הסיכוי האחרון

היי לכולם :)

אז אחרי המון,המון,המוןן זמן 

מצאי חברה שתעזור לי בעריכה :)

אז תודה רבה לך♥

הפעם השתדלתי שהפאנפיק יהיה ארוך

ראיתם? אשמח אם תשאירו תגובה :)

ואני ממש מקווה שהבטא טוב..

קריאה מהנה! =)

מתנשף ומתנשם הוא חזר למקומו מאחורי השיחים 'עוד כישלון' חשב סיריוס.

 הוא לא הצליח לעשות את מה שרצה, אבל זה לא אומר שהוא התייאש.
למחרת בבוקר סיריוס נתקל שוב בחתול הג'ינג'י,
"איך היה ?" 
"לא משהו, האישה השמנה עשתה לי קצת בעיות" הודה סיריוס.
"אבל אתה חייב לתפוס אותו!" אמר החתול בחוסר אונים. 
"אני יודע, זה עוד יבוא, רק צריך להיות סבלני" 

                                 ***
הזמן חלף, עבר שבוע, וסיריוס לא ידע מה לעשות.

 בינתיים החתול הג'ינג'י עדכן אותו במה שקורה בטירה: 
"בגלל שפרצת לשם, האישה השמנה נבהלה, ועכשיו החליפו אותה באיזה ברנש "קשוח" אחד" אמר החתול,
 " זה הגיע לה." אמר סיריוס בבוז.
 "ידעת שהוא זייף את מותו הבוקר?"
"מההההה?!" נדהם סיריוס, החדשות האלו רק גרמו לו לרצות להרוג אותו יותר.
"לא אכפת לי, אני הולך לשם עכשיו!" הוא אמר, והתחיל ללכת לכיוון הטירה.
הפעם הפריצה הייתה קלה יותר, כבר היה לו ניסיון מהפעם שעברה, 
הוא עלה בקלילות במדרגות והגיע לתמונת גרינפנדור.

 ואכן החדשות היו נכונות!

החתול צדק,האישה השמנה לא הייתה שם, את מקומה החליף אביר כסוף, והוא נראה עליז למידי. (אם לומר את האמת, הוא היה עליז בהגזמה.)
סיריוס הסתתר מאחורי קיר צדדי, הוא בדק שלא רואים אותו, ואז התחלף שוב לאדם,
הוא התייצב מול תמונת האביר. 
"ערב טוב אדוני!" אמר האביר, שכלל וכלל לא ידע מכל סיפור "הרצח".
"אתה מספיק אמיץ כדי לפתור את החידה"?
"בהחלט" ענה סיריוס והתחיל להקריא את כל הסיסמאות,
"חי חרבי!" אמר האביר בהפתעה,
"טוב, מכוון שידעת את כל הסיסמאות אתן לך להיכנס" הוא אמר, והתמונה זזה על צידה.
 
                                                       *** 

סיריוס נכנס לחדר השינה של הבנים, הוא התקדם בצעדים איטיים,ושקטים.
הוא חיפש את פיטר בין התלמידים, שלפתע קלט בעינו את הארי, והרגיש מין צביטה בלב.
התמונה הזו הזכירה לו את היום שבו הם מתו,לא היה לו יותר מידי זמן לחלום,הוא הרגיש תנועה באזור
והתכופף בדיוק בזמן. אחד התלמידים שלח את ידו כלפי מטה,והרים את השמיכה שלו.
היה שקט, סיריוס הסתכל על התלמיד כדי להיות בטוח שהוא יושן. 
הוא התקדם עוד כמה צעדים, ופתאום, הוא ראה אותו, את פיטר, ליבו הלם בפראות, "לאט, לאט" הוא אמר לעצמו.
הוא שלח את ידו כדי לתפוס בו, הוא ממש הרגיש אותו, "רק שלא יתעורר ,רק שלא-" הוא עוד לא הספיק לחשוב.
שלפתע התלמיד ששכב באותה המיטה התעורר, "אימלה!!!" הוא צעק.

"נסה להירגע-" 
"זה...אתה! סיריוס בלק בטירה, ויש לו סכין!!" עכשיו התלמיד באמת צעק, ולסיריוס לא הייתה ברירה,

 בצער רב הוא עזב את פיטר, ורץ לכיוון היציאה.
 בדרך, הוא שוב התחלף לכלב, והמשיך לרוץ בלי לעצור, עד שהגיע לפתחו של העיר האפל.
"המזל לא אוהב אותי", נאנח סיריוס.

"כנראה שאצטרך למצוא דרך אחרת".

                                        ***

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא