מכשפות vs פיות

הפרק מוקדש לכספית וללונה& לאבגוד שהגיבו, ולונה, בתגובה לשאלתך, חלק מהפרקים הבאים יהיו אולי קצת יותר אלימים, אבל עוד לא החלטתי עד כמה, אז עשיתי גבוה אבל לא בטוח שזה יהיה אלים כל כך.

 בבוקר למחרת קמתי בגניחה שכוונה לכרית שלי. שלחתי יד אחת החוצה מהמיטה והדלקתי את הפלאפון. הצצתי לעברו וראיתי שהשעה שמונה ועשרה. עוד גניחה. יש לי עשרים דקות להתארגן ולהגיע בזמן לארוחת בוקר. קמתי במאמץ ולקחתי בגדים מהארון, ואז קירטעתי לעבר המקלחות של הבנות. אתמול בלילה כשחזרנו השעה הייתה אחת וחצי בלילה, אז פשוט קרסתי למיטה בעייפות, אבל הבוקר באמת נזקקתי למקלחת. כשיצאתי מהמקלחת לבשתי ג'ינס שחורים, גופיה ירוקה עם המון ציורים קטנים של שני נחשים קטנים משולבים אחד בשני לספרה 8, ומעל לבשתי חולצת כפתורים ירוקה כהה קצרה שלא סגרתי. הלכתי לסלון המרכזי ושם ראיתי את אחד הנערים שאליזבת הכירה לי אתמול. איך קוראים לו? ניסיתי להיזכר. אה, כן, זה שמואל. "היי, אממ, שמואל," אמרתי במבוכה, והוא ענה גם במבוכה, "היי לונה." אחרי שתי שניות של שקט הוא שאל: "איך עבר עלייך הלילה? זאת אומרת, אחרי שחזרנו מהאגם..." הלחיים שלו נהיו ורודות. "בסדר, חוץ מהעובדה שהיו לי סיוטים על אגמים שקמים לתחייה בצורת אנשים עירומים," אמרתי בציניות. זה כבר השתיק אותו. "באמת? זה מה שחלמת? אני מקנאת בך." אליזבת הופיעה והצילה את שמואל. "לי היה שחזור של מה שקרה באגם, רק שאת לא היית שם אז טבעתי." היא דיברה בכזאת עליצות שהבנתי שהחלום לא באמת הסעיר אותה. לפחות לא לאורך זמן. "טוב, אני מעדיפה את זה מאשר לראות איברי גוף אישיים של אנשים, זה מגעיל!" אמרתי. "את תמונה שאני אצטרך לחיות איתה עד סוף ימיי!" עשיתי את עצמי מקיאה. "טוב, ומחלומות מגעילים לארוחת בוקר, אם אני הולכת להקיא בגלל התיאורים שלכם, אני רוצה שלפחות שיהיה לי מה להקיא ולא את הנשמה שלי, אז תודה," הילה הופיעה וגררה את שמואל ואת אליזבת מהשיער לעבר הדלת. "אחחח אחות קטנה, את מכאיבה," שמואל רטן והשתחרר ממנה. "דבר ראשון, בואו. דבר שני, תפסיק לקרוא לי אחות קטנה!" הילה אמרה. "אבל זה שאני אפסיק לקרוא לך ככה לא ישנה מה שאת," שמואל צחק. "אחותי הקטנה." "שנה! כולה שנה מפרידה בינינו!" הילה קראה והרימה אצבע אחת. "ויש לי שם! ואל תעמיד פנים עוד פעם ששכחת אותו!" הסתכללתי על אליזבת, שנראתה טיפה מיואשת, אבל משועשעת בו זמנית. היא ראתה שהסתכלתי עלייה ומשכה בכתפיה. אין מה לעשות. הם תמיד ככה. טוב. בסדר. לי לא היו אחים, אז לא היו לי עם מי לריב אף פעם. למעשה, זה לא נכון. היה לי אח אחד, אבל ברגע שהשם שלו עלה לי לראש מיהרתי לסלק אותו. אני לא אחשוב עליו. לא עכשיו, ולא אף פעם. זה היה מכאיב מדי. אליזבת כנראה ראתה את הניצוץ הכואב שעלה לי לעיניים, והבינה על מי אני חושבת, וואמרה בקול: "טוב, עד כמה שאני מתה על הריבים שלכם, כדאי שנזוז כדי שלא נאחר." שמואל והילה הפסיקו לריב מיד. "יופי," אליזבת אמרה ויצאה מהדלת. הלכתי בעקבותיה. 

***

הארוחה הייתה  מדהימה ממש כמו הארוחה אתמול. הגישו כל מיני סוגים של דגני בוקר, ובנוסף היה גם פאנקייקים, חביתות, לחמניות, וסלטים. הגישו גם שוקו חם, וכמה סוגי מיץ. הלכתי לקחתל קצת מכל אוכל, ושוקו חם (יש לי התמכרות קלה לסוכר). כוללם דיברו בינם לבין עצמם, אבל אני לא ממש הקשבתי. טוב, עד שאליזבת קראה בשמי: "לונה!" מקולה הבנתי שהיא קראה לי כמה פעמים. "מה?" שאלתי בפה מלא פאנקייק. "תבלעי את האוכל בבקשה, ובאיטיות," היא אמרה. "ואל תאכלי את כל האוכל כל כך מהר. זה לא בריא לטרוף אותו ככה בלי ללעוס אותו." לעסתי את האוכל בזעף. ממתי היא מחלקת לי הוראות כאלה?! "טוב, בלעתי. מה עכשיו, הוד מלכותה?" שאלתי בזעף. אחד המדריכים קם על השולחן של המדריכים וקטע את אליזבת, שבדיוק פתחה את פיה לענות לי. "אני יודע שאתם בטח מודעגים ממה שקרה אתמול בלילה. כן אני יודע מה קרה," הוא אמר למראה הפרצופים של החניכים. "לא אכפת לי מהעובדה שאתם הולכים כל שנה בלילה הראשון לאגם, זה קטע שאני מבין שאתם נהנים ממנו, לפחות רובכם, למרות שאין לי מושג למה, אבל אכפת לי ממה שקמרון אמר לי שקרה עם הצמחים ההם. אנחנו המדריכים נבדוק בדיוק מה שקרה באגם, אבל עד הודעה חדשה אסור להתקרב לאגם. למען ביטחונכם האישי, אל תתקרבו עד שנבדוק שאין רעל באגם, ושנשים לחשי הגנה חדשה כדי שהצמחים לא יחזרו שוב." קולו התמרמרות עלו ברחבי האולם. "כנראה שזה יקח בערך שבוע, אבל עד אז, אנחנו מתחננים בפניכם שלא תלכו לשם. למענכם." 

***

אחרי ארוחת הבוקר הלכנו לפעילויות. "טוב, לאן כדאי לי ללכת?" שאלתי ובדקתי בעלון של המחנה מה יש. "בואי," אליזבת ענתה לי. נלך ללחימה בחרב." במהלך היום רצנו מפעילות לפעילות. בהתחלה היינו בלחימה בחרב. הייתי סבירה. ובסבירה אני מתכוונת שאליזת פרקה אותי מנשקי פעם אחר פעם. אחרי זה הלכנו לחץ וקשת. בזה גיליתי שאני ממש טובה. קלעתי לכל המטרות בדיוק באמצע, ובכל פעם שאר החניכים היו יותר ויותר המומים. ("וואו, המדריך נראה כאילו הוא תכף ינשק אותך," אליזבת אמרה ואני הסמקתי קשות.) אחרי זה הלכנו לשיעור בישול. ("זה חשוב לדעת לבשל, אבל יותר מזה, זה כיף," אליזבת אמרה.) אחרי זה הלכנו לשעת חברותא ("נותנים לכל חניך פתק עם שם של חניך אחר ונותנים להם דף עם שלושים ושש שאלות שעליהן הם צריכים לענות בכנות," אליזבת הסבירה לי. " בכל יום זה שאלות אחרות, אבל אפשר לשמור על הדף עם השאלות אם בא לך. אם לא פשוט תחזירי למדריך את הדף עוד שעה." אני קיבלתי את הילה). אחרי זה הלכנו לארוחת צהריים, ואחרי זה הלכנו לשיעור אלמנטים. בשיעור הזה כולם התחלקו לארבע קבוצות: מים, אדמה, אש ואוויר. אני הייתי עם אליזבת ,רייצ'ל וסיימון במים. הילה ושמואל הלכו לאדמה, אמיר, אמיקה וזואי הלכו לאוויר, וג'יימס באש. "איך זה ג'יימס באש ואת במים?" שאלתי את רייצ'ל. "אימא שלנו כשפית מים, אבל אבא שלנו כשף אש, וכל אחד קיבל משהו אחר." "אה." היה ממש כיף, אבל בתור מתלמדת לא כל כך שלטתי בכוחות שלי. אני הייתי בת זוג של סיימון באימונים, והתחמקתי מגל מים שהוא שלח לעברי, והושטתי יד לעבר מאגר מים שהיה לידי והושדטתי את ידי לעבר סיימון. כל המים שהיו במאגר עלו ועפו לעברו. נבהלתי והרמתי את ידיי. המים קפאו באמצע גל כשכל חלקו התחתון של סיימון תקוע בו. כולם בהו בנו. סיימון סימן משהו וניחשתי שזה אפשר עזרה? אחד המדריכים הגיע בריצה ונופף בידיו. המים נמסו וחזרו לבור שהיה פעם מאגר מים. סיימון סימן לו עוד משהו. את שאר השעה המדריך נשאר איתנו לכל מקרה שלא יבוא ועזר לסיימון ללמד אותי לשלוט בכוחות שלי. 

בבקשה תגיבו!

הפרק הקודם		הפרק הבא