החיים בהוגוורטס-והם לא קלים

עוד פרק מוזר :)

קריאה מהנה!

״אבל איך נוכל לזמן אותו?״ שאל פיטר, ״כתוב לנו את הדרך שבה אפשר לקרוא לו אבל איך נתחמק מהתלמידים והמורים?״
״נצטרך להגיע איכשהו ליער האסור״, אמרה פרן, ״בלי שאף אחד ישים לב״.
״בלי שאף אחד ישים לב למה?״ הקול שהקפיץ אותם הגיע מאחיה הגדול של ליז, שנשען על אחד מארונות הספרים. ״אז לכאן את הולכת בכל יום שבת?!״ ג'ון הסתכל על ליז במבט כועס.
״ג'ון, בבקשה״, התחננה ליז, ״אל תספר לאף אחד״.
״לא לספר מה? שאתם מסתכנים בכך שאתם עוזרים להיפטר מהמלאך האידיוטי הזה?״
״בבקשה, ג'ון״, המשיכה ליז, ״היית עושה בדיוק כמונו אם היית מאבד מישהי או מישהו שחשובים לך״.
ג'ון שקל לרגע את דבריה של ליז ברצינות, אך אמר לבסוף, ״את אחותי. אני לא מתכוון לתת לך לצאת למשימת התאבדות כזו. לפחות לא בלעדיי״.
״מה?!״ אמרה ליז מופתעת, ״אבל מה אם אתה תיפגע?״
״אני אסתדר״, השיב ג'ון, ״למדתי מלא כישופי מגננה ורפואה בכל שנותי כאן בהוגוורטס. אפעיל אותך גם עלייך אם צריך״.
בסופו של דבר, הם הגיעו להסכמה. החבורה רק הייתה צריכה לחשוב על תכנית בריחה ליער האסור.
״אוקי״, אמרה אגתה, ״נוכל לנסות לנסות להשיג אישור שאנחנו חולים ולא יכולים להגיע ללמוד היום״.
״כולנו חולים?״, שאל פיטר, ״כי זה ממש הגיוני״, הוא אמר בזילזול.
״טוב״, אמרה אגתה בכעס, ״אני יכולה להיות חולה ולהדביק את ליז מכיוון שאנחנו באותו המעון, וליז יכולה להדביק את ג'ון כי בזמן שהם מתחבקים...״
פרן קטעה את דבריה של אגתה.
״זה לא טוב, הם יחשדו שדווקא הבנות שרצו לעזור ולא נתנו להם פתאום יהיו חולות. וחוץ מזה, איך אני ופיטר היינו נדבקים מהמחלה?״
״כשיהיה לכם רעיון יותר טוב, אז תגידו!״ אמרה אגתה, נעלבת.
״צריך משהו מתוחכם״, אמר ג'ון, ״הסחת דעת כלשהי... אולי לגרום לכמה מהמורים לצאת מבית הספר ואם צריך נעשה מחיקת זיכרון לכמה מהקוסמים פה״.
״נשמע טוב״, אמרה ליז, ״אבל זה לא יהיה מסובך מדיי?״
״אם נפעל כמו שצריך״, אמר ג'ון, ״אז נוכל לעבור כל אחד. נוכל לעשות קסמי שיתוק אם מישהו יפריע לנו, ואולי אם נמצא דרך להפוך איכשהו לבלתי נראים זה היה מאוד מועיל״.
״או שפשוט נברח בזמן שכולם אוכלים את ארוחת הבוקר״, אמרה פרן פתאום, ״היער האסור הוא עצום וגם אם יחפשו אותנו סביר להניח שעד שהם ימצאו אותנו אז כבר נגמור את הסיפור הזה של מלאך המוות״.
״לא חשבתי על זה״, אמר ג'ון, ״אבל נצטרך להתחמק בלי שישימו לב״.

״אז בכלל לא נלך לארוחת הבוקר״, אמרה ליז, ״אולי יש מלא מורים שישמרו, אבל כמו שאמרת אפשר לשתק אותם״.
״יתפסו אותנו בסופו של דבר״, אמר ג'ון, ״מישהו מאיתנו יצטרך לשמור שהמורים לא יבואו ליער״.
״הו, זה תפקיד בשבילי״, אמרה פרן. ״אתם תתחילו ללכת ליער ותחכו לי ליד ביתו של שומר הקרקעות, אבל בזווית שהוא לא יראה אתכם״.

כל תלמידי הוגוורס הלכו לארוחת הבוקר, בזמן שאגתה, ליז, ג'ון ופיטר התגנבו בשקט אל מחוץ לטירה.
״ישימו לב שלא באנו לשיעורים״, לחשה ליז בחשש.
״נמצא דרך לצאת מזה״, השיבה אגתה בלחישה. ״פרן מחפה עלינו״.
החבורה התקדמה לכיוון היער האסור, אבל הם לא ציפו להיתקל ברוח הרפאים של גריפינדור, ניק כמעט בלי ראש.
״הו״, אמר ניק כמעט בלי ראש, ״תלמידי הפלפאף ותלמיד מרייבנקלו... מה מעשיכם כאן?״
ג'ון, שכבר הספיק להתגנב לחברים שלו בשולחן גריפינדור בשנתיו הקודמות, הכיר את ניק מצוין.
״בבקשה, סר ניקולאס״, אמר ג'ון, ״תיתן לנו לצאת. זה עניין מאוד חשוב״.
״כנראה שתוכלו לגבור עליי״, אמר ניק, ״אבל זה לא אומר שלא אדווח עליכם״.
״היי, ניק״, היססה ליז, ״אנחנו בחיים לא ננסה לפגוע בך, אבל אנחנו רק מבקשים שתחפה עלינו, שלא תלשין עלינו. אם לא נחזור תוך שמונה שעות אז תגיד מה שאתה רוצה,

אבל אם אנחנו נצא שלמים ובריאים בתוך פחות משמונה שעות, אתה לא אומר לאף שראית אותנו. זה כבר עסק שלנו ואנחנו לא רוצים לערב בזה עוד אף אחד״.
ניק כמעט בלי ראש חשב על דבריה של ליז לרגע, ״טוב, מכיוון שאף אחד מכם לא תלמיד מהבית שלי, אז כנראה שאתם גם לא ממש באחריותי״.
״תודה, ניק״, אמר ג'ון בהקלה.
״אבל״, המשיך ניק כמעט בלי ראש, ״אני נותן לכם שש וחצי שעות. אתם עדיין תלמידים בטירה ואני עדיין צריך להגן עליכם״.

״אוף״, אמר פיטר בעודם יוצאים ליער האסור בלי שאף רואה, ״שש וחצי שעות?! זה כלום! כבר ביזבזנו איזה עשר דקות עכשיו בהליכה!״
״ונבזבז אפילו יותר״, אמרה ליז, ״צריך להגיע עמוק ליער, ככה שגם אם ניק יקרא למישהו אז ייקח לו זמן להגיע ואנחנו כבר נהיה באמצע התהליך של הריגת מלאך המוות״.
״כולכם הבאתם את הדפים שמסבירים על המלאך, נכון?״ שאל ג'ון.
החבורה בדקה את הכיסים שלהם, למזלם הכל היה שם.
פיטר הדגיש לעצמו את הדברים שצריך לעשות בשביל לזמן את המלאך.
למזלם, לא היה צריך משהו מיוחד, רק שרביט וכמה מילים פשוטות מאוד.
״אוקי״, אמר ג'ון כאשר הגיעו קרוב לביתו של שומר הקרקעות, ״צריך לחכות כאן לפרן״.
כעבור כרבע שעה בלבד, הגיעה פרן בריצה, ״שכנעתי-חלק-מהמורים-לתת לנו-אישורי-יציאה״,

אמרה פרן, נראית כאילו היא חטפה התקף אסטמה. ״לחלק מהמורים-גרמתי-שיעשו שיעור-חופשי-כך שאף אחד לא ישים לב-שנעדרנו״.
לבסוף נשימתה הסתדרה.
״ואיך עשית את זה?״ שאל ג'ון, מופתע.
״אפשר להגיד שיש לי כוח שכנוע״, השיבה פרן, ״וגם קל לעבוד על חלק מהמורים. למשל את חלקם שיכנעתי לתת פרס-שיעור חופשי-לילדים שעבדו קשה.

ביקשתי את זה מהמורים הנחמדים, ואת חלקם אני מכירה אישית ככה שזה עוזר״.
״ומה בנוגע לאלה שעבדת עליהם?״ שאלה ליז.
״אפשר להגיד שגרמתי להם לחשוב שיש רוצח בשירותים ונעלתי אותם שם בקסם, קסם שאפילו ׳אלוהומרה׳ לא יוכל לבטל״.
״מעניין״, אמר פיטר, ״אבל כדאי שנזוז״.

כעבור שעתיים של הליכה, כשאף אחד עוד לא הוציא מילה, הם הגיעו לאיזור מאוד עמוק ביער האסור.
״אז מי מזמן אותו לקרב פנים מול פנים?״ שאל פיטר.
״אני הכי מבוגר״, אמר ג'ון, ״אני אעשה את זה״.
״אבל אין שום קשר לזה שאתה בוגר״, אמרה ליז, ״אתה לא עושה את זה!״
פרן, שהיו לה הרבה רעיונות בזמן האחרון, מצאה כמה ענפים על הקרקע.
״מי שיוצא לו את הענף הכי קצר״, אמרה פרן, ״אז הוא זה שהולך לזמן את המלאך לקרב״.
כולם לקחו את הענפים מידה של פרן, המקל של ליז היה הקצר ביותר.
ג'ון התרתח מזעם.
״לא, אני לא מוכן לזה!״ אמר ג'ון, ״לא! ליז לא עושה את זה!״
״תתאפס על עצמך!״ אמרה פרן, ״זה יפה שאתה דואג לאחותך, אבל במקום להגיד לה לא לעשות את זה, אתה צריך להגיד לה שהיא יכולה לעשות את זה! ראית איזו השפעה יש לה על אנשים!״
״הו, זה מחמיא לי״, אמרה ליז.
״ליז!״ צעק ג'ון, ״את חושבת שזה מצחיק?!״
״למען האמת, אני מפחדת, אבל מלאך המוות כבר הרג את הפרופסור לשיקויים ואת אחת מחברותיי. אסור לבזבז זמן, צריך לגמור את זה כאן ועכשיו״.
״אבל מה כבר תוכלי להגיד למפלצת חסרת רגשות בשביל לגרום לה להרוג את עצמה?״ שאלה ג'ון.
״אמצא משהו״, אמרה ליז, ״אם הוא יבוא לתקוף אותי ולא יקשיב לי, אצטרך שתישארו מחוץ לזה...״
״לא״, אמרה אגתה, ״היה כתוב שלמלאך המוות יש להבים, נכון? היה כתוב שמחליש אותו כשהוא נפרד מהם. אז קודם כל ניקח ממנו את הלהבים וככה שהוא יותר חלש הוא לא יחשוב בבהיגיון״.
״ואז איך הוא יהרוג את עצמו?״ שאל פיטר.
״זה מלאך המוות״, אמרה פרן, ״קראתי עליו קצת יותר ממכם, כנראה. אם הוא לא יהרוג את עצמו בעזרת הלהבים,

הוא ישתגע אפילו יותר ואז הגוף שלו יפצע. הוא יקבל את כל הפצעים שהוא אי פעם גרם לאנשים אחרים. הוא ירגיש את כל האבל שהוא גרם לכל המשפחות שאותם הוא הרס.

ברגע שזה כבר אבוד בשבילו, הוא ישרף מעצמו באש ירוקה גם בלי הלהבים״.
״תצטרכו להפתיע אותו״, אמרה ליז, ״אני אדבר איתו ואתם תצטרכו לקחת ממנו את הלהבים בלי שהוא ירגיש״.
״אז הולכים על זה״, אמר ג'ון, עדיין כועס ומודאג, ״רק בואו נגמור את זה כבר״.
פיטר הביא לליז את הדפים עם המילים המודגשות, והיא הניפה את השרביט שלה והקריאה:
״מלאך המוות, אני מזמנת אותך לקרב פנים מול פנים. אנא ממך, תופיע בצורתך המקורית״.
זה היה כל המשפט? חשבה ליז.
פתאום הם שמעו רשרוש של כנפיים ענקיות, הם ראו גוף אשר מבצבץ מהכנפיים ונוחת על הקרעקע.
זה היה המלאך, אך לא מלאך רגיל.
צבע עורו היה אפור-לבן, כנפיו היו בצבע ירוק, מעורר בחילה, צווארו היה נוטף דם, ללא ראש, ושני להביו הגדולים היו חדים וארוכים.
הוא לבש רק מכנסיים מדממות, בצבע אשר תואם לגופו.
הוא התקרב לאט אל ליז, מניף אחת מידיו האוחזת בלהב מצחין מדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא