כול מה שאני צריך זה אותך.

 תוגובות!!

8} נאומים והכרזות. {חלק I} {פרסי}

אחרי שהרגשתי שהרגלים שלי כואבות מהריקודים עם מה שמרגיש כמו כול האנשים בעולם, הייתי רעב, צמא, כואב, ויותר מכול התגעגעתי להרגשה של אנבת' בידי.  החום שלה כנגד גופי, הריח שלה, הצחוק שלה. ואז זה הכה בי, כך זה יהיה למשך כול החיים שלי. הרצון של לחיבוק שלה ולתמיכה שלה יהיה הדבר היחיד שיגרום לי לרצות להמשיך ללכת.

כנראה שבהיתי באוויר לזמן מסוים כי אנבת' התגנבה אלי, "פרסי? אתה בסדר?" אומרת מאחורי ואז מחבקת אותי מאחור. סובבתי אותה וחיבקתי אותה לוחש באוזנה, "אני הגבר הכי מאושר בעולם, אני שלך לתמיד אנבת'". היא הסתכלה עלי דמעות נוצצות לה בעיניים, "פרסי" זה כול מה שהיא אמרה לפני שנשקה אותי,

"אוו, איזה חמודים!! פרסי אנבת' הלוואי שהייתי יכולה לתת לכם יותר זמן אבל הזמן דוחק. אתם צריכים לשבת במקומות שלכם." אמרה מלי בעודה סורקת את הרשימה.

ישבנו במקומנו והתחילו לזרום מנות שונות (תודה לאלים).

אחרי המנה הראשונה עלו לבמה אמא שלי ואבא של אנב'ת.

"לפרסי ואנבת' חמודים שלנו" אמא שלי אמרה בדמעות.

חיבקתי את אנבת' ביד אחת והיא השעינה את ראשה על כתפי.

סאלי "כאשר אמרתם לנו לכתוב נאום משותף לא ידענו מה לעשות."

פרדריק "אז חשבנו שאולי הכי טוב שנדבר לחותנים שלנו."

סאלי "טוב אז אני אתחיל, אנבת' יקירה, אני מכירה אותך כבר המון שנים. אני יודעת שהמפגש הראשון בינינו לא היה בדיוק מושלם, הייתם בני 12 ויחד הצלתם אותי והוצאתם אותי מהשאול. כבר ברגע זה אני חושבת שידעתי שאתם תהיו חברים טובים. ואני חייבת לך תודה מיוחדת. תודה שהגנת על הבן שלי כול השנים האלה... (בשלב זה היא החלה לדמוע) ותודה לך שנשארת אייתו  חרף כול המכשולים. אני לא יכולה לדמיין חותנת יותר טו-טו-טובה..." בשלב זה היא כבר החלה לבכות בהיסטריות ורצה לשולחן שלנו, היא חבקה את אנבת' ואז אותי.

"טוב זה היה נחמד, תודה סאלי" אמר פרדריק

" פרסי היקר, אני חייב לך המון תודות אבל רק אחד ממש חשוב לי להגיד. תודה שהחזרת לי את הבת האהובה שלי. הפעם הראשונה שפגשתי אותך הייתה בן 13 אנבת' נלקחה על ידי הטיטן ההוא אטלס והמנטיקור ההוא. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שנלחמתי, אבל הייתי עושה את זה שוב בשביל לקבל את אנבת' בחזרה (אנבת' התחילה לבכות שוב) אתה בחור כארז פרסי, אבל אני מזהיר אותך שאם אי פעם תפגע באנבת' ואם אי פעם תגרום לה לאומללות, נשארו לי עדין כמה כדורים של נחושת ברובה,"

האיום הזה גרם לי לחוסר נוחות בעיקר בגלל שאין לי מושג אם הוא התכוון לזה או לא.

אחריהם עלו ההורים האחרים שלנו, אתנה תקעה בי מבט נוקב ומיד ידעתי שאני צריך להתנתק מאנבת' ולשמור מרחק מכובד.

"אנחנו יודעים שזה שלא אמרתם לנו לכתוב נאום אז לא כתבנו," אמר אבא שלי במבט קצת מאוכזב,

"אבל בכול זוט נגיד כמה מילים. בשם האלים בקהל אנחנו יודעים שבגלל כול הדברים שעברו עליכם ביחד אתם צריכים קצת מנוחה," אתנה אמרה בראש מורם

" האלים מתחייבים שבמהלך השנה הקרובה אנו לא נפריע לכם אם דברים כמו מסעות חיפושים ומטלות כול עוד זה בתחום השמירה שלנו."

אבא שלי נראה כול כך גאה כשסיים כאילו זו המתנה הכי מתחשבת בעולם. אני הסתכלתי על אנבת', היא גלגלה עיניים בחיוך.

ואז עברנו למנה עיקרית טעימה להפליא (אנבת' אכלה סטייק ופירה ואני אכלתי צ'ייז- בורגר)

לאחר זו הגיעו הנאומים של חברים.

ג'ייסון "בתור השושבינים שלכם אני ופייפר שמחים כול כך בשבילכם, אני זוכר את היום שפגשתי אותך לראשונה אנבת', את היית כול כך עצובה ואומללה בגלל שפרסי נעלם,"

בשלב זה הרה קמה ממקומה ואמרה "די! עשיתי את מה שהיה צריך כדי ל..."                      אבא שלי קם שם יד על הפה של הרה והם נעלמו,

פייפר "טוב זה היה צפוי, אוקי אה טוב.. פרסי, אותך פגשנו לראשונה ברומה החדשה, אני נשבעת שבחיים שלי לא ראיתי כול כך הרבה אהבה בעיניים של משהוא כמו ברגע הזה שראייתה את אנבת' אחרי חודשים של פירוד, זה היה כול כך יפה ומושלם. הלכתם דרך טרטרוס ושרדתם. אנו מאחלים לכם רק בריאות ושמחה לנצח,"

נישקתי אתת אנבת' וכול הקהל מחה כפיים.

ואז עלו פרנק והייזל ודיברו על כמה אנחנו אמיצים ו...

ואז עלו ליאו וקליפסו והם שרו שיר שהם סיימו אם מופע זיקוקים שכתב בשמיים מזל טוב פרסי ואנבת' ואז בקטן יותר המוסך של ליאו וקליפסו והמספר טלפון של המוסך.

אני חיבקתי את אנבת' בעוד צפינו בזיקוקים בשמי הערב.

תגובות!!!!!!!!! 

הפרק הקודם		הפרק הבא