השנה האחרונה

נוויל הסתכל המום על דראקו מאלפוי השוכב על הרצפה. לפני כשניות ספורות הוא חבט בו עם אגרוף ישר לפרצוף ושני תלמידי סלית'רין קפצו על נוויל, לפתו אותו באחיזה כואבת במיוחד והתחילו לגרור אותו ברחבי המסדרון.
נוויל חייך. הוא הצליח. התוכנית עבדה.
יום אחד לפני. השעה 7:00 בבוקר. חדר המועדון של גריפינדור:
חברי צבא דמבלדור חזרו מהיער האסור בשעה שש בבוקר, מיד לאחר שהשמש הפציעה. נוויל חזר למועדון ושקע בשינה עמוקה. הוא היה עייף מאוד מכיוון שהיה ער כל הלילה. 
בשעה שבע בבוקר נוויל התעורר. הוא לא הצליח להירדם שוב בעקבות המתח שהציף אותו לאחר שמינו אותו למנהיג. סבתא שלו בטח תהיה ממש גאה, היא תמיד אמרה לו שהוא בלתי יוצלח. נוויל הסתובב על צידו והסתכל על הספה ששיימוס נהג לישון בה, אבל שיימוס לא היה שם. טוב, הוא בטח הלך לשירותים או משהו כזה, חשב נוויל. הוא נשאר לשכב על הספה במשך כשעה אבל שיימוס עדיין לא חזר. נוויל התחיל להרגיש שמשהו פה מוזר, הרי ארוחת הבוקר מתחילה רק בשבע וחצי. איפה שיימוס?
נוויל התחיל להילחץ. הוא התלבש ועלה למגורי הבנים, במחשבה שאולי הספה לא הייתה נוחה לשיימוס והוא הלך לישון בחדר הקודם שלהם. נוויל הגיע לשם בריצה אך החדר היה ריק. היה מוזר לראות אותו ככה. נוויל חזר על עקבותיו והחליט ללכת לחדר שבו הפרופסור מקגונגל אמרה להם לישון ביום הראשון ללימודים. הוא נכנס וניסה להעיר תלמיד שנה שישית אחד.
"צ'ק! צ'ק! תתעורר! ראית אולי את שיימוס במקרה?" נוויל שאל בבהלה.
"לך לבדוק באולם הגדול, הוא בטח כבר גומר את כל הטוסטים הטובים," אמר צ'ק והתהפך לצד השני, מתעלם לגמרי מהבהלה של נוויל.
אך צ'ק טעה. שיימוס לא היה באולם הגדול וגם לא בשיעור שינוי צורה שהתקיים מיד לאחר מכן. למען האמת, שיימוס נעלם לכל היום. נוויל תהה לאן הוא היה יכול ללכת והתחיל להיות מודאג מאוד. הוא שאל כל בן אדם שני שעבר לידו אם הוא ראה את שיימוס, אבל התשובה של כולם הייתה מילה אחת ויחידה – "לא".
השעה הייתה עשר בלילה ונוויל ניסה לעשות שיעורי בית בשולחן קטן ליד המועדון. אלו היו שיעורי בית בתורת הצמחים, אבל אף על פי שנוויל היה מצטיין בתורת הצמחים הוא לא הצליח להבדיל בין צמח מטפס לצמח הרעיל ונאלץ לקרוא שמונה פעמים את אותה שאלה: "הבא שני הבדלים בין הצמח המטפס לצמח הרעיל", "הבא שני הבדלי..." אולי אכל את שיימוס צמח מטפס באמצע הלילה. לא, זה לא יכול להיות. הוא סתם מתבלבל עם שיעורי הבית שלו. 
נוויל הניח את עט הנוצה על השולחן והתמתח. לידו, על הספה, ישב אחד מתלמידי השנה הראשונה שהוא שחרר לפני שבוע וחצי והיה עסוק בקריאת הספר של בתחולדה בגשוט. קראו לו דניאל והוא היה בעל עיניים כחולות קטנות ושיער שחור מתולתל. נוויל חשב לנסות עוד משהו אחד אחרון. הוא התקרב אל הספה והתיישב ליד דניאל. הוא זז מעט ופינה לו מקום.
"תגיד, דניאל," נוויל אמר בהיסוס, "אולי ראיתי את שיימוס?"
"מי? החבר הזה שלך?" שאל דניאל.
נוויל לא אהב את נימת קולו של דניאל, כאילו שיימוס הוא סתם עוד בן אדם לא חשוב. בכל זאת נוויל הנהן.
"לא, אבל יכול להיות שלקחו אותו לצינוק," אמר דניאל.
"על מה אתה מדבר?" אמר נוויל.
"לפני שהצלת אותנו, האחים קארו כלאו אותנו באיזה צינוק," אמר דניאל ועיניו נצצו בעצבות.
נוויל חשב מעט. יכול להיות שהאחים קארו זיהו את שיימוס כשהם ברחו לתוך היער האסור ובאו לקחת אותו באישון לילה. זה היה נשמע כמו סרט אימה.
"אתה יודע איפה זה?" שאל נוויל.
"לא, הם שמו לנו כיסוי על העיניים," אמר דניאל.
"קדימה, בוא," נוויל אמר בביטחון.
"לאן הולכים?" שאל דניאל.
"למצוא את שיימוס."
נוויל, מייקל, ארני ודניאל חיפשו בכל הטירה. מהקומה הראשונה עד השביעית, במרתפים, במטבח ובכל המגדלים שיש כולל מגדל האסטרונומיה. הם חיפשו פשוט בכל מקום. לאחר כשעתיים הם נפגשו באולם הכניסה.
"שום זכר," אמר ארני.
"גם אני לא מצאתי אותו," אמר דניאל.
"גם מייקל ואני לא," אמר נוויל.
"שמע, נוויל, יש לי רעיון. אולי תנסה להגיע לשם לבד. אם אתה מבין למה אני מתכוון," אמר מייקל.
"אין לי מושג למה אתה מתכוון," אמר נוויל.
"אני מתכוון שתעשה איזה משהו שיגרום לכך שתגיע לצינוק ואז תציל את שיימוס," מייקל הסביר.
"אתה גאון, מייקל!" אמר נוויל.
"תודה," אמר מייקל והסמיק.
נוויל החליט שהוא צריך לעשות משהו ענק, שבגללו הוא בטוח יגיע לצינוק. הוא חשב מעט ואז צץ במוחו רעיון. פגיעה במדריך הראשי של סלית'רין אחרי שיעור "התגוננות מפני כוחות האופל" מחר יהיה דבר מצויין.
נוויל הסתכל המום על דראקו מאלפוי השוכב על הרצפה. לפני כשניות ספורות הוא חבט בו עם אגרוף ישר לפרצוף. שני תלמידי סלית'רין קפצו על נוויל ולפתו אותו באחיזה כואבת במיוחד. הם התחילו לגרור אותו ברחבי המסדרון.
נוויל חייך. הוא הצליח. התוכנית עבדה.

הפרק הקודם		הפרק הבא