המייסדים

למען האמת, הביצה לא הייתה משונה כל כך, היא נראתה כמו ביצת תרנגולת רגילה, מוחזקת בין בדים.
אך כפי שידוע, כולל יותר את מה שהוא מראה. סאלאזאר חיפש בשולי עיניו משהו שיגלה לו מהי הביצה.
וכמו שניחש בין גלימותיו של האיש בצבצה קרפדה, ואת שמחתו הסתיר בשיעול משתייה מהירה.

"סלח לי,"אמר בקול צרוד ומיד כחכח בגרונו,"האם זו ביצתו של בסיליסק?"
האדם הסתכל עליו בהפתעה, פיו מתגלה מתוך זקנו העבות, ומיד חייך.
"יש לך עין חדה, איש צעיר. אך דבר בשקט, כיום מעטים מחבבים את היצור."
בתור אדם חובב נחשים, סאלאזר לעולם לא הבין את הגועל מבסיליסק.
אומנם הוא הורג כל אדם שמסתכל בעיניו, וארסו קטלני, אך הוא יוכל להיות חיה נפלאה לאדם המסוגל לטפלו.
סאלאזר הזמין את האיש למשקה, ופטפט איתו, מנסה להיראות מעוניין.
"הגד לי, אישי הטוב, האם אתה מעוניין למכור את הביצה?" שאל, כיוון שחנופה אינה מזיקה.
"דבר זה תלוי בכמה כסף מדובר," אמר האיש בפשטות.

סאלאזאר יצא מן הבר, הביצה והקרפדה מוגנות בכלובו שהיה לוקח איתו תמיד. בראשו עדיין הדהד הדבר האחרון שהאיש אמר.
"היזהר, אדוני, כיוון שגם לדוברי הנחשים הגדולים ביותר נמצאת סכנה בהיתקל בבסיליסק."
הוא חשש, כן, שההוצאה לא הייתה שווה את מה שקיבל, אך יותר מזה חשש שייפגע.
ואולי, לא בכוונה מסויימת, הוא חשש שכמה אנשים מסויימים ייפגעו.
סאלאזאר עמד ברחובה של העיירה בחוסר אונים. הוא לא ידע היכן הלגה וחשב אם לחכות לה.
הוא חשב לעזוב כשקול פקיקה נשמע לצידו. האישה המדוברת עמדה לצדו, מחזיקה במסמכים בחיוך.
אך לפני שהצליחה לומר מילה, סאלאזאר הניח את כלובו על רצפת המדרכה ושילב את ידיו בכעס.
"הלגה הפלפאף!" צעק סאלאזאר, אדיש לעובדב שאנשים מתבוננים בהם.

"שלום, סאלאזר," אמרה הלגה ברוגע, אך חיוכה נעלם.
"אינך יודעת כמה בלבלת אותי. יכולת לקחת אותי איתך! נשארתי כאן, מרגיש כמו טיפש!"
"אני מצטערת, סאלאזר," אמרה, לא נראית מצטערת כלל," אך ראה מה השגתי."
היא הושיטה את ידיה, מציגה את המסמכים לראווה. היה כתוב שם אישור על- שטח.
סאלאזר לא שם לב שפיו פתוח לרווחה, והוא סגר אותו ומיד פתח שוב.
"איך הצלחת?" שאל בתדהמה גמורה. הלגה רק חייכה בערמומיות.
"זה פשוט, מצאתי את מי ששולט על הקרקעות של בריטניה, ואז הדרך הייתה מהירה להשגת אישור."
סאלאזר לא חשב שזה כל כך פשוט, אך שמח שהלגה נמצאת בצד שלו ולא נגדו.

הפרק הקודם		הפרק הבא