Too perfect

ייאוווו

אני ממש שמחה שהגבתםםםם

הפעם הנקודת מבט הולכת להיות של טאם טאם טאםםםם

ביאנקהההה

הדלת נטרקה אחרי שהנערה נכנסה. חיכיתי שהשלדים יעזבו, היטיבתי את כובעי ונכנסתי לחדרה. כשהסתובבתי, הנערה העצבנית החזיקה כיסא באוויר בתור כלי נשק קטלני.

צבע העור שלה היה כנראה זית בעברו אך כעת הוא חיוור למדי, היה משהו מלכותי בתווי הפנים שלה והעיניים שלה יקדו כמו להבות. החולצה שלה הייתה קרועה ומלאה בזרדים,עלים וקוצים וכך גם הג'ינס שלה והיה לה ריח חזק של מינוטאור.

היא הניחה את הכיסא וצנחה על המיטה. התיישבתי על הכיסא ממולה.

"היי" אמרתי, "מי את?"

היא קימטה את מצחה, "יש לך מבטא ספרדי"

"איטלקי" תיקנתי אותה.

"מי את?" היא שאלה אותי.

"אני ביאנקה די אנג'לו" עניתי.

"ואני אנג'ל-" היא היססה, "די-אל-לונה"

"ספרדייה?" שאלתי.

"כן"

"טוב,אז" אמרה אנג'ל, "מה את עושה פה?"

"חיה את החיים שאחרי המוות" עניתי.

אנג'ל גילגלה את עיניה, "מה את עושה בארמון של האדס? נמצאים כאן רק שלדים כדי לשמור על האוצרות. ואת לא ממש שלד"

"אני חצויה בת האדס" אמרתי.

אנג'ל הרימה גבה, "פרוטקציות?"

חייכתי לעברה, "ומה את עושה פה?"

"למען האמת, אני לא ממש יודעת" אמרה.

"איך הגעת לפה בכלל?" שאלתי.

אנג'ל נאנחה והחלה לספר לי את כל הסיפור שלה. מהילדה המוזרה שטענה שאחותה בת האדס, המינוטאור המטורף, היעלמות ההורים שלה ועד לרגע שהמינוטאור תפס אותה. היא נעצרה.

"ואז-פשוט התפוגגתי לחלקיקים קטנים והגעתי לפה" סיימה. משום מה, אנג'ל לא סיפרה לי מה קרה כשהיא הגיעה לפה. אתם בטח חושבים לעצמכם שהנחתי לה אבל אחרי שהצלחתי להוציא מאחי,ניקו די אנג'לו, הבונקר האנושי, מידע אז אני יכולה להוציא מידע מכל אחד. אם לא הייתי מתה, הייתי יכולה בקלות לעבוד בסוכנות ריגול.

"יש משהו שאת לא מספרת לי" אמרתי.

"איך את יודעת?" היא אמרה.

"יש לך את המבט הזה שהיה לאחי כשהוא הסתיר ממני דברים" אמרתי. חשתי צביטה קלה בלב כשנזכרתי באחי. אנג'ל מיצמצה במהירות. היא נזכרה כנראה באחותה.

"הרגע גיליתי שאל יווני הוא אבא שלי,והם לא אמורים להתקיים בכלל! מה זה אמור להביע?" היא קראה בייאוש, "זה אומר שאמא שלי בגדה באבא שלי! אף פעם-אף פעם- לא יכולתי אפילו לחלום שזה יקרה!"

"כמה גרוע הוא היה?"

"נורא ואיום. הוא פשוט מתסכל. אני מניחה שלאמא שלי יש חיבה לאנשים מתסכלים" אמרה ורטנה משהו בספרדית שנשמע דומה במידה חשודה לעולם מעצבן.

"מה איתך?" שאלה אנג'ל, "מה הסיפור שלך?"

משכתו בכתפיי, "לאמא שלח קראו מריה די אנג'לו, היא גרה בוונציה והיא תמיד התעניינה בסיפורי רוחות. איכשהו, היא משכה את תשומת ליבו של אבא שלי, הם התאהבו, ילדו אותי ושנתיים אחר כך את אחי,ניקו, ועברנו לארצות הברית, אמא שלנו מתה...." המשכתי לספר לה את הסיפור המוזר שלי.

"וואו" אמרה אנג'ל, "זה לא נשמע סיפור קל"

"זה נשמע רע יותר ממה שזה היה באמת" אמרתי.

"ואחיך, מה איתו?" שאלה אנג'ל בסקרנות.

"הוא נשוי עכשיו לוויל סולאס ויש להם שני ילדים. לאחד קוראים לוק ולשנייה קוראים ריי" אמרתי.

היא קימטה את מצחה בבילבול, "חשבתי שהוא יקרא לבת שלו על שמך"

"כן,טוב, הוא רצה אבל אני לא הסכמתי. אמרתי שאני לא מוכנה שהיא תיקרא על שם מישהי מתה ותשמש כמצבת זיכרון חיה"

"אני מסכימה. קראו לי על שם סבתא רבא שלי שמתה במהלך מלחמת העולם השנייה" אמרה אנג'ל, "רוזטה. לפני תחילת המלחמה, הם טסו לאיטליה. את יכולה לתאר לעצמך מה קרה להם. סבתא שלי שרדה ואחר כך חזרה לספרד אבל-" היא נעצרה, "היא הייתה בת 6 כשהמלחמה התחילה באופן רשמי. הם נלכדו שם. הם לא הצליחו לחזור. ואז הם נשלחו למח-" קולה נשבר.

הרגשתי עכשיו רגשות אשמה רציניים. נכון שזאת לא הייתה אשמתי אבל נולדתי בתקופה הזו. לא הייתי מודעת בכלל לדברים האלה כי אמא שלנו הסתירה מאיתנו את זה אבל אחר כך, ידעתי הכל.

ניגשתי אליה וחיבקתי אותה, להפתעתי, היא החזירה לי חיבוק. די התגעגעתי לאנשים שהם לא שלדים לשם שינוי.

"אני מריחה נורא בגלל המינוטאור הזה" התלוננה אנג'ל. ציחקקתי.

"אני אלך להתקלח עכשיו" אמרה והתנתקה מהחיבוק, "להתראות ביאנקה!"

"להתראות" אמרתי ויצאתי מהחדר.

לעזאזל.

רק עכשיו הבנתי שהיא לא ענתה לי על המפגש שלה עם האדס. וואו. היא בונקר אנושי ומניפולטיבי. אני בטוחה שאבא שלנו יאהב אותה.

נקודת מבט ריי.

"סול, את תהיי בסדר. אנחנו נחזיר את אנג'ל" אמרתי והנחתי את ידי על כתפיה.

"כן, וגם זואי תדאג לך" אמר לוק.

בימים האחרונים, סול וזואי התחברו מאוד. הן היו הפכים גמורים, כמו אבוש ופאפא אבל יכולתי לראות צל של חיוך על פניה של זואי כשהיא פקדה על סול להפסיק לעשות גלגלונים בכל המחנה ואת סול נהנית לשבור את מעטה הרצינות של זואי.

זואי הרימה אליי מבט. היא נראיתה כמו גרסה זעירה של ארטמיס (לא שראיתי אותה. שמעתי עליה מהסיפורים של כולם. למרות שפאפא שנא אותה בגלל כל הסיפור עם הציידות וביאנקה)

עם שיער חום כמו של פרסי, שיזוף קליפורני עמוק זהה לשל אנבת' ועיני בני אתנה אפורות עצבניות היה בה דמיון מסוים לאלת הציד.

"אני ניסיתי ללמד אותה להילחם בחרב. זה היה כ-י-ש-ל-ו-ן" אמרה זואי.

"זה לא היה כזה נורא!" אמרה סול ועשתה גלגלון, "אני לא דקרתי את עצמי למוות!"

"זה לא היה רחוק מזה" אמרה זואי.

סול נעמדה והניחה יד על לוח ליבה, "אאוץ'. זה פוגע"

זואי גילגלה עיניים, "תפסיקי לעשות גלגלונים!"

"לעולם לא!" קראה סול ועשתה גלגלון נוסף, "אני הולכת להביס אותך בחץ וקשת!"

"נחיה ונראה. תחרות!" קראה זואי והשתיים החלו לרוץ למתחם החץ וקשת, מחרידות את כל בני אפולו האחרים.

"היא תסתדר מצוין" אמר ג'ט.

"אני בטוחה" עניתי והסתובבתי אל עבר הגבול, "אתם מוכנים?"

"לגמרי" ענה לוק וחצינו ביחד את הגבול והתחלנו את המסע שלנו.

זה פרק די קצר כי אני ממש חולההה

סוריייי. הייתם רוצים שיפ של סול/זואי? 

אל תשכחו לדרג,להירשם,להמליץ ולהגיב!

הפרק הקודם		הפרק הבא