pretending

הפתעההה!!

רק אל תתרגלו לפרק בכל יום.. זה רק כי חופש חחח

מחר חוזרים לאוניברסיטה!

"למה דווקא עם אייברי?" שאל רון את הארי בשעת אחר הצהריים.

"בלק"

"אייברי"

"בלק"

"אייברי"

"בלק! השם משפחה שלה זה בלק רון! תקלוט! היא הייתה הבת של סיריוס!" הצעקות של הארי השתיקו את כל חדר המועדון של גריפינדור. כמובן, אף אחד לא ידע שקסנדרה אייברי הייתה למעשה ביתו של סיריוס בלק, סנדקו של הארי פוטר.

"זה לא עונה לי על השאלה המקורית" אמר רון ברוגע, כבר לא מושפע מהתפרצויותיו של חברו.

"כי היא היחידה שמבינה אותי" הארי שפשף את פניו בתסכול, "היא הייתה קרובה אליו כמו שאני הייתי. היא אוהבת אותו כמו שאני אוהב אותו, כמו אבא"

רון מעולם לא קנה את ההסבר הזה, אך הוא גם העדיף לא לומר כלום, כיוון שהארי היה במצב רגיש גם ככה, והוא לא רצה לגרום לו להתעצבן ולצאת מחדר המועדון, הוא ידע שככה הוא כנראה לא יראה אותו בבוקר שלמחרת.

***

באותו היום בלילה, כאשר קסי הגיעה שוב אל אותו העץ, הארי כבר חיכה לה שם, עטוף בגלימה מלבד ראשו.

היה קר, וכאשר קסי התיישבה ליד הארי, הוא הניח את ידו על כתפה וקירב אותה אליו, מחבק אותה ומחמם אותה אפילו מבלי לשים לב לכך.

"ספר לי עליו.." היא ביקשה לאחר שתיקה קצרה.

הארי הביט בה מבולבל, "אתה יודע הרבה יותר ממני, הכרתי אותו בקושי כמה חודשים" היא הביטה לתוך עיניו הירוקות בעצבות.

"אני גם לא יודע יותר מדי.." הארי מלמל.

"הוא סיפר לי שהייתה להם להקה" קסי צחקקה, לרגע היה נראה ניצוץ אושר בעיניה, אך הוא כבה במהירות.

"מי זה להם?" שאל הארי בבלבול.

"אמא שלי, אבא שלי, רמוס, פיטר ו.." היא הביטה בעיניו "ואבא שלך"

ליבו של הארי החסיר פעימה והוא הביט לתוך עיניה הכחולות, רוצה לקחת כל פיסת מידע על הוריו.

"אבא שלך היה הזמר, ואמא שלי גם" היא המשיכה, מודעת לכך שהארי לבטח ירצה לדעת כל פרט ופרט. "סיריוס היה הגיטריסט, פיטר היה המתופף ורמוס היה הבסיסט" היא החזיקה בידו של הארי מבלי לשים לב, "אמא ואבא שלי כתבו את כל השירים ביחד, אבא שלי אפילו כתב שיר אחד על אמא שלי" היא חייכה בעצב והניחה את ראשה על כתפו של הארי, משלבת בין אצבעותיהם. "אבא שלך ואמא שלי שרו אותו בנשף של השנה השביעית שלהם. אבא שלי אמר שג'יימס הקדיש אותו ללילי ו.." היא עצרה לרגע, רק כדי לבהות בחיוכו של הארי ברגע שהזכירה את אהבתם של הוריו, "ואמא שלי הקדישה אותו לאבא שלי"

חיוכו של הארי נשאר על פניו, "הם היו מאוהבים, נכון?" הוא שאל, וקסי לא הבינה על מי הוא מדבר, אבל היא בכל זאת הנהנה.

"הוא סיפר לי עוד משהו" קולה של קסי לא עלתה על לחישה.

"גם לי.." הארי הביט לתוך עיניה.

"אבא שלך אמור היה להיות הסנדק שלי" היא אמרה בנשימה אחת מהירה וצפתה בהארי מחייך שוב, היא הביטה על פרצופו ומצאה את עצמה חושבת על כמה שהחיוך של ירוק העיניים יפה.

"אני יודע.." אמר הארי וחזר להביט באגם, מקרב את קסי מעט יותר אליו.

ראשה של קסי שב ונח על כתפו של הארי וראשו של ירוק העיניים נח על ראשה של קסי. הם המשיכו לחלוק דברים שידעו על סיריוס במשך כל הלילה, עד שהשמש עלתה ועוד מעט אחרי.

הפעם קסי הייתה זאת שהזכירה להארי שארוחת הבוקר לבטח התחילה.

גם בארוחה הזאת, שאלות רבות נשאלו על היחסים בין הארי לקסי. וגם בארוחה הזאת, דראקו בהחלט לא אהב את העובדה שקסי מבלה עם הארי יותר מאשר איתו.

***

החודשים עברו וסוף השנה הגיעה. את רוב החופש קסי בילתה באחוזת מאלפוי, נרקיסה ודראקו היו אפילו יותר רגישים אליה מבדרך כלל, אפילו לוציוס החל לדרוש בשלומה ואף היה בודק מה שלומה בלילות, כאשר היה בטוח שהיא ישנה.

במשך כמה שבועות הייתה מחליפה מכתבים עם הארי, אך כאשר המצב החל להסתבך עם דראקו, היא הפסיקה לעשות זאת והתרכזה מעט יותר בבעיותיו של חברה הטוב ביותר.

כאשר שנת הלימודים השישית שלהם החלה, הארי היה יושב במשך לילות שלמים מתחת לאותו עץ ליד האגם, ומחכה לקסי שמעולם לא הגיעה.

בכל פעם הארי התאכזב מחדש, אך רק באמצע השנה הפסיק לחכות מתחת לעץ.

יום אחד, כאשר ראה את קסי משוטטת לבד באחד המסדרונות, הוא לקח נשימה עמוקה ועזר מספיק אומץ בשביל להתקרב ולשאול אותה אחת ולתמיד, מה קרה.

"בלק..?" הוא שאל.

עיניים כחולות ומותשות הביטו בעיניו, "היי פוטר" היא חייכה חיוך קלוש.

הארי חשב שהוא עומד להשתגע. הוא לא יכל לראות כך את הנערה כחולת העיניים. הוא היה מוכן לקללות, לשמחה, להתעלמות, לשנאה, לאדישות, רק לא לתשישות. לא למבט רוח הרפאים שהיה בעיניה. היא הייתה הולכת ממש כמו רוח רפאים במסדרונות הוגוורטס, וזה שיגע את הארי.

"נעלמת" קולו לא עלה על לחישה.

"דראקו היה צריך אותי" היא השיבה והשפילה את מבטה.

"גם אני צריך אותך" היא הרימה את מבטה למשמע המשפט הזה, "וגם את צריכה אותי" הארי המשיך, מסמיק מעט ממה שנפלט לו קודם לכן.

"הוא היה שם בשבילי במשך כמעט שש עשרה שנים בהם הוא מכיר אותי, אני חייבת להיות שם איתו כשהוא צריך אותי" קסי תלתה בהארי עיניים מתחננות להבנה.

הארי הסתכל לתוך עיניה העייפות של קסי, זה היה נראה כאילו התבגרה בכמה שנים מאז הפעם האחרונה שהביט בעיניה הכחולות.

"זה לא טוב לך" הוא אמר לפתע, "הוא מתיש אותך, את צריכה.. את צריכה מישהו שיהיה שם לידך גם"

"אני בסדר פוטר" היא באמת לא הבינה מהיכן כל הדאגה של ירוק העיניים, "אנחנו שם אחד בשביל השנייה"

"הוא לא שם בשבילך!" הארי התפרץ, "תסתכלי על עצמך בראי בלק, את לגמרי מותשת" הארי בעצמו לא הבין מהיכן כל הדאגה שלו נובעת, הוא רק ידע שהוא דואג.

"אני בסדר פוטר" היא חזרה על עצמה, "ודראקו מחכה לי, פשוט.. נמשיך את זה בפעם אחרת" היא עקפה את הארי והמשיכה ללכת לכיוון מועדון סלית'רין.

הארי ידע שלא הולכת להיות פעם אחרת, והוא גם צדק.

הייתה לו שנה קשה ללא קסי. כאשר קסי הייתה יושבת איתו בלילות, הסיוטים פחתו. אך מאז שמאלפוי היה צריך את נוכחותה של קסי כל כך הרבה, והשניים הפסיקו להיפגש בלילות, הסיוטים של הארי חזרו.

ובכל פעם שהיה מתעורר, היה מקווה לראות שוב את קסי בין זרועותיו, מתעוררת מצרחותיו ומלטפת את שיערו עד שליבו היה חוזר לפעום בקצב רגיל.

ובכל פעם מחדש, הארי היה מתאכזב, כיוון שהיה מתעורר במיטתו הריקה ולא למרגלות העץ שליד האגם.

הפרק הקודם		הפרק הבא