ג'יני והרמיוני-המלחמה

ג'יני שמעה את הצליל מהמחשב שלה, שסימן שהיא קיבלה הודעה למחשב. היא פתחה את המחשב וגילתה שנמצאה לה התאמה, ומי שהתאים לה שלך לה הודעה:

"היי ג'יני"

ג'יני? היא הגדירה את עצמה באתר כג'ינברה! רק חבריה מהוגוורטס קראו לה ג'יני! היא נכנסה לפרופיל של השולח וראתה את הפרופיל של... *****?! (אני אמרתי שהוא סודדד רק בהמשך יתגלה מי זה, אבל יהיו רמיזות פה ושם, דיבורים על המשפחה וזה...)

ג'יני החליטה לזרום עם הקשר.

"היי *****"

"הייתי בטוח שאת עם הארי, לא?"

"הוא נטש אותי בשביל הרמיוני. הם מתחתנים, אבל זו לא הנקודה. למה אתה באתר?"

"מאותה סיבה שאת, אני מניח. ההורים שלי ממש לוחצים עליי להתחתן. את יודעת... יורש יחיד לשם ******..."

"לא ממש. להורים שלי יש מספיק יורשים כדי להמשיך את השם וויזלי בעולם הקוסמים אז הכל טוב. מבחינתם, שאני אשאר רווקה זקנה עד גיל 200 אפילו."

"לא ידעתי שיש לך כזה חוש הומור."

"דיברתי ברצינות, אבל תודה, בכל אופן."

"אה. אני מצטער."

"הכל טוב. רגע, באיזה קטע אתה מדבר איתי, נגמרו לך האופציות שמתאימות לקוסם עם מעמד דם כמו שלך?"

"חה, מצחיק. לא, למען האמת יש לי הרבה התאמות. אבל כולן דוחות מכוערות. את היחידה עם הפרצוף הנורמלי פה..."

"כמובן, הרי ל***** ****** מגיע הטוב ביותר, לא?"

"כמו תמיד, קורעת, וויזלי."

"אם אתה רוצה שאני אשקול אפילו על לצאת איתך, תקרא לי בשם שלי, לעזאזל."

"אחרת מה?"

"אתה תצטרך להתחתן עם המכוערות האלה."

"נקודה טובה, וויזלי."

"*****!"

"בסדר, בסדר. ג'יני."

"אז... על מה בא לך שנדבר?"

"אולי נדבר פנים מול פנים?"

"מ'זתומרת?"

"דייט, את יודעת."

"איפה?"

"איפה שבא לך, עלמתי."

"שתוק. איפה אתה גר?"

"בפייטרי."

"אני גרה בלייג'רלי."

"אז, זה ממש קרוב."

"כן. יש אצלנו אחלה בית קפה. רוצה לבוא?"

"בטח. בשמונה?"

השעה הייתה שש וחצי.

"סבבה מבחינתי. נתראה, *****."

"נתראה, וויזלי."

"*****!!!!"

"טוב, טוב. ג'יני."

"ביי"

בשניה ש***** התנתק מהצ'אט, ג'יני טסה להתלבש ולהתאפר. לא שהיה לה כל כך אכפת, כן? ממילא היא הייתה בטוחה שהקשר הזה לא יחזיק מעמד. אבל היה לה חשוב ה... הרושם.

היא רצה אל חדרה וזרקה על מיטתה את כל הבגדים האפשריים:

החל מג'ינס וחולצה ועד שמלת כותנה ופפיון, שמלת נשף ממסיבת הסיום של שנת הלימודים השביעית בהוגוורטס, וטייץ וחולצת בטן.

בסוף היא החליטה על ג'ינס קצר, (זה היה ערב אביבי) חולצת בטן שחורה וצמודה, נעליים נמוכות, שחורות עם פס מסתלסל באחר הצדדים* ועליונית דקה ולבנה, למקרה שתהיה רוח. את שיערה הג'ינג'י הלוהט היא אספה בקוקו גבוה, אך התחרטה ופיזרה אותו מיד.

ברבע לשמונה היא יצאה מביתה ובחמישה לשמונה היא כבר הייתה בבית הקפה. ***** כבר היה שם. "ממתי אתה פה?" "כמה דקות." "והאמת?" "טוב, אני פה כבר חצי שעה." "והאמת האמיתית?" "שלושת-רבעי שעה?" "האמת האמיתית באמת, *****..." "טוב, טוב. אני פה כבר שעה ורבע. אנשים התחילו לחשוב שאני מחכה למישהי והיא הבריזה לי. כנראה לא מזהים אותי. אם הם היו מזהים, הם היו יודעים של****** לא מבריזים." "למה, בשם מרלין, אתה פה כבר שעה ורבע?" "לא רציתי לאחר." "למה שתאחר אם אתה מתעתק?! מספיק לצאת בדקה לשמונה, ולא תאחר." "ואם תקדימי?" "למה, בשם תחתוניו של מרלין," (זה היה ביטוי שג'יני סלדה מהשימוש בו, אבל היא הייתה כל כך בהלם והתאפקה לא לצחוק, שנפלט לה...)

"למה, חשבת שאני אקדים ביותר משעה?" "אני מכיר בנות. מצד אחד הן יכולות להיות מתוקות, ומצד שני לקבור אותך חי על שאיחרת להן בשניה ורבע." "טוב, אתה ממש לא מכיר בנות." "יצאתי עם מספיק." "אולי הן היו במחזור." "ג'יני!" "מחזור זו לא מילה גסה, *****, וקשה לי לחשוב שמילה כזאת מזעזעת אותך, בהתחשב בכל המילים שאתה אמרת בחייך." "מאיהפ לך לדעת איזה מילים גסות אמרתי?" "אני מכירה אותך מספיק טוב. אה, והייתי במספיק ריבים שלך ושל הרמ... סליחה, רון, כדי לדעת בדיוק איזה מילים אתה מסוגל להגיד."

המלצרית, שעמדה לידם כבר דקה, בלי שהם שמו לב, כחכחה בגרונה ושאלה אם הם רוצים להזמין. "ג'יני עיינה בתפריט והזמינה סלט יווני וקפה הפוך. ***** הזמין כריך עוף, ומיץ תפוגזר** סחוט. "אתה לא שותה קפה?" שאלה אותו ג'יני. "לא," הוא ענה בשלווה. "לא רוצה, או לא אוהב?" "לא רוצה." ג'יני לא האמינה ולכן נעצה בו את המבט שלה, שגרם לכל מי שחטף אותו לומר את האמת, כי משום מה, הוא הכריח אנשים לומר את האמת. כולם נכנעו לו, חוץ מהארי. עם השיער הרך שלו והעיניים המדהימות שלו שאפשר ללכת לאיבוד בתוכן והעור החלק שלו והשפתיים המדהימות שלו שעושות לה הרגשה כזאת טובה בכל פעם שהן נוגעות בשלה... ***** קטע את החלומות בהקיץ שלה. "ג'יני, ג'יני? וויזלי!" "מה אמרתי לך בנוגע ללקרוא לי וויזלי?" "אני אמרתי לך כרגע שאני פשוט לא אוהב קפה, כאילו שזאת בושה גדולה. מה טעים בחרא המר הזה? על מי חשבת?"

"מה? אה... סתם, כלום." "נו, באמת. אל תשקרי." "אתה לא תכעס?" "לא," "הארי." "פוטר?" "כן." "הגיוני." "מה הגיוני?" "שאת חושבת עליו." "למה?" "איך אפשר שלא? כזה גיבור וחתיך ומוכשר." ***** אמר הכל בטון כזה ציני שגרם לג'יני לצחוק בטירוף, עד שכמעט יצא לה הקפה שהיא בדיוק לגמה ממנו מהאף.

הדייט היה סופר מושלם וג'יני ממש נהנתה, ואני לא אפרט כי אין לי כוח, אבל בסוף ***** נישק אותה על הלחי ושניהם ממש הסמיקו, וכשג'יני חזרה לביתה היא חשבה את מחשבותיה על הארי, על שיערו ושריריו, עיניו ושפתיו הרכות, והיא גילתה שהפנטזיה שלה היא לא על הארי, אלא על... *****!

"אין, לונה פשוט גאונה." חשבה לעצמה ג'יני כשהלכה לישון

*ניסיתי לתאר פה ואנס בצורה כישלונית

**תפוז-גזר... למי שלא הבין. רק שתדעו זה ממש ממש טעים!!!

אני מניחה שמהפרק הזה יש לכם כבר מושג קלוש מי זה לעזאזל *****, אבל אני אשתדל לשמור על מסתוריות בצורה הכי טובה שאני יכולה ולא לגלות עד שהרגע יגיע!!!!!

 אה, וסליחה אם יש פה טיפונת קיטשיות, כי האופי של הספר פחות כזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא