פלאות הקסם היהודי

בס"ד

תגידו תודה רבה למגיבים שבזכותם הפרק הזה התפרסם.

"תודה, מגיבים!"

יופי, כל הכבוד לכם. עם קצת מזל, אולי אני אכניס אתכם גם למשפט בבולד בפרק הבא. ועכשיו אני הולך לענות למגיבים האלה.

"אבל אנחנו רוצים פרק!"

לא, אתם צריכים להיות סבלניים. המגיבים העלו פה כמה טענות הגיוניות, כמו מה נראה לי בכלל כשאני מכניס את לווייתן, או למה פרסמתי כל כך הרבה ספויילרים והטעיות לספויילרים באחד באפריל, ומה אשמים כמה קוראים מסכנים ששכחו להגיב, ולמה פירשתי את אבראכדברא כל כך מוזר. אז את הפירוש לאבראכדברא לא אני המצאתי, ואת הקטע עם לוייתן אני עומד לפתור בפרק הזה. יש רק משהו אחד שאני לא מצליח לפתור וזה איך אני אמור לכתוב את המילה "לויתן", יש בה יותר מדי את האותיות ו' ו-י'. טוב, חפרתי enough. יאללה פרק!

הרושם הראשוני שעומר משרה על אנשים יכול להיות מתעתע לפעמים. בדרך כלל, כשהוא זוכה ליחס מסוים מצד אנשים שזה עתה פגש, הוא מעניק להם את היחס שהם מצפים לו. אם תביטו בעומר ותתארו לכם שמדובר באדם מנומס ונעים הליכות, עומד יזהה את זה ובאמת יתייחס אליכם כך. כי עומר לא טיפש, הוא מסוגל לקרוא אנשים ולקרוא מצבים, והוא אפילו למד ארבע שנים בעפלי"ם. שם, בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, המורה יוסף אבוחצירא הסביר להם שישנן שלוש מפלצות מיתולוגיות: לווייתן, המפלצת הימית; זיז, המפלצת האווירית; ובהמות, המפלצת היבשתית. כל מפלצת מיוחדת בזכות עצמה, והמראה שלה מיוחד ומאיים. מוטת כנפיו של זיז מסוגלת להסתיר את השמש בכל זמן ביום, ואפשר לטעות ולחשוב שבהמות הוא הר נייד. אבל יש עוד משהו שעומר זכר מאותו השיעור, והוא ששלוש המפלצות יֵאָכְלו בסעודת אחרית הימים. עומר העדיף שלא להזכיר זאת ללווייתן בשעה שרכב עליו.

הוא גם שמע בשיעור תולדות הקסם אזכורים רבים על תבוסתו של לווייתן במגוון תרבויות. מטרתו היא לא להוות איום על האנושות אלא להדגיש שגם יצור אדיר כזה הוא אפסי לעומת האל. למעשה, בשלב מסויים של היממה, על לווייתן לעזוב את כל עיסוקיו ולשעשע את האל. עומר חשב בזמנו שזה נשמע קצת זר ומיתי, אבל הנה לווייתן מתחתיו. הם שטים במהירות שיא, ועומר דמיין רעש של סירת מנוע בזמן השיט, אך חלפו כבר שעות רבות מאז. עומר היה די בטוח שזו הזריחה השנייה שהוא רואה על גבו של לווייתן, מה שאומר שכבר חלפה יותר מיממה מאז שעלה על גבו והשניים החלו לשוט באוקיינוס, וזה אומר שמשהו כאן לא בסדר. או שמה שלמד לא נכון, או ש... או שמה, בעצם? לווייתן נשאר עם עומר והוא לא הלך לשעשע אף אחד, ואין לזה הסבר. היה משהו מאיים בחזות של לווייתן, ועומר העדיף שלא להקשות על המפלצת הימית בשאלות כמו "אדון לווייתן, מה אתה עושה פה? אתה לאאמור לשעשע את האל?". הוא חשש שתגובתו של לווייתן תהיה השלכתו של עומר למים, ואז אמנם ייתכן שרהב יציל את חייו של עומר שוב, אבל עומר העדיף שלא לסמוך על רהב. אפשרות אחרת היא שלווייתן ישרוף אותו באש שיירק מפיו, ואז רהב כבר לא יהיה לעומר לעזר. או שאולי לווייתן ייזכר פתאום שבאמת יש לו דבר מה לעשות, ואז הוא פשוט ילך למקום שבוא הוא אמור להיות וינטוש את עומר לבדו. לא, עומר העדיף שלא לפצות פה בכל השייט המטריף הזה. והכוונה אינה למטריף במובן החיובי. עומר חש קצת לכוד. אם מניעיו של לווייתן יתבררו כמסוכנים לעומר, הוא יהיה בבעיה רצינית היות והוא נתון לחסדיו של המפלץ הימי. אמנם המפלץ הימי הזה השיב לו את ראייתו בדרך כזו או אחרת, אבל זה עדיין היה מוזר.

מוזר זו לא מילה.

"הגענו!" הכריז לויתן ועצר בחוף ים טרופי כלשהו.

"היי, לא לשם רציתי להגיע!" מחה עומר, "אני רציתי להגיע ל-"

"-אני לא בטוח שאפשר להגיע לשם דרך הים," אמר לויתן, "נעצור בינתיים באי הבודד הזה. אני ממש עייף אחרי שייט של יממה וחצי. לא יכולתי לישון כמוך, שלא עשית דבר מלבד לשבת על גבי."

"ה-היי, אני לא בדיוק ישנתי בזמן הזה, אתה יודע," נעלב עומר, "כל הטלטולים והרסס של המים המלוחים לא היו גן עדן."

"אל תדבר על גן עדן," הזדרז לויתן לומר, "ובאמת סליחה שלא הייתי כורסת עיסוי מקורה..." הוא הוסיף בסרקזם.

"טוב, טוב, סליחה," אמר עומר והחל לפסוע על החול הרך. בדיוק אז הוא הבין כמה בעצם הוא עייף, והשמש החלה בשקיעה השנייה ברציפות שעומר ראה לפני שישן בפעם האחרונה. הפעם האחרונה שהוא ישן הייתה כשהורמיז שבתה אותו, והוא הרגיש שזה קרה כל כך מזמן...

"תנוח," אמר לויתן, "לעזור לך?"

עומר פשוט נשכב על החול. עכשיו הוא כבר לא נתון לחסדיו של לויתן, אם כי הוא נמצא על אי בודד שאי אפשר לדעת מה יש בו. אם לויתן ינטוש אותו... טוב, במובן מסוים הוא כן תלוי בחסדיו של לויתן.

"תגיד, אתה מכיר את הפסוק 'לִוְיָתָן זֶֽה יָצַרְתָּ לְשַֽׂחֶק בּֽוֹ'?" זו שאלה שממש לא כדאי לשאול, אבל זה בדיוק מה שעומר שאל את לויתן.

"בוודאי, תהילים, קד, כו," ענה לויתן, "למה אתה שואל?"

"אז זה לא קצת מוזר שאתה מסיע אותי במשך יממה וחצי מבלי ש... אתה יודע, שישחקו בך?" עומר כבר שכב בעיניים עצומות. עוד רגע והשמש תסיים לשקוע.

"יש זמן כזה ביממה, זה נכון," אמר לויתן, "אם אני לא טועה, זה מהאשמורת השנייה או השלישית של הלילה עד עלות השחר."

"אתה לא בטוח בזמן שבו אתה אמור להיות משוחק?" שאל עומר, "זה לא טיפה מוזר?"

"אוי, עומר..." מלמל לויתן וזה הדבר האחרון שעומר שמע לפני שנרדם.

"עומר... עומר..."

בחלומו הוא רץ ביער, מחזיק ידיים עם דמות שהוא לא מזהה. הם זזו כל כך מהר...

"עומר..."

הדמות עזבה את היד שלו והמשיכה לרוץ. הם היו כל כך מהירים שהוא אפילו לא ראה את צבע השיער של הדמות המסתורית הזו.

"עומר... בוא אליי..."

עכשיו הוא כבר לא ביער. הוא בג'ונגל. בדרום אמריקה. הנה מלון טראגוב, והנה אדני השדה, והנה הר השדים,

"עומר..."

מי זה קורא לו? הקול שלה יפהפה. אולי היא זקוקה לעזרה? לא, זה לא קול של מישהו שזגקוק לעזרה. זה קול שרוצה לשחק, רק לשחק. כמו לויתן.

"עומר... בוא אליי... עומר..."

עומר התעורר. הוא עדיין היה על החוף ולויתן לא נראה בסביבה.

"עומר..."

אלמלא הקול הזה, בוודאי היה חושב איך להיחלץ מהאי הבודד, שבזה הרגע הוא הפך להיות אסיר על האי הזה כי אין לו דרך לצאת מהאי ללא לויתן.

"עומר..."

אלמלא היה שקול, היה חושב איך הקול מהחלום ממשיך ונשמע גם במציאות.

"עומר..."

לקראת סוף החוף צמחו כמה עצים בצפיפות. ככל הנראה יש מאחוריהם יער מופלא שמכיל רק דברים טובים. והיער הזה... קורא לעומר, איכשהו.

"עומר..."

אם הוא יציץ, הוא לא יפגע. אם הוא יציץ, הוא לא ימות. אם הוא יציץ, הוא לא יקצץ בנטיעות. אם הוא יציץ, הוא ייכנס בשלום ויצא בשלום. אין סיבה שיקרה לעומר משהו איום, נכון?

"עומר... בוא אליי..."

הוא בא אליו. לקום, לגרור רגל על החול, ועוד רגל, צעד, ועוד צעד.

"עומר..."

אולי בפנים יש את הפתרון להביס את קורידון, אם בכלל אכפת לו כבר מקורידון. כל מה שעומר רצה אי פעם זה להגע אל היער הזה. בטח גן עדן מחכה לו בפנים.

"עומר... עומר..."

איזו מילה מצחיקה זו גן עדן. גם באנגלית, האבן, זה דומה למילה "עדן" העברית. משעשע בהחלט.

"עומר... אתה בא? בוא..."

הקול הזה נעים כל כך ועומר לא רצה שהקול הזה ייפסק לעולם, והדרך היחידה לגרום לקול לא להיפסק זה להתקדם אל ה... מה המקום הזה? יער? גן עדן?

"עומר..."

גן עדן באנגלית זה האבן וגן עדן באנגלית זה פאראדאייז. איזו מילה משעשעת זו פאראדאייז. ממש דומה למילה העברית "פרדס".

"עומר..."

יכול להיות שגן עדן הוא בעצם... פרדס?

"עומר!"

יד מחוספסת הופיעה פתאום בשדה ראייתו וחסמה את דרכו. הוא התנגש בה ונפל. בעל היד ניער את עומר וסטר לו על לחיו.

"Omer! Get out of it!" אמר הקול פתאום, וזה לא היה הקול היפה שקרא לעומר מהיער. למעשה, עומר בכלל לא היה ביער או בחוף של אי בודד. עומר היה עדיין בפארק הזה, אותו פארק רדוף שדים, איכשהו. ודיברו איתו באנגלית.

"מ... מה?" הוא מלמל וראה שהוא עומד על סף תהום. טוב, תהום זו מילה גדולה מדי, אבל הוא כמעט קפץ ראש לבור ביוב פתוח שורץ סוהרסנים בלב הפארק באמצע הלילה.

"Watch out!" האנגלית המשיכה ועומר כיוון את אצבע הטבעת שלו לראשו ומלמל את הלחש שמטרתו להתגבר על מחסומי שפה.

"מה קרה לך?" שאל שוב הקול, והפעם בעברית, "אתה ושמע אותי? זו אני, רייצ'ל!"

רייצ'ל? מי זו רייצ'ל?

"רייצ'ל לוקהארט!"

אהה... זה כבר מצלצל מוכר יותר.

"רייצ'ל לוקהארט, מומחית השדים הרשמית של ארה"ב הקסומה, תופסת את אגודל שמאל שלך ביד ימין שלי ואת אגודל ימין שלך ביד שמאל שלי ומכריזה שאני ואתה הם שניים!"

הוא הרגיש אותה מסובבת אותו. היא נעמדה מולו, בשיערה בלונדיני ומשקפייה עבי המסגרת, ותפסה את אגודליו.

הורמיז הופיעה לצידה, כשמאחוריה היה מקור אור בוהק במיוחד שהיא הסתירה את רובו. כנראה שגם שברירי הופיע שם. "זוגות זה מעולה..." הורמיז אמרה.

"היא מדברת עברית! תתרגם לי אותה, עומר!" ביקשה רייצ'ל. בתגובה, עומר פשוט כישף אותה בלחש שמתגבר על מחסומי שפה. "היא אמרה שזוגות זה מעולה," הוא הוסיף.

רייצ'ל נאנחה. "נכון, נכון! איך לא חשבתי על זה?! תיגע לי בזרוע הימנית! מהר! הידיים שלך יחסית פנויות!"

היה קשה לעומר לגעת בדברים, כי רייצ'ל תפסה את האגודלים שלו, אבל הוא הצליח לגעת לה בעדינות בזרוע הימנית. הוא הרגיש שמשהו בוער מתחת לשרוול הגלימה שלה.

"זה קורא להאנה קראון," אמרה רייצ'ל, "היא תמנע מאיתנו להיות מספר זוגי."

"זה כמו אוכלי המוות..." מלמל עומר בחשש, אבל זה לא מנע מהאנה להתעתק שם.

"אני ואתם ביחד שלושה!" הכריזה רייצ'ל.

האור מאחורי הורמיז נעלם. "אנחנו ואת יחד ארבעה," היא אמרה.

"אני ואתם יחד חמישה!" צעקה רייצ'ל.

"אנחנו ואת יחד שישה," אמר שברירי שהופיע מאחורי הורמיז.

"תעצמו עיניים למקרה שיופיעו שדים מסוכנים," הורתה להם רייצ'ל, ועומר והאנה קראון עצמו את עיניהם בחוזקה.

"אני ואתם יחד שבעה!"

השדים נשברו לאחר עשרים ואחת. רייצ'ל, האנה קראון ועומר נותרו בפארק לבדם.

"זהו? רק הייתי צריכה להיות נוכחת פה?" שאלה האנה קראון, "לא היה פשוט יותר אם היית שולחת את עומר למקום בטוח?"

"אין לעומר מקום בטוח," אמרה רייצ'ל באיבה, "השדים לא יבואו הנה כל עוד אנחנו כאן, עומר, ספר לנו מה קרה ולמה עמדת לקפוץ לבור מלא סוהרסנים."

"למה מה?!" הזדעזעה האנה קראון.

"אני לא עשיתי את זה," אמר עומר, "אני בסך הכל רציתי... רגע, איך הגעתי הנה בכלל?"

"בוא ותתחיל מלספר לנו מה קרה אחרי שהורמיז חטפה אותך," ביקשה רייצ'ל.

עומר סיפר איך נחטף, איך הוענה, איך תושאל ואיך שאל בעצמו, איך קיבל תשובה מקורידון, איך נמלט משברירי וגרם לתאונת דרכים, איך עלה על גבו של לויתן ואיך הפרדס ההוא קרא לו פתאום... ואיך לפתע מצא את עצמו כאן, בפארק.

"איך... איך ידעת איפה למצוא אותי?" הוא שאל את רייצ'ל.

"לא ידעתי, חיפשתי בפארק מתוך תחושה שתשוב," היא ענתה, "אם כי כנראה מעולם לא עזבת אותו."

"אתה מבין כמה חורים לא הגיוניים יש בסיפור שלך?" הקשתה האנה קראון, "איך נעמה סייעה לך שוב אם היא נשבעה שלא תעזור לך לעולם? מה בדיוק המניע של הורמיז כדי שתביס את קורידון? הסיפור הזה שלה נשמע מאוד מונפץ. הרי לשדים אין משחקי כוח משונים כאלה זה עם זה. איך הצלחת להישאר שפוי אחרי העינויים שהורמיז הפעילה עליך? טוב, האמת שלא הייתי קוראת לזה שפוי... איך הצלחת להימלט משברירי? ואיך הוא הובס בתאונת דרכים? דברים כאלה לא אמורים לקרות לשדים. לפחות כשרכבת על לויתן שמת לב לכך שמשהו אינו כשורה, כשהוא אינו עוזב אותך לשחק או מה שזה לא היה אמור להיות, או העובדה שרכבת עליו במשך יממה וחצי מבלי לישון, או זה שהוא פינה מזמנו בשבילך... אתה באמת חושב שזה הגיוני שהגב שלו הוא בצורה של מקומות ישיבה?"

"אז... אז הכל היה... הכל היה מה, בעצם?" שאל עומר.

"כנראה השפעה של הזיה כלשהי שהורמיז גרמה לך להזות," הסיקה רייצ'ל, "או אולי זו לא הייתה הורמיז. אני לא יודעת, יש כל כך הרבה כוחות אפלים חוץ מהשדים, אולי הסתבכת עם כוח אחר. במיוחד בפארק הזה, מעולם לא קרו בו דברים סימפטיים במיוחד."

"אז מעולם לא עזבתי את הפארק?"

"אני מניחה, עומר," ענתה האנה קראון בצער, "והתמודדת עם לא מעט אתגרים בהזיה ההיא, כנראה שהועמדת לסכנות גם במציאות. כשעמדת להיכנס ליער הזה, או הפרדס ההוא כמו שקראת לו, בדיוק עמדת לקפוץ לתוך בור מלא סוהרסנים. מזל שרייצ'ל מצאה אותך."

עומר נאנח.

"אין מקום בטוח עבורי, נכון?" הוא שאל, "אתן בעצמכן אמרתן את זה. גם אם אביס את קורידון, כוחות אפלים אחרים עוד יבואו ויתנכלו לי."

"מה פתאום? אחרת כולנו היינו סובלים מהמזיקים כל הזמן, עומר," אמרה רייצ'ל, "עוד נמצא לך פתרון."

"זה לא נכון, רייצ'ל, אני שונה," אמר עומר, "יש בי את הצד ה... השדי ההוא... לאף אחד אחר אין."

"זה לא אומר שלא נמצא לך פתרון," אמרה האנה קראון ברצינות, "נכון לעכשיו, מה אנחנו עושים?"

"קודם כל, נמלטים מצפון אמריקה," אמר עומר, "המקום הזה באמת מלא בכוחות אפלים. אני מרגיש אותם. בדרום אמריקה לא הרגשתי."

"אולי כי בדרום אמריקה היית פחות רגיש?" הציעה רייצ'ל, אבל האנה קראון מירפקה אותה במהירות. "באמת המקום הזה עשיר בכוחות אפלים, רייצ'ל," אמרה לה האנה קראון, "כל התרבות הניו-יורקית לא חביבה במיוחד. כל התרבות האמריקאית, למעשה. צרכני תרבות אנוכיים ומדוכאים, ומהמרה השחורה הזאת לא יכול לצמוח משהו טוב... זה מצמיח כוחות אפלים. לכי תדעי כמה שדים נולדו רק מהדבר הזה, המדינה שהובילה את הקפטיליזם הטהור שמדרדר אנשים רבים למותם מרעב ועוני, שיעורי התאבדות גבוהים, ושאר תופעות הרצח הפלילי והסקול-שוטינג..."

"שדים לא נולדים מזה, האנה-- סליחה, גברת קראון," אמרה רייצ'ל, "אבל זה בהחלט כר מפתה לסוהרסנים. אני מבינה למה הם פה בביוב שלנו. ואין ספק שזה מחזק את המזיקים באיזשהו מובן."

"אז אנחנו יוצאים איתך מאמריקה הצפונית, עומר," אמרה האנה קראון, "טוב, האמת שמתוקף תפקידי כראשת מדור הפלילים והתובעת הפדראלית של ארה"ב הקסומה אני צריכה להישאר כאן, ורייצ'ל..."

"אני אבוא עם עומר," אמרה רייצ'ל.

"אבל התפקיד שלך," אמרה לה האנה קראון, "את זונחת את התפקיד שלך כמומחית השדים הרשמית של ארה"ב הקסומה..."

"זה יותר חשוב," אמרה רייצ'ל ברצינות תהומית, "עם כל הכבוד למקצוע, יש כאן חשיבות אנושית גדולה."

"אם יורשה לי להוסיף," אמר עומר חלושות, "יש כאן גם הזדמנות מקצועית שחבל לפספס, לא? מתי תזכי להבריח מהמדינה ילד שהוא אולי חצי שד ואולי סתם דבק בו משהו שדי כזה או אחר שכל השדים רודפים אחריו והוא רוצה להביס שד בלתי מנוצח?"

רייצ'ל גיחכה. "אני מניחה שאחרי טיעון כזה לא תוכלי לסרב לי, גברת קראון?"

האנה קראון הנהנה. "תעשו מה שאתם רוצים," היא נאנחה, ולפני שהתעתקה משם היא הוסיפה, "את יודעת היכן למצוא אותי."

לאחר שהתעתקה משם, עומר חיבק את רייצ'ל בעוז. "תודה שאת נשארת איתי," הוא אמר, "אני יכול להיהרג כשאני לבד פה."

"טוב, מספיק עם זה," רייצ'ל נעמדה ועומר הוכרח להפסיק לחבק אותה, "בוא נברח מהמדינה. יש לך רעיון לאן?"

"האמת שכן," אמר עומר, וצל צילו של חיוך התגנב לשפתיו החמימות, "אמנם אי אפשר לסמוך על דבר ממה שהיה לי ב... בטריפ ההוא, אבל אפשר לנסות, לא?"

"למה אתה מתכוון?" שאלה רייצ'ל כשעומר הוציא פתק מקומט מכיסו שהיה כתוב עליו, "עומר שלנו קצת חמום מוח/הוא פשוט רוצה להשתמש בכוח/כי הוא לא שם לב לכשל הלוגי/הכרוך בלהביט לדוןן קורי בפנים/בלי/להיכנס/לוורטיגו/כי דון קורי

/וקורידון/הם לא אותו אחד/נפלת קורבן לתרמית של ליצן/מיוחד".

"יש לך עט במקרה?" הוא שאל.

רייצ'ל חייכה והושיטה לו עט זמזומי, או נומאג'י, או מוגלגי, ועומר כתב על הפתק, "איפה אני יכול למצוא אותך, קורידון? ענה את האמת!"

התדובה לא איחרה לבוא:

"לא במישור המטאפיזי, אתה יכול להיות בטוח, אלא ברובד של המציאות בו אתה נמצא עכשיו.

אתה חיפשת במקום הכי מבדר. הבט בי, אני אינני מבדר. אני אכזר. חפש אותי במקום הכי אכזר.

אני חדש וצעיר, בניגוד לאחיי השדים. חפש אותי במקום מהעת החדשה.

XOXO

קורידון."

"אוקיי, זה מעניין," אמר עומר, "זו בדיוק אותה תשובה שהוא ענה לי בחיזיון ההוא. אולי בכל זאת הייתה בזה איזושהי אמת."

"אני מניחה שכן, אל תשכח שהורמיז הייתה צריכה להמציא לך מציאות אלטרנטיבית שתחווה בכל הזמן הזה. קשה להמציא סיפור תחת לחץ, ככה שאני לא יודעת כמה מהמידע שגילית שם הוא אמיתי, אבל אין ספק שיש בזה לפחות צדדים של אמת."

"מאיזו בחינה?" שאל עומר.

"תראה, כל הטיולים שלך ברחבי העולם היו הזיה, מן הסתם, אבל אתה יודע ששברירי אמיתי... אנחנו ראינו את האור שלו כשנלחמנו עם הורמיז לפני זמן מה," אמרה רייצ'ל, "ואולי יש אמת מסוימת בכל מה שהורמיז סיפרה לך על השדים, איך הם בנויים ומתקיימים, איך היחסים ביניהם משותתים, כל זה. אני לא יודעת. אולי כל זה לא נכון והיא טובה בלהמציא סיפורים."

"אבל החלק של הפתק אמיתי," הדגיש עומר.

"זה נכון. טוב, אז לאן הולכים?"

"מאז שראיתי את התשובה הזאת, עוד בחיזיון ההוא, כבר היה לי איזשהו רעיון לגבי המקום שבו קורידון מסתתר," אמר עומר, "זה לא בצפון אמריקה. זה באירופה בכלל. תקחי אותי לשם?"

"להגיע לאירופה זה אפשרי, אני מניחה," אמרה רייצ'ל, "לא חסרות דרכי תחבורה בין־יבשתיות שכוללות יותר מאשר טלפורטציה שנעשית על ידי שר הים או מי שזה לא היה שהעביר אותך הנה מלכתחילה."

"מרבדים מעופפים?" הציע עומר.

רייצ'ל גיחכה. "אנחנו לא במזרח התיכון, עומר. לא, דרכי תחבורה קסומות ימשכו כוחות אפלים. אנחנו נעשה את זה בדרך הנומאג'ית ונטוס לשם במטוס. יש לי די כסף ואפשר לזייף לך דרכון בקסם. תבחר מדינה."

"ישראל?" היסס עומר.

"אין בעיה עם דרכון ישראלי לשום מדינה באירופה, נכון?" שאלה רייצ'ל כשבהינף שרביט יצרה לעומר הנדהם דרכון ישראלי, "יאללה, בוא נעוף מכאן."

הפרק הקודם		הפרק הבא