לילה רידל מרס

סליחה שעבר הרבה זמן, אבל לא היה לי זמן לכתוב.

בסוף סיימנו את היום, כבר הייתי עייפה וקנינו עוד מלאה דברים.

חזרנו לביתו של ג'ון

"איך היה? קניתם כל מה שצריך?" שאל ג'ון  

"כן, אם לא שכחתי כלום" אנא הפרופסור וחייך

"זה מדהים לראות אותך, תגיד כתבת ספרים?"

"כן, על צמחים, אתה אוהב לקרוא אני מבין, רוצה שאשלח לך ספר?"

"אני מאוד אשמח" אנא ג'ון וחייך

"אז אני אשלח, בינתיים אני צריך ללכת, ותגיעו בזמן, אחרת אתם יכולים לאחר לרכבת, בכלל לא חכם, אבל קורה"

"זה בסדר פרופסור, אני לעולם לא אאחר" אמרתי וחייכתי

"כן, טוב ביי" והוא הלך, ג'ון נעל את הדלת.

"אז מה ראית? את מי פגשת? איזה שרביט יש לך? יש שנורקקים פחוסי קרן? והאם מה שכתוב בספר באמת נכון? הרמיוני עם רון? והארי, מה קרה אייתו בכל השנים האלו? מי עובד היום בחנות השרביטים? וקנית מטאטא?"

"רגע, מה?" שאלתי, הוא שאל יותר מדי, לא הצלחתי לעקוב הייתי עייפה, וכלכך הרבה שאלות בבת אחת, מה היה לי מוכר מכל מה שהוא אמר, טוב הוא כמובן המשיך לשאול שאלות, אבל שנייה הרמיוני, רון?

"מי זה רון?"

"רון וויזלי הוא חבר של הארי והרמיוני, הוא התחתן עם הרמיוני"

"לא הוא לא" הרמיוני נשואה לאיזה קרום, לפחות משהו אני מצליחה לזכור מכל זה.

"אז למי היא שנואה?" הוא שאל מופתע

"איזה קרום" אמרתי וג'ון נחנק

"לקרום? את עובדת עלי? נכון?"

"בכלל אין לי מושג מי זה רון, וגם לא ממש מי זה קרום, ראיתי אותו אומנם, אבל אני לא באמת יודעת"

"טוב אז היא ממש טיפשה, אולי באמת גריפינדור יותר מתאים לה"

"הסבר" אמרתי

"מה?"

"מה זה גריפינדור? למה יותר מתאים? איך כל זה קשור לחוכמה?" הרגשתי את העיניים נעצמות והחזקתי אותם פתוחות בכוח

"את צריכה לישון, נדבר מחר" הוא אמר הרים אותי והביא אותי לספה, שם השכיב אותי

"לילה טוב" הוא אמר ונישק אותי, רציתי להקיא, ללכת, להתנגד, אבל הייתי עייפה מדי ופשוט נרדמתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא