נאמנות או אהבה?

מקור האור האמתי היחיד במועדון סלית'רין החשוך הגיע מהאח הבוערת. מולה על ספת העור ישבה פנסי פרקינסון, הלהבות הלוהטות מרצדות בעיניה הכהות. לצידה, נשענה ונסה בידיים שלובות אל הכיוון ההפוך עסוקה בשני הבנים שהיו שקועים במשחק שחמט. אחד מהם היה בעל שיער שחור ופנים נאות ובאותו הרגע ונסה שנאה אותו.

זמן קצר לפני כן, כשראתה את פנסי יושבת קפואה אל מול האח ונסה ידעה בדיוק על מה היא חושבת. הרי היא צפתה בהם מסתלקים יחד מארוחת הערב והיא ראתה את פניו הסמוקות מכעס בעודו חולף על פניה בלי לומר מילה כשעשתה את דרכה אל המרתפים. היא ידעה מה עובר בראשה של הסלית'רנית שמעולם לא חיבבה וכל מה שיכלה לחשוב עליו היה, איכס. ובכל זאת, משהו עצר בעדה מלהמשיך אל חדר השינה ובמקום, היא תפסה לעצמה מקום על אותה הספה.

למספר רגעים היא נותרה שקטה, מקווה שפנסי פשוט תשפוך הכל, אבל זה אף פעם לא כזה פשוט. "על מה רבתם?" היא פנתה בלהט אל פנסי שנותרה לשבת דוממת. "נו את יכולה לומר לי, גם ככה הוא יספר לי אחר כך" פנסי לא אמרה דבר.

"העזת להגיד לו שכדאי לו לעזוב את נבחרת הקווידיץ'?"  ונסה המשיכה להתגרות "אני לגמרי מבינה אותך, אני כל הזמן אומרת לו את זה אבל יש לו מין הזיות כאלה שהוא כל כך טוב ו-"

"לא דיברתי איתו על קווידיץ'." פנסי ירקה בזעם ומבטה נותר קפוא אל מול האח.

"ברור שעשית משהו שהרגיז אותו." ונסה לא נרתעה ממנה. "פשוט תספרי לי מה קרה." קולה נהפך חודרני. היא החלה לאבד סבלנות.

שוב שקט.

"זאת הילדה מהפלפאף." אמרה לפתע פנסי בקולה הבכייני.

ונסה גיחכה. "ברצינות? אל תגידי לי שאת עדיין כועסת עליה בגלל המסיבה הגרועה הזאת. ברור שהוא התעצבן שדיברת עליה. למה בכלל היית צריכה להעלות את השם שלה? את יודעת שהוא שונא אותה. כולנו שונאים אותה. נו באמת."

פנסי שנראתה נעלבת הידקה את שפתיה.

"זה לא היה נראה שהוא שונא אותה כל כך כשדיברנו." היא אמרה בשפתיים חשוקות.

"טוב, תמיד חשבתי שיש לך בעיה בלהבין אנשים." ונסה נפנפה את דבריה. "אני לא מאמינה שאני מבזבזת את הזמן שלי בשיחה האיומה הזאת." היא עמדה לקום ממקומה כאשר פנסי תפסה בידה.

"את צריכה להקשיב לי." היא אמרה בפנים רציניות.

"לא, אני לא." ונסה ניערה את ידה מעליה.

"אני לא יודעת מה קרה במסיבה אבל אני כן יודעת שיש לו משהו איתה." פנסי התעקשה.

"על מה את מדברת?" ונסה נהפכה עצבנית.

"טוב, אז אני אמרתי לו שאני רואה את המבטים שהיא שולחת לעברו ושצריך לעשות משהו כדי שתפסיק להטריד אותו, והוא התחיל להתעצבן ולצרוח ולהכחיש הכל. אני בסך הכל רק רציתי להגן עליו, לעזור לו, זה כל מה שאני רוצה."

להגן עליו, ונסה חשבה בגועל וגלגלה עיניים. כמה פתטית היא יכולה להיות? ובחוסר רצון היא התיישבה בחזרה.

"את בטוחה שהוא הגיב ככה בגלל מה שאמרת ולא פשוט בגלל שאת קרצייה ומעצבנת?" היא ממש ירקה את המילים מפיה כשאיבה בלתי מוסברת כלפי פנסי מילאה אותה.

"כן, אני בטוחה. ואל תוציאי את העצבים שיש לך על דראקו עלי." פנסי השיבה בקשיחות.

ונסה ציקצקה בלשונה.

"מה שתגידי." היא שילבה את ידיה ונשענה אחורנית.

פנסי חזרה להביט באח.

"אז מה עושים?" היא זרקה את השאלה באוויר.

ונסה לא ענתה.

הקריאות ממשחק השחמט הסבו את תשומת ליבה.

היא הביטה בשניהם, ואז רק בו ופניה נהפכו נוקשות, ידיה השלובות נצמדו לחזה ורעל התפשט בעורקיה ובלי להסתובב אל פנסי היא אמרה שלוש מילים בודדות.

"נצטרך לטפל בזה."

הפרק הקודם		הפרק הבא