להציל את דיגורי

מקוות שתהנו

ארמנדו התיישב ליד מיטתו של ג'ואי,

ומרוב כעס ג'ואי לא הצליח להתאפק.

״יופי״, אמר בעצבנות, ״בדיוק מי שרציתי לראות... מה אתה רוצה? להתגרות בי? להגיד לי שסמנתה 'שייכת' לך?״

”מ... מה... מה אתה חושב? שאני מפלצת?" שאל ארמנדו בפליאה. ”אני רק באתי להתנצל, אני אוהב אותה, תבין״.

״אולי אתה קצת מפלצת...״ אמר ג'ואי בלחש.

״סלח לי?!״ אמר ארמנדו. 

״לא סולח. אתה יכול ללכת, בבקשה?״

״מישהו בא להתנצל איתך, לדבר איתך כמו בן אדם, ואתה פשוט קורא לו מפלצת?!״ שאל ארמנדו בכעס.

”אתה אולי לא מבין", שאג אליו ג'ואי בחזרה, ”אבל מי שהורס חלומות של אנשים, הוא מפלצת".

ארמנדו קם בכעס ויצא מן המרפאה בטריקת דלת.

״ילד חוצפן!״ צעקה מדאם פומפרי אל עבר הדלת. ״זאת מרפאה, למען השם! אסור לטרוק ככה דלתות!״

לאחר מכן, היא פנתה אל ג'ואי.

״איך אתה מרגיש, חמוד? אפשר לראות את צלקת האיקס על הצוואר שלך? אולי אוכל לטפל בזה...״

ג'ואי גילגל עיניים והיפנה אליה את צווארו.

”וואוהה", נבהלה מדאם פומפרי.

סמנתה בהתה בלוח שעליו רצו מילות החומר למבחן,

היא היתה עסוקה במחשבות על דברים חשובים יותר...

כמו מה שקרה לה ביער, איך שהיא ראתה את ג'ואי שוכב כך, מחוסר הכרה...

'טוב', היא חשבה, 'הוא לא באמת שונא אותי... הוא היה מחוסר הכרה... הוא לא ידע מה הוא אומר באותו רגע'.

קול נקישה בדלת קטע את מחשובתיה של סמנתה.

״יבוא״, אמר פרופסור פליטיק בקוצר רוח.

״אה, מצטער על ההפרעה״, זה היה ארמנדו, ״אבל אני יכול לדבר רגע עם סמנתה?״

פליטיק הנהן, וסמנתה התקדמה בעוד היא רואה את ג'ולייט יורה מבט מלוכלך לכיוונם.

”החבר שלך מרגיז ממש" אמר לה ארמנדו כשיצאו מהכיתה המחניקה. ”הוא צעק עלי, קרא לי מפלצת".

”אתה לא נורמלי, הלכת לדבר איתו?" החניקה סמנתה יבבה . ”אתה לא יודע, שכשג'ואי עצבני הוא יכול להרוג מישהו".

״טוב, אני מניח שיש לו סיבה טובה להיות עצבני עליי״, אמר ארמנדו בעצב.

״ומה היא?״

ארמנדו היסס, האם כדאי לו להגיד לסמנתה שג'ואי אוהב אותה? חוץ מזה, איך היא לא הבינה בעצמה?

״את באמת לא יודעת מה הסיבה?״ שאל אותה ארמנדו.

״אולי דיי כבר עם המשחק הזה!״ אמרה סמנתה בכעס. ״קודם ג'ולייט נותנת לי רמזים ועכשיו גם אתה! מה נסגר איתכם?!״

”חכי רגע" ,הוא אחז בידה כשהתכוננה ללכת, ”הוא פשוט-הוא פשוט אוהב אותך".

עינייה נפערו בתדהמה, בדיוק כפי שצפה.

״הוא... הוא..״ סמנתה הייתה בהלם מכדי לדבר.

״כן״, אמר ארמנדו, ״הוא אוהב אותך״.

נשמע הצילצול לסוף השיעור, ג'ולייט עמדה מולם.

”טוב לפי ההבעה שלך, אני מניחה שה'חבר שלך' הבין לפניך". 

חיוך דק עמד בקצוות פיה של ג'ולייט.

”זה לא מצחיק", קראה סמנתה ביאוש,ורקעה ברגלה.

כאן כבר לא יכלו ארמנדו וג'ולייט להתאפק והם פרצו בצחוק מחריש אוזניים, שהותיר את סמנתה רגוזה ומתוסכלת.

״מצטער״, אמר ארמנדו לאחר זמן קצר. ״זה באמת לא מצחיק״.

״אז למה צחקת?״ שאלה סמנתה בכעס.

"אין לי שליטה על זה, ולמה שלא תצעקי על חברה שלך?” הוא שאל בפרצוף תמים.

”אולי כי לשטויות של ג'ולי אני רגילה”, היא אמרה לו. 

”ג'ולי?" שאל ארמנדו בגבות מורמות, וג'ולייט הסמיקה.

״כינוי...״ אמרה ג'ולייט, נבוכה.

״אם אלו הכינויים שאת נותנת״, ניסה ארמנדו לשנות נושא, ״את לא הולכת לקרוא לי 'ארמנדי' או 'ארמי', נכון?״

”הוו, אני אשקול את זה”, אמרה סמנתה בקור.

”הו הו הו״, אמרה ג'ולייט בהתרגשות. ״וואו לי יש מלא רעיונות... מקווה שאין לך בעיה עם מנדי”, אמרה לו ג'ולייט בליגלוג.

״דיי, תפסיקו... בבקשה״, התחננן אמרנדו.

״אם כך״, אמרה סמנתה, ״נקרא לך מנדי״.

״לא!!!״ צעק ארמנדו ונפל על ברכיו.

שתי החברות צחקו יחד.

”אני אשקול לשנות-אבל יהיה לי ממש קשה לוותר על זה”, אמרה לו סמנתה בקול ערמומי.

״אני יכול ללכת?״ שאל ג'ואי את מדאם פומפרי. ״כבר לא כואב לי״.

״אתה בטוח?״ שאלה מדאם פומפרי.

״כן, סימן האיקס על הצוואר כבר פחות שורף״.

״אולי בכל זאת כדאי שתישאר כאן עוד קצת?״

ג'ואי הנהן.

״טוב, תן לי רגע לבדוק את הצוואר שלך שוב״, אמרה מדאם פומפרי.

״את תוכלי להסיר את הצלקת?״ שאל ג'ואי.

״אוכל לנסות. אז איך זה בכלל קרה?״

ג'ואי ניסה להיזכר במה שאפשר.

״משהו התנפל עליי״, אמר ג'ואי, לחוץ, ״שמו לי משהו על הפנים בשביל להרדים אותי... ואחר כך הרגשתי מן צריבה מוזרה בצוואר... כנראה שציירו עליי את האיקס הזה בכוחות קסם״.

מדאם פומפרי החווירה, ”עלי לדבר עם המנהלת”, אמרה לעצמה.

״אז אני יכול ללכת?״ שאל ג'ואי בחיוך ברגע שמדאם פומפרי פנתה אל הדלת, אך היא יצאה בלי להשיב לו.

״בסדר״, אמר ג'ואי, ״אני הולך עכשיו! אני הולך מכאן, אולי יכאב לי בדרך!״

מדאם פומפרי לא נכנסה למרפאה, כאילו לא שמעה אותו.

״אז בסדר״, המשיך ג'ואי, ״אני הולך! ולך לא איכפת בכלל...״ הוא מילמל לעצמו, ניפגע קלות.

”היי, סמי, זה לא ג'ואי”, קראה ג'ולייט בהפתעה.

”כן, תתחבא, ארמנדו, עכשיו״, סמנתה נלחצה.

ארמנדו נאנח והתכופף מאחורי מתקן השתייה, ״אני רואה שוויתרנו על מנדי״.

ג'ולייט בעטה לו בברך, בכעס.

”אווו, אוקיי, הבנתי”, הוא נאנק.

״היי״, אמר ג'ואי כשראה את סמנתה וג'ולייט.

״הו, היי״, אמרה סמנתה, נלחצת. ״שיחררו אותך מהמרפאה?״

״אהה, בערך״, השיב ג'ואי. ״תקשיבי, סמנתה, בנוגע למה שקרה ביער...״

״זה בסדר״, אמרה סמנתה. ״אני מבינה...״

”אני לא התכוונתי, בטח שלא לסוף”, אמר ג'ואי. 

תגיבו בבקשה,דעתכם חשובה לנו מאוד

הפרק הקודם		הפרק הבא