אווטאר קלאש - ספר אדמה

הבית כולו נשרף.
התקרה החלה ליפול.
אין לאן לברוח.
"תברחו, לפני שיהיה מאוחר מדי!"
המשקוף של הדלת קרס.
"אין לנו זמן!"
דמותו של גאש נעלמת, ושוב מופיעה.
קלאש הביט באימה בגופה של הבריון נשרפת כליל בלהבות.
הוא רץ.
כולו מוקף באש.
הוא חייב לצאת מכאן.
האחים שלו בסדר?
איפה הוא נמצא?
הלהבות התקרבו אליו.
הוא זינק אל האש, בלי להבין מה הוא עושה.
האש הלוהטת שרפה את גופו.
הוא טבע אל תוך תהום אינסופית של כלום.

"אההררההההה! ! !"

קלאש התעורר בבהלה, איגלי הזיעה נוטפים של פניו.
אני עדיין מוקף באש?
הוא הביט סביבו.
חדר השינה של מר פונג נגלה לנגד עיניו.
זה היה רק חלום, חשב קלאש בהקלה. אני עדיין בבית של מר פונג...
לקח לקלאש זמן לקלוט שקייד יושבת לידו כשעיניו בוהות בו.
"הכל בסדר איתך?" שאל קלאש.
קייד המשיך לבהות בו.
"אתה צרחת," אמר קייד.
קלאש השיב לו מבט שואל.
"אני צרחתי? בפעם האחרונה שבדקתי, אנשים לא צורחים מתוך שינה," אמר קלאש, תוך שהוא מנגב את הזיעה מפניו.
"אתה הערת אותי," אמר קייד. "אתה צרחת והערת אותי!"
קלאש ניסה להיזכר במה שקרה, אבל הוא לא זכר את עצמו צורח.
הוא רק זכר את הבית הבוער.
"טוב, זה לא משנה עכשיו, כדאי שנחזור לישון."
קייד הצביע על החלון.
השמש החלה לטפס בשמי הבוקר.
קלאש קם ממיטתו ונעל את נעליו הבהירות, שכתמי פחם עיטרו אותן, כמזכרת לשריפה שחלה אמש.
על שידתו נערמו בגדים חדשים, שמר פונג ככל הנראה הניח לקלאש.
הוא לבש אותם במהירות ופנה ללכת לסלון, שם אכלו את הארוחה אתמול.
מסביב לשולחן, ישבו אמו, מר פונג וטירו בישנוניות.
קלאש התיישב ליד אחיו הקטן בן החמש, שניסה לכשף את המים שבכוס שלו.
קייד, שהגיע מעט אחרי קלאש, הביט בשעשוע בניסיון הנואש של טירו לכשף את המים.
"תן לי, אני אראה לך," אמר קייד בנימה קלה של התנשאות.
הוא התיישב ביניהם, ויצר מערבולת בתוך הכוס של טירו.
"מספיק עם השטויות," אמרה האם. "הדייסה שלכם מתקררת."

אחרי ארוחת הבוקר, קלאש כבר הרגיש יותר ערני, וקייד כבר שכח מהתקרית המוזרה.
בטנם הייתה מלאה בדייסה וסלט שלא זכו לאכול בחמש השנים האחרונות.
כמובן שמצב הבית והאוכל לא השתווה למצב בטבעת האמצעית, אבל זה בהחלט לא דמה לשום בית בטבעת התחתית.
אם מר פונג ימשיך בדרכו, הוא יוכל להגיע לטבעת האמצעית, ולחיות במצב טוב יותר.
קלאש כבר הציע לו כמה פעמים לעבור לגור במקום יותר טוב, אבל מר פונג  היה עונה לו תמיד את אותה תשובה ("נערי, לא נשאר לי זמן רב לחיות. אני מעדיף לנצל את שנותיי האחרונות במקום הזה...), אז קלאש החליט לוותר על העניין.
"בוא, כדאי שתעזור לי בגינה," אמר מר פונג.
קלאש הינהן, והלך בעקבותיו אל פתח הבית ובמורד שביל הגישה אל גן הירק.
הם העבירו את הזמן, עד לשעת הצהריים בעקירת עשבים שוטים ושתילת זרעים חדשים.
מר פונג המעיט בדיבור, מלבד חלוקת פקודות בסיסית, ומדי פעם נעץ בו מבטים חסרי הבעה.
קלאש לא הצליח לפענח את המבט.
האם הוא מהורהר?
הוא כועס?
קלאש לא הבין.
אבל לא נותר לו זמן רב להרהר בדבר.
קלאש חזר לבית, בגדיו מכוסים באדמה.
אימו שלחה אותו אל המקלחת, וקלאש לא התנגד.
הוא חזר בזמן לארוחת הצהריים והתכבד במנה נוספת של מרק שנשאר מאתמול.
"תפנה את הכלים," הורתה אימו.
בדיוק אז נשמעו סדרה של דפיקות.
קלאש מיהר לפנות את הכלים, ופנה לפתוח את הדלת.
בפתח עמדו ארבעה גברים, עם בגדים כחולים וצווארון לבן.
גבר מזוקן פסע קדימה.
הוא הוציא מכיסו משהו שנראה כמו גיליון קלף, פתח אותו, והקריא בקול.
"לכבוד, האווטאר החדש!" הגבר כיחכח בגרונו. "אנו שמחים לבשר לך שאת החודשים הקרובים תבלה בקרבתנו, אנשי הלוטוס הלבן, ותקבל שיעורים פרטיים ללימוד ארבעת היסודות, ושליטה מלאה במצב אווטאר. לכבוד הוא לנו לארח אותך ואת משפחתך באחוזה, בזמן שהותכם שם. נאסוף אתכם ביום רביעי, עם זריחת החמה. בהצלחה."
קלאש הביט בגבר בפה פעור למחצה.
עם כל המאורעות שקראו, הוא כמעט שכח שהוא האווטאר.
"אתם... אתם תלמדו אותי לעשות כשפות אש?" קרא קלאש. "זה ממש מגניב!"
הזקן חייך בחביבות.
"אני הצטערתי מאוד לשמוע על הבית שלכם," הוא אמר. "אנחנו נדאג לכם לבית במקום טוב יותר. אחרי האימונים, אתם כבר לא תאלצו לגור בטבעת התחתית."
קלאש הביט משני צדדיו.
אימו של קלאש ואחיו הצטרפו אליו.
"אני לא אמנע ממך לקבל את לימודי היסודות," אמרה אימו. "כל דבר שישמח אותך הוא מקובל בעיניי. אנו מאוד מודים לכם על הטרחה. תבורכו!"
הזקן ניפנף בידו.
"אין זו טרחה בשבילנו. לכבוד הוא לנו לעזור לכם."
"מר פונג יכול לבוא איתנו?" שאל קלאש.
"כמובן!" אמר הזקן. "כל חבר של האווטאר הוא חבר שלנו! כעת נאלץ לעזוב. יש לנו לוח זמנים צפוף..."
ובזאת סיים הזקן את דבריו.
הוא פנה ללכת, ביחד עם שאר הגברים, וקלאש ניפנף בידו תוך כדי סגירת הדלת.
"יום רביעי זה מחר!" קרא קייד. "יו, לא סיפרת לי שאתה האווטאר!"
קלאש גירד בעורפו.
"די שכחתי מזה..." הוא הודה.
"שכחת?" צווח קייד. "וואו, זאת חתיכת בעיה רצינית לשכוח שאתה האווטאר..."
"מספיק," אמרה האם. "תן לקלאש לנוח. מה שעבר עליו בימים האחרונים מספיק לכל השבוע!"

***

בדיוק מה שהוא צריך.
החלק האחרון במשימה הושלם.
שום דבר לא יעצור אותו מהשמדתו המוחלטת של האווטאר.
דראק חייך.
אבל חיוכו לא היה אלא חיוכו של מר פונג, ידידו לשעבר של האווטאר הצעיר.
גופו של מר פונג העניק לו את הנאמנות של קלאש.
קלאש לא יחשוד בדבר.
זה נהיה קל יותר ויותר מרגע לרגע...

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא