתו, רון היה בחצי של הכוס השנייה שלו, קמילה שאלה "אתה מתארח כאן במלון?"

הוא הנהן, "ואת? את מתארחת פה או שאת גרה באזור?"

"אני גם מתארחת פה, אני מהאזור היותר צפוני של הארץ. אני והחברה הכי טובה שלי באנו לנפוש כאן, לנוח קצת", היא גמרה את מעט המשקה שהיה לה וקמה מן הכיסא, "אתה יודע לשחק קליעה למטרה?"

הוא לא הכיר את השם של המשחק, אבל עד כמה מסובך זה יכול להיות לעומת קווידיץ'? "אולי תלמדי אותי?" הציע והלך אחריה לאחד הצדדים שעל קירו היה לוח עגול עם חצים קטנים.

הוא גילה שזה דיי פשוט ושהוא מצליח לקלוע דיי בקלות, ואם נראה לו שהחץ לא מגיע קרוב למרכז הוא פשוט השתמש בקלף שיש לו בשרוול, או ליתר דיוק בשרביט שיש לו בשרוול.

"ואתה אומר שזו הפעם הראשונה שאתה משחק? איכשהו קשה לי להאמין".

"הידיים שלי מאוד מוכשרות" חייך חיוך מעושה.

היא התקרבה אליו ולחשה לו באוזן "אם תצליח שהחץ הבא יפגע במרכז, אנחנו נלך מכאן אלייך לחדר והמילה 'לא' תמחק מאוצר המילים שלי".

רון בלע רוק ברעש והרגיש את איברו מתחיל להתקשות. הוא כיון את החץ למרכז הלוח, יודע כבר שהוא יצטרך להשתמש בשרביט שלו כדי 'לעזור' לו להתמקם בדיוק במרכז.

"בוא נלך לבדוק אם החדר שלך נראה אותו דבר כמו שלי" קמילה אמרה כשהיא הסתכלה על הלוח, רואה את החץ נעוץ בדיוק במרכזו.

הוא חייך חיוך מרוצה, ושילם על המשקאות שלהם בזמן שהיא לקחה את התיק שלה וחיכתה לו ליד הכניסה. מזהה כבר את המטבעות והשטרות הנכונים על מנת לשלם.

"מכאן" הוא הניח יד על גבה התחתון והראה לה את הכיוון לחדרו.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא