המופלאההההההה!

בשעות היום אני מרינט, רק עוד ילדה רגילה שיש לה חיים רגילים. אבל יש בי משהו שאיש לא מכיר בגלל שיש לי סוד:
"טוב, עכשיו זה כבר לא סוד," אמרה מרינט. 
החיפושית המופלאה, היא תעזור בעת צרה, היא מופלאה, הכי טובה ועם כוחות האהבה! המופלאהההההההההההההההההההההההה!
רואים את נוף פריז ומגדל אייפל, ובפינת המסך מופיע שם הפרק: פרעה.
"הו, אני בהחלט זוכרת את פרעה, הוא היה אחד מיוחד," אמרה אליה. 
רואים את ביתה של מרינט.
קולה של אליה: אל תמצמצו כי זה שידור חי מפריז!
רואים את אליה על מסך, בפינה הימנית העליונה כתוב "ליידיבלוג".
אליה: הי, חברים, כאן אליה ואני מציגה בפניכם את בלוג החיפושית האחד והיחיד! (מתנשמת בהפתעה) מה זה?
היא מסתכלת על מסוק שעובר בשמים מעליה.
החיפושית מזנקת אחרי המסוק עם היו-יו שלה.
משהו נופל מטה אל הקרקע.
אליה: החיפושית בפעולה! החזיקו חזק כי זה הולך להיות מטורף! (מרימה את העצם שנפל אל הרצפה; זהו ספר לימוד.)

אני מתה! מה שיש לנו כאן זה לא ספר רגיל. זה ספר היסטוריה לכיתה ח'. מי כמוני יודעת, יש לי ספר זהה לחלוטין.

האם החיפושית שלנו היא למעשה תלמידת בית ספר בחייה הפרטיים? וואו!
טוב, צדקתי לגמרי," אמרה אליה בשביעות רצון, "החיפושית שלנו היא אכן תלמידת בית ספר בחייה הפרטיים."
"ועוד אחת מוכשרת ביותר," הוסיף אדריאן בחיוך. 
מרינט חייכה לשמע המחמאה ואדריאן קרץ אליה. 
כעת ניתן לראות שבעצם הסרטון היה מוקרן על מסך המחשב בחדר של מרינט.
מרינט: אמרתי לך מההתחלה, טיקי, אני כזאת שלומיאלית!(מניחה את פניה בעצב על השולחן.)
טיקי: מה שקרה, קרה ואת הנעשה אין להשיב. (מתיישבת על השולחן ליד מרפקה של מרינט)
אפשר רק לנוע קדימה. אסור שאליה תגלה מי את! את יודעת כמה היא יכולה להיות עקשנית כשהבלוג שלה מוקדש כל כולו לחיפושית!
"הי, לא יפה לדבר על אנשים ככה," מחתה אליה. 
"את מדברת כל כך הרבה על החיפושית, אליה, זה טבעי שמתישהו גם החיפושית תדבר עליך," ענתה לה טיקי. 
"את צודקת," הודתה אליה, "אבל כדאי שתגידו עלי גם דברים טובים." 
מרינט: אבל איך? (ביאוש) אולי אני לא מתאימה להיות החיפושית...
טיקי: את הנבחרת, מרינט! (מרחפת ונוחתת על פרק ידה של מרינט) הכל יסתדר בסוף. תסמכי עלי! לכל אחד יש עבר שהוא יכול ללמוד ממנו.
טיקי מעופפת אל המקלדת של המחשב ומקישה עליה בגופה תוך ריחוף מהיר.
"את.. הקלדת באמצעות הגוף שלך?" שאל אדריאן את טיקי, מעט מבולבל. 
"מה היא כבר יכולה לעשות, אדריאן? לנו הקוואמים אין אצבעות," ענה לו פלאג. 
על המסך מופיעה תמונה של סרקופג- ארון קבורה- מצרי ומעליו הכיתוב "פרעונים".
טיקי: וזה יראה לך למה!
מרינט: התצוגה במוזיאון הלובר? על הפרעה אחאנתון? איך זה קשור לספר שלי ולאליה?
טיקי: (בעיניים פעורות, כאילו היא רוצה לרמוז משהו) עליך לשכנע את אליה לבוא איתך ולהביא איתה את הספר.

את תגידי לה שגילית משהו בנוגע לחיפושית.
מרינט: (מעט מבולבלת) במוזיאון?
טיקי: עוד תראי!
מרינט: טוב, אני לא יודעת איך אני אשכנע את אליה ללכת לתצוגה על מצרים, ויותר מזה, איך אני אשכנע אותה שאני לא החיפושית?
טיקי: זה יעניין אותה מאוד! וגם אותך! מבטיחה.
"טוב, זה אכן היה מעניין," ציינה אליה, "מה שמזכיר לי, עדיין יש לי שאלה אלייך, מרינט..." 
"אל תשאלי אותה עדיין, אני חושבת שאת תקבלי את התשובה אם רק תמשיכי לצפות בפרק," ענתה לה מרינט. 
מרינט מחייכת אל טיקי.
*מעברון של החיפושית המופלאה*
אליה ומרינט יורדות מאוטובוס והולכות לכיוון פירמידת הלובר.
אליה: את מאמינה לזה? אני רק צריכה לברר למי הספר הזה שייך באמת ובום! אני אגלה את הזהות האמיתית של החיפושית! זה כל כך מדהים!
(הן כבר בתוך המוזיאון)
מרינט: את באמת חושבת שתגלי מי החיפושית רק בעזרת ספר לימוד שיש לכל תלמיד בית ספר?
"הו," אמר פלאג בחיוך, "היא הצליחה להלחיץ אותך, הא?" 
"אבל הצלחתי להסתיר ממנה את האמת, היא היתה צריכה שיגלו לה את זה!" ענתה מרינט. 
"כן, וזה די מביך," הודתה אליה, "הייתי צריכה לחקור אותך ביותר אכזריות." 
אליה: כן! כי בית הספר שלנו הוא היחיד שמשתמש בספר הזה! אהה! (זו היתה צרחת התרגשות)

אז אני רק צריכה לגלות מי מהבנות בשכבה לא הביאה את הספר שלה בשבוע שעבר. יש ארבעים ושלוש בנות בלי לספור את עצמי.
מרינט: ארבעים ושתיים! בלי לספור אותך... ואותי.
"מרינט, מרינט, מרינט," אמרה אליה בחיוך והנידה בראשה, "את ניסית להסגיר את עצמך או מה?" 
אליה: (ממרפקת את מרינט) אתמול מרינט אחת שכחה להביא את הספר שלה לכיתה...
מרינט: שכחתי אותו בבית! הרי אני תמיד שוכחת הכל...
אליה נועצת בה מבט חשדני מקרוב, אבל אז היא צוחקת.
"חבל שלא התייחסתי לאפשרות הזאת ברצינות," אמרה אליה. 
אליה: אני סתם צוחקת איתך, מרינט, מובן שאמחק אותך רשמית מהרשימה כשתביאי את הספר שלך לכיתה..
מרינט ואליה מגיעות אל התצוגה של מצרים.
בחור מעט מבוגר מהן מגיע בריצה ודוחף אותן הצידה, מפזר תוך כדי כך קלסר, כמה ניירות וחפץ מתכתי כלשהו.
הוא צולל אל החפץ המתכתי ואוסף אותו בידיו.
הבחור: (בהקלה) אה! זה לא שבור...
לבחור יש עור פחות או יותר בהיר, שיער ארוך למדי בצבע חום עם נטיה לאדמוניות ועיניים מאוד כחולות. הוא מרכיב משקפיים.
"ושלום לקורבן הבא של עש לילה," אמר פלאג בעליזות. 
"פלאג!" נזף בו אדריאן. 
"מה?" התגונן פלאג, "לפי הפרצוף שלו הוא עומד להיות מרושע בפרק הזה. האם אני טועה, ליידיבלוג?" 
"לא, אתה לא טועה," השיבה אליה. 
"רואה, אדריאן? עכשיו תגיד שלום לקורבן הבא של עש לילה," אמר פלאג בנימת ניצחון. 
אליה: (בזעף) אה.. גם אני בסדר, תודה ששאלת!
הבחור (קם ופונה אל אליה): מצטער. הי, אתן באותה כיתה עם אלכס, נכון? א- אני אחיה הגדול, חליל קובדל. אז, גם אתן בעניין של אחנתון? אבא!
הוא מנופף לאדם שעומד מאחורי השתיים ורץ אליו.
"טוב, הוא לא כל כך דומה לאחותו," אמרה מרינט. 
"אחים לא חייבים להיות דומים," אמרה אליה, "מי כמוני יודע?" 
"דווקא קל לי למצוא נקודות דמיון בינך לבין האחיות שלך," ענתה לה מרינט. 
אליה: מוזר.. אז, תזכירי לי, אחות, למה אנחנו כאן? התצוגה הזאת קשורה איכשהו לחיפושית? ברצינות?
מרינט: טוב, אה..

היא מסתכלת על טיקי שבתיק שלה, טיקי מחווה בזרועה לעבר חתיכת קלף גדולה מכוסה הירוגליפים וציורים מצריים.

מרינט: (רצה אל אליה) כן! זה נמצא שם!
מרינט לוקחת את אליה לראות את המגילה שטיקי הראתה לה.
אליה מסתכלת על זה בשיעמום.
מרינט: אה.....
"אוי, מרינט," אמרה טיקי, ספק בחרטה, ספק בשעשוע, "אולי הייתי צריכה לומר לך יותר במפורש מה את צריכה למצוא שם. 
רואים את אדריאן בחדרו, מול שלושה מסכים שמשדרים את אותו הדבר: הסרטון של אליה.
"וואו," אמרה אליה, "גם החיפושית וגם החתול השחור הם עוקבים שלי? זה מחמיא."
אליה: החזיקו חזק כי זה הולך להיות מטורף! (מרימה את העצם שנפל אל הרצפה; זהו ספר לימוד.)

אני מתה! מה שיש לנו כאן זה לא ספר רגיל. זה ספר היסטוריה לכיתה ח'. מי כמוני יודעת, יש לי ספר זהה לחלוטין.

האם החיפושית שלנו היא למעשה תלמידת בית ספר בחייה הפרטיים? וואו!
אדריאן: זה מטורף! מה הסיכויים שיש לנו את אותו ספר? אולי אנחנו אפילו הולכים לאותו בית ספר.
פלאג (מחזיק חתיכת גבינה): לא היית מזהה אותה אם ככה?
"לא, אדריאן לא זיהה אותה," ענה פלאג לעצמו. 
"זה רק מפני שמרינט היא גיבורת על מוצלחת," ענה לו אדריאן. 
"או מפני שאתה עיוור, אדריאן," השיב פלאג. 
(נוגס מהגבינה שלו) איך אפשר לחשוב על בנות כשיש לך גבינה כזאת?
אדריאן: דבר ראשון, לבנות יש ריח יותר טוב מלגבינה הזאת. והן נראות יותר טוב.
פלאג: איך שתרצה, ההפסד שלך. (ממשיך להתענג על הגבינה.)
אדריאן: הפסדתי רק את התיאבון שלי.
מרינט ואליה עדיין עומדות מול אותה חתיכת קלף.
"נו באמת, טיקי, החידה שלך היתה קשה מדי," התלוננה מרינט, "אליה כמעט גילתה את האמת עלי!" 
"טוב, עכשיו היא יודעת את זה בכל מקרה. וסמכתי עליך שתמצאי את זה לבד," השיבה טיקי. 
"אבל מרינט לא מצאה את זה," אמרה אליה, "בסוף מישהו אחר הראה לי את זה."
אליה: נו באמת, ספרי לי כבר מה זה!
מרינט: לא, לא, בגלל.. שאז זו לא תהיה הפתעה! (בשקט) גם לך וגם לי.
היא מפנה את גבה לאליה ומציצה בתיק של טיקי.
טיקי מסתכלת לכיוון מסוים ומרינט עוקבת אחר מבטה.
חליל (הבחור המוזר מקודם): אני אומר לך, אבא, אפשר לראות את זה בהירוגליפים.

(מזיז את מרינט מדרכו) סלחו לי! כפי שידוע לך, האיש עם המטה הוא אחנתון הראשון.

מולו עומדת נפרטיטי, הנסיכה שלו. היא מתה שנים לפניו. מסביבם יש מאה מומיות בדיוק. אל השמש, רע, הפך את נפרטיטי לאלילה.
אבא של חליל (בפרק הקודם הכרתם אותו כאבא של אלכס): כן, אני יודע את כל זה, אני האוצר של התערוכה הזאת, זוכר?

"הי, זה אבא של אלכס," זיהה אדריאן. 
"די הגיוני, בהתחשב בכך שחליל הוא אח של אלכס," אמרה מרינט. 
"ובהתחשב בעובדה שהוא עובד במוזיאון הזה," הוסיפה אליה.
חליל: (מוריד את משקפיו) אז ידוע לך גם שאחנתון רצה להחזיר את נסיכתו לחיים. הוא הקריב אישה חדשה לאל השמש.

כאן מתואר הטקס שהוא תכנן. איש לא פיענח את ההירוגליפים האלה, אבל, אה, אני כן!

זה מזמור קסם שצריך לדקלם כדי להשלים את הטקס הזה, אני בטוח בזה!
"מה הוא התכוון לעשות עם נפרטיטי בכל מקרה?" תהתה מרינט. 
"אולי הוא רצה להתחתן איתה?" הציעה אליה. 
"כאילו שנסיכה מצרית היתה מוכנה להתחתן עם בחור פשוט כמוהו," אמר פלאג, מעט בזלזול,

"להתאהב בנסיכה מצרית שמתה זה מטופש כמעט כמו להתאהב בגיבורת על שמאוהבת בסתר בזהות הסודית שלך!" 
אדריאן נעץ בפלאג מבט זועף ופלאג חייך בקנטרנות.
מרינט: הוא קצת מזכיר לי מישהו אחר שיש לו רעיונות מטורפים.. אותך!
אליה: אולי את חושבת שהתאוריות שלי בנוגע לחיפושית מטורפות אבל חכי ותראי, אני אוכיח לך אחרת!
אבא של חליל: (בחוסר סבלנות) חליל. ציורים מהסוג הזה מתארים כמעט תמיד אגדות. הן נקראות אגדות מסיבה טובה.
חליל: זה מה שכולם חושבים אבל אני יודע שזה אמיתי! אני יכול להוכיח את זה!
אבא של חליל: באמת. ואיך בדיוק אתה מתכוון לעשות את זה?
חליל: אני רק צריך לקחת את המטה של אחנתון ולדקלם את המזמור הזה. (מושיט ידו לעבר מטה קטן וזהוב, מפוספס בתכלת ומעוצב כנחש.) 
"לא נכון. הוא באמת חשב שיתנו לו להשתמש בפריט מוזיאוני?" הגיבה אליה.
אביו תופס בידו לפני שהוא נוגע במטה.
אבא של חליל: (בכעס) השתגעת? אל תחשוב אפילו לגעת במטה הזה, יפטרו אותי במקום. זה פריט היסטורי יקר מפז, לא צעצוע.
חליל: (בהתלהבות כלשהי) בבקשה, אבא, אנחנו מוכרחים לנסות את הקסם, מה אם אחנתון מצא דרך להחזיר אנשים לחיים?
"להחזיר אנשים לחיים," לחש גבריאל בשקט ובכמיהה, איש לא שמע אותו מלבד ג'ינג'ית 266.
אבא של חליל: תקשיב לי, חליל, זה מספיק! תוציא את הראש שלך מהמגילות האלה ותתמקד בעולם האמיתי, העולם הזה!
הוא הולך משם.
חליל נשאר, כמה דפים מהקלסר שלו נופלים אל הרצפה.
הוא עוצם את עיניו, פגוע ועצוב.
"וואו, זה עצוב," אמרה טיקי, "אפשר לומר שאבא של אלכס הביא בעקיפין לכך ששני הילדים שלו הפכו למרושעים!"
"אהה!" אמרה פתאום אליה ובכך הבהילה מעט את השאר,

"מה אם הוא הביא לכך שהם הפכו למרושעים בכוונה? מה אם הוא עש לילה? הרי יש להם אותו צבע עיניים!"
"אני לא יודעת, אליה," אמרה מרינט, "עש לילה הוא יותר חיוור ממנו."
"והוא לא נשמע כמו עש לילה," הוסיף פלאג.
"ולעש לילה אין שפם," ציין גבריאל.
"טוב, אז הוא לא עש לילה," אמרה אליה, מעט מעוצבנת, "קדימה, תקטלו את התאוריות שלי, לפחות אני עושה מאמצים כדי לגלות מי זה."
"אני מצטער, אליה," אמר אדריאן,

"אבל כבר יש שני נושאי מופלאים בכיתה שלנו. מה הסיכוי שהנושא של מופלא הפרפר הוא אבא של אחד התלמידים בכיתה שלנו? זה פשוט בלתי אפשרי."
נקודה של אור מופיעה בחדר חשוך, נקודה שהולכת ומתרחבת וממלאת את החדר באור שגורם לפרפרים להתעופף.
שוב אנחנו רואים את עש לילה בחדרו.
עש לילה: אין שום פסול בלחיות את הדמיון, במיוחד כשאני יכול להפוך אותו למציאות.. 
"אני עוד אגלה מי אתה באמת, עש לילה," הזהירה אליה את הדמות שעל המסך.
הוא קומץ את אגרופו ואז פותח אותו ופרפר לבן נוחת על כף ידו.
עש לילה סוגר על הפרפר בכף ידו השניה והופך אותו לאקומה שחור.
עש לילה: עוף לך, אקומה קטן שלי, שנה את האיש הצעיר הזה.
"הוא אכן שינה אותו מאוד," העיר פלאג.
האקומה עף דרך החלון אל מעל גגות העיר.
מרינט ואליה עדיין עומדות מול מגילת הקלף.
מרינט: ו... אה.... (מחפשת נואשות)
אליה מפהקת בשעמום.
היא מתחילה לקחת את ספר ההסטוריה מהתיק שלה.
מרינט: (בבהלה) תחזירי את זה! (דוחפת את הספר בחזרה) אני אגלה לך את הסוד שגיליתי לגבי החיפושית!
אליה: (בשמחה) הגיע הזמן! כדאי שזה יתאים לבלוג שלי.
"הו, זה בהחלט התאים לבלוג שלך," אמרה טיקי בחיוך.
"לגמרי," אישרה אליה, "זה העלה כל כך הרבה דיונים. מה שמזכיר לי, יש לי שאלה-"
"ששש!" השקיטה אותה טיקי, "יינתנו תשובות! אם רק תצפי ותקשיבי."
אליה הנהנה וחזרה להביט במסך הגדול.
חליל מתיישב היכנשהו לבד, משקפיו אחוזים בידיו.
הוא נוהם בכעס.
האקומה מגיע ונוחת על תליון בצורת חרפושית מצרית שלצווארו של חליל, נספג אל תוכו ומשחיר אותו.
חליל מרים את ראשו, העור סביב עיניו נעשה אדמדם ומסגרת ורודה בצורת פרפר מופיעה מול עיניו הכחולות.
עש לילה מדבר אליו מחדרו, מסגרת זהה מרחפת מול פניו.
עש לילה: פרעה.. אני עש לילה. אני מעניק לך את כוחם האדיר של האלים הקדמוניים. בתמורה למתנה זו עליך לעשות עבורי טובה קטנה.
חליל: נפרטיטי היקרה שלי אכן תחזור לחיים.
ערפל- דיו שחור- סגול מתפשט מהתליון שלו אל שאר גופו.
"זה היה אחד המשרתים רבי העוצמה של עש לילה," העיר גבריאל, "רק חבל שהוא התמקד בטקס המצרי במקום לנסות להשיג את המופלאים."
"אתה מתכוון, מזל שהוא לא השיג את המופלאים," תיקן אותו פלאג.
"כן," הסכים גבריאל, "מזל שהוא לא השיג את המופלאים."
גבריאל היטיב את משקפיו על עיניו והמשיך לצפות בפרק.
מרינט ואליה עדיין מול הקלף במוזיאון.
מרינט: אה...
אליה: (משועממת עד מאוד) הכיתובים האלה מכאיבים לי בעיניים.
"לא הצלחתן למצוא את זה אחרי כל כך הרבה זמן?" התפלאה טיקי. 
"טוב, הן גם לא מצאו את הזהות של החתול השחור אחרי פרק זמן ארוך בהרבה," ענה פלאג. 
היא מנסה שוב לקחת את ספר ההסטוריה.
מרינט מפנה אותה בכוח אל הקלף.
"אוהו, מרינט נעשתה נואשת," אמרה אליה בחיוך. 
"ככה זה כשיש לי חברה עקשנית כמוך," הקניטה אותה מרינט. 
"גם את יכולה להיות עקשנית לפעמים, מרינט," ענת לה אליה.
מרינט: הסתכלי מקרוב, זה באמת שם!
פתאום נשמע קול משונה, מלווה בצליל משרוקית.
השתיים מפנות ראשן לאחור בהפתעה.
אדם כלשהו, כנראה עובד באבטחת המוזיאון: הי, אתה!
מולו ניצב אדם שרירי וגבוה, לבוש שחור וחצאית זהב משונה,

עונד צמידים זהובים על פרקי ידיו ועל זרועותיו, לצווארו שרשרת מהודרת ותליון המעוצב כחרפושית מכונפת.
עור פניו של האדם זהוב, שיערו וזקנו זהובים גם הם, בסגנון פרעוני עם עיטור בצורת נחש, עיניו המוקפות מסכה שחורה הן כשני אורות תכולים.
"וואו," התפעל אדריאן, "הספקתי לשכוח כמה מרשים הוא נראה."
הוא מדבר מבלי להניע את שפתיו: תחות, תן לי זמן!
פניו משתנות והופכות לפני בבון זהובות.
הוא יוצר כדור של אור זהוב בידיו ומשליך אותו על המאבטח.
המאבטח נכלא בבועה זהובה ותנועותיו נעשות איטיות להחריד.
אנשים נוספים סופגים פגיעה מהאור הזהוב ונכלאים גם הם בבועות של זמן.
מרינט תופסת את אליה ומזיזה אותה מדרכה של אחת הבועות.
"תודה על ההצלה, מרינט," אמרה אליה. 
"העונג כולו שלי, אליה," ענתה מרינט בחיוך.
ספר ההסטוריה מושלך באויר ונופל.
השתיים מסתתרות מאחורי כן אבן ומציצות על המתרחש משני צדדיו.
אליה שולפת את הפלאפון שלה בחיוך ורצה לתעד את המתרחש.
מרינט: אליה! תתחבאי!
אך אליה לא רוצה להתחבא.
היא נחושה לצלם את המתרחש בשביל הבלוג שלה.
פרעה: עופו מכאן! מהר יותר!
"למה הוא מדבר בלי להזיז את השפתיים?" תהה אדריאן. 
"אולי הוא לא רוצה שחירשים יבינו מה הוא אומר," הציע פלאג.
הוא גורם לבועות המכילות אנשים להתרחק ממנו.
הוא מתקדם לכיוון כן האבן.
 מרינט חומקת ומסתתרת בפינה.
מרינט: אני חייבת לשנות צורה! טיקי, נקודות!
מרינט משתנה לליידיבאג.
"סוף סוף, חיפושית שלי," אמר אדריאן בחיוך.
"סוף סוף? אתה עוד לא השתנית, מיצי," ענתה לו מרינט.
"נכון, אבל אני אוהב לראות אותך ככה," השיב אדריאן. 
אליה רוכנת ליד מיצג זכוכית, מתעדת את פרעה בפלאפון שלה.
אליה: זה פשוט מדהים! שימו לב, כל צופי בלוג החיפושית! הגעתי לזירת הפשע הרבה לפני החיפושית והחתול השחור! זה מטורף!
בזמן שהיא מדברת, פרעה לוקח מטה זהוב, מפוספס בתכול,

המטה שנאסר עליו לקחת קודם ומשנה את פניו בחזרה לפנים פחות או יותר אנושיות.
אדריאן צופה בסרטון במסכי המחשב שלו ועיניו נפערות בתדהמה.
אליה צחקה. 
"אפשר לחשוב לפי ההבעה שלך שבחיים לא ראית מישהו שהפך למרושע," היא אמרה. 
אדריאן הזעיף פנים.
פלאג: וואו, אהבתי את שינויי הפנים שלו! האחד הזה יכול להתאים לך.
אדריאן: זמן לשנות צורה! פלאג, ציפורניים!
אדריאן משנה צורה והופך לחתול השחור, מקסים כהרגלו.
"זה אף פעם לא נמאס," אמרה ג'ינג'ית 266.

"תודה, ג'ינג'ית, אמר אדריאן בחיוך.
פרעה מרחיף את המטה שלו לצידו ומחווה בידו לעבר חתיכת הקלף שמרינט ואליה הסתכלו עליה לפני כן.

היא מתנתק מהקיר ומרחפת לכיוונו.
סורגים יורדים מקיר המוזיאון על מנת ללכוד את הפושע אך החיפושית עוברת תחת הסורגים לפני שהם יורדים עד לרצפה.
היא פונה אל פרעה.
ליידיבאג: אתה יודע שזה נחשב לגנבה.
היא מתקרבת אליו, מקפיצה את היו-יו שלה מטה-מעלה.
פרעה: למעשה, אני מחזיר את השייך לי בזכות!
"הוא באמת חושב שהוא אחנתון המקורי?" התפלא אדריאן. 
"שקט! אל תדבר בזמן קטעים מגניבים כמו זה!" אמרה אליה בהתרגשות.
אליה מתגנבת במרחק מה מאחורי השניים, מתעדת את הנעשה בפלאפון שלה.
ליידיבאג: אולי... אילו היית פרעה האמיתי.. ואתה לא!
היא מרימה את היו-יו שלה בכוננות.
אליה מדברת אל העוקבים שלה בליידיבלוג.
אליה: (לוחשת בהתרגשות) תראו את החיפושית, אם אני חולמת, אל תעירו אותי!
ליידיבאג מסמנת לאליה להוריד את הפלאפון ולהסתתר.
אליה: (בהתרגשות) החיפושית מנופפת אלי! אין מצב!
אליה צחקה. 
"עכשיו אני יודעת שהחיפושית נופפה אלי הרבה פעמים," היא אמרה.
ליידיבאג שולחת את היו-יו שלה אל פרעה, אבל הוא תופס אותו בידו ומשתמש ביו-יו כדי לסובב את החיפושית באויר ולהטיח אותה על קיר.
פרעה: סח'מת! תני לי כוח!
פרעה זורח באור צהוב ופניו מקבלות צורה של פני לביאה.
"זה כל כך מגניב. הוא מקבל כוחות מאלי מצרים!" התפעל אדריאן. 
"אלי מצרים הם סתם קשקוש," אמר פלאג בביטול, "הוא מקבל את הכוחות האלה מעש לילה."
"פלאג! אין לך כבוד לשום דבר," נזף בו אדריאן. 
"אני הוא אל ההרס, אדריאן!" הכריז פלאג, "אני יודע על מה אני מדבר." 
"אתה לא יודע הכל, פלאג. אדריאן צודק, אולי אלי מצרים קיימים. אתה באמת צריך ללמוד לתת כבוד," אמרה לו טיקי בנימת נזפנות. 
"מה שתגידי, קוביית סוכר," אמר פלאג, לקח חתיכה של גבינת קממבר, הקפיץ לפיו ותקע גרעפס קולני. 
טיקי נאנחה והנידה בראשה.
הוא מעקם את הסורגים שכולאים אותו במסדרון המוזיאון.
מולו עומד החתול השחור.
החתול השחור: נחמד מצידך לפתוח לי את הדלת!
הוא מזנק אל פרעה, אך פרעה תופס אותו בפניו ומשליך אותו לתוך הסרקופג מהתערוכה.
הסרקופג נסגר על החתול השחור.
"אוף," התלונן אדריאן.
פרעה: תהנה מארון הקבורה שלך.
אליה מתעדת דרך הפלאפון שלה את החיפושית שניגשת אל ארון הקבורה ונאבקת לפתוח אותו.
אליה: זה לא נורמלי! אל תמצמצו-
אבל אז אליה מבחינה בפרעה שגוהר מעליה ומביט בה.
אליה: שלום.
פרעה רוכן אליה ונוגע בפניה.
פרעה: הפנים שלך.. הגורל הביא אותך אלי. בואי איתי!
הוא מרים את אליה ומעמיס אותה על כתפו.
אליה: הי, תוריד את הידיים!  (נאבקת להשתחרר) אני יכולה ללכת לבד!
"אליה, אליה, אליה," אמרה מרינט והנידה בראשה, "למה את תמיד מסבכת את עצמך בצרות כאלה?"
ליידיבאג מטיחה את ידה במצחה.
ליידיבאג: ברצינות?!
היא מנסה שוב לפתוח את ארון הקבורה והפעם היא מצליחה.
החתול השחור מתיישב בתוכו, מנסה להתאושש.
ליידיאבג: עזוב אותה!
היא מתחילה לרוץ לכיוון פרעה ואליה.
פרעה נעצר ומסתכל עליה.
החתול השחור קם ומתייצב לצד החיפושית.
החתול השחור: אתה מתחבא מאחורי בת ערובה? אתה חלש, פרעה!
פרעה: אני חזק מכם בהרבה!
הוא מיישר בחזרה את הסורגים שהוא עיקם קודם לכן ופונה ללכת.
"טוב, הוא אכן חזק," ציין פלאג. 
עכשיו פניה של אליה שמוחזקת על כתפו פונות אל החיפושית והחתול השחור.
אליה: ואל תשכחו! כל סרטוני מאחורי הקלעים הם אצלי בבלוג! (קורצת)
החתול השחור: (לליידיבאג) האליה הזאת ממש אמיצה!
ליידיבאג: אם ב"אמיצה" אתה מתכוון לפזיזה, חצופה ועקשנית? כן, זאת היא! 
"הי, זה לא נכון!" נעלבה אליה, "ככה את מדברת על החברה הכי טובה שלך?" 
"אני מצטערת. פשוט הייתי מתוסכלת כי ידעתי שאני שוב צריכה להציל אותך," התנצלה מרינט. 
"אני אסלח לך אם תמצאי עכשיו מילים קצת יותר מוצלחות כדי לתאר אותי," אמרה אליה. 
"מה דעתך על חכמה, נועזת ויפהפיה?" הציעה מרינט. 
"וואו, תודה מרינט! גם את לא רעה בכלל!" אמרה אליה והשתיים צחקקו.
ליידיבאג: קדימה, תוציא אותנו מכאן, חתול שחור!
החתול השחור: חתולאגאן!
הוא מעביר את ידו הטעונה בקסם שחור על הסורגים והם מחלידים ונשברים.
"זאת כבר שבירת סורגים יותר מוצלחת מאשר בפעם שעברה," החמיא פלאג. 
"מצוין," אמר אדריאן, "אני לא אוהב סורגים."
החיפושית והחתול השחור יוצאים מכלאם.
החתול השחור: איך נמצא אותם בדיוק?
החיפושית: (בודקת ביו-יו שלה) אליה משדרת לבלוג בשידור חי!
אליה: (מסרטון ביו-יו, מחייכת בהתרגשות) הי לכולם, כאן אליה, משדרת לכם מהכתף של נבל מרושע ומאיים, סקופ ענקי בדרך, הישארו איתנו!
"את כנראה היחידה בעולם ששמחה להיות על כתף של נבל מרושע," אמרה טיקי לאליה. 
"אז כל השאר לא יודעים מה הם מפסידים," השיבה אליה בחיוך. 
הטבעת של החתול השחור מהבהבת.
החתול השחור: תמשיכי את, אני אצטרף אליך ברגע שהמופלא שלי ייטען עד הסוף.
החיפושית: (מניחה את ידיה על כתפיו) תמהר. נוכל לנצח אותו רק ביחד.
הם מתפצלים.
פרעה מתייצב במרחק מה מול הפירמידה השקופה של הלובר ומוריד את אליה בגסות אל הרצפה.
אליה: (במחאה) הי!
פניו של פרעה אנושיים עכשיו. 
פרעה: השלב הבא בתכנית: אנוביס, תן לי מומיות!
פניו של פרעה זורחים ומשנים צורה לפנים כלביים עם אוזניים ארוכות וזקופות.
הוא יורה קרני אור לבנות מעיניו על אנשים אקראיים ברחוב והם הופכים למומיות כרוכות בתכריכים אפרפרים. 
הוא משנה עוד ועוד אנשים למומיות והם נוטשים את עיסוקיהם והולכים לכיוונו, נוהמים.
"זה די מלחיץ," הודתה מרינט, "הם כמו זומבים. אני לא אוהבת זומבים.
אליה מסתכלת עליהם, מעט מבוהלת. 
פרעה: בקרוב נהיה שוב ביחד, נפרטיטי שלי, אהובתי האבודה!
אליה: זה הולך להיות סקופ מדהים..

(נוגעת קלות בכתפו של פרעה והוא מפנה אליה את פניו שהן שוב אנושיות אך מוזהבות)

אה, סלח לי, פרעה, אבל, אה, מה בדיוק קורה כאן? (מתעדת בפלאפון את המומיות)
"אליה, רק את מסוגלת לראיין נבלי על כאילו הם סתם אנשים רגילים," אמרה טיקי בחיוך. 
"אני חושבת שגם נדיה שאמק עשתה את זה פעם אחת," ענתה אליה. 
פרעה: אני עומד לבצע את הטקס הקסום שיחזיר את נפרטיטי לחיים.
אליה: אה, המ, הבנתי. אתה מדבר על הטקס שמתואר במגילה, נכון? (מביטה במגילה שמרחפת מגולגלת לצד פרעה והמטה שלו)
פרעה: אכן! מאה המומיות והעלאת הקורבן!
אליה: קורבן. איזה קורבן?
"נראה שהייתי במצב של הכחשה," העירה אליה, "זה היה די ברור שזאת הולכת להיות אני." 
פרעה: כדי לשכנע את אל השמש רע להחזיר לי את נסיכתי המתוקה, עלי לתת לו משהו בתמורה.

(מביט באליה עם חיוך על פניו המוזהבות.) נשמה טהורה.
אליה: אחי, מצרך נדיר בימינו.
פרעה רוכן אליה.
פרעה: אבל כבר מצאתי אותה! (נוגע בסנטרה של אליה) את נראית בדיוק כמוה!
הוא מחווה אל המגילה שנפתחת ומראה את הציור של האישה הקודמת שעלתה כקורבן- אישה בעלת שיער חום שמרכיבה משקפיים עגולים.
אישוניה של אליה נפערות בהבעה המומה.
אדריאן צחק. 
"אפשר לחשוב לפי ההבעה שלך שבחיים לא ראית גרסה עתיקה של עצמך מצוירת על גבי פפירוס מצרי," הוא אמר. 
אליה הרימה גבה. 
"באמת לא ראיתי קודם דבר כזה," היא אמרה.
אליה: (מופתעת, כמעט מבועתת) מה זה?!
רואים את פרעה צוחק ברשעות מהמסך של היו-יו של החיפושית.
ליידיבאג: הו, כל הכבוד, אליה.
היא מתחילה לרוץ, עדיין מביטה במסך ונלכדת בתוך בועה זהובה שפרעה השאיר.
"זה מה שקורה כשמסמסים בזמן נהיגה," אמר אדריאן בנימה חינוכית.
"אני לא נהגתי, אני הלכתי ברגל!" תיקנה אותו מרינט בזעף, "ואני לא סימסתי!"
ליידיבאג: וואו! אוי לא, אני תקועה באחת מבועות הזמן האלה!
היא מכה את דופן הבועה ומעלה עליה אדוות כמו במים, אך לא מצליחה לפוצץ את הבועה.
רואים את הבועה מבחוץ וכעת ניתן לראות שמהלומותיה של ליידיבאג פוגעות בבועה באיטיות.
ליידיבאג: (בהילוך איטי): אני חייבת לצאת מכאן...
היא מכה בבועה עוד כמה פעמים ואז היא מקבלת מסר מהיו-יו שלה.
מסר: חיפושית, כאן אליה.
רואים עכשיו את אליה יושבת על הרצפה, פרעה אוחז בידה והיא מתעדת את עצמה בבהלה דרך הפלאפון שלה.
אליה: הרגע גיליתי שאני עומדת להיות הקורבן לאל השמש! (דרך הסרטון מהיו-יו) בבקשה תמהרי!
ליידיבאג: תחזיקי מעמד, אליה.
היא מתחילה ללכת, דוחפת את הבועה שלה קדימה באיטיות.
ליידיבאג: (בהילוך איטי) אני כבר באה!
"הנחישות שלך מרשימה, חיפושית שלי," אמר אדריאן, "אבל כמה רחוק היית יכולה להגיע ככה?" 
"רחוק מאוד," אמרה מרינט.
אדריאן יושב על ספסל במקום אחר במוזיאון, ליד הציור של מונה ליזה.
תנוחתו דומה לשלה אך פניו מביעים מרמור וחוסר סבלנות.
"מונה אגרסט," מלמל אדריאן.
פלאג: אתה באמת חושב שההוקוס פוקוס הזה עם השמש והמומיות באמת יעבוד?
הוא יושב לצד אדריאן על הספסל עם חתיכת גבינה.
פלאג תוקע גרעפס.
אדריאן: אתה לא מכבד כלום! אתה סיימת לטעון מצברים. (קם מהספסל) פלאג, ציפורניים!
אדריאן משתנה שוב לחתול השחור.
הוא מזנק אל ליד הבועה שבה כלואה החיפושית, שולף את המטה שלו ומכה בבועה בחוזקה.
הבועה מתפוצצת והחיפושית משתחררת אך כמעט נופלת על פניה.
החתול השחור בולם את נפילתה והיא מביטה בפניו.
החתול השחור: תודה רבה על שחיכית לי.
ליידיבאג: אין בעד מה.

(מתחילה לרוץ משם והחתול השחור בעקבותיה) מוכרחים למצוא את האקומה ולשחרר אותו לפני שפרעה יקריב את אליה המסכנה הזאת.
השניים צופים במרחק בטוח בצבא המומיות של פרעה.
ליידיבאג: אני לא רואה אותה או את פרעה.
הם עוברים לצפות במתרחש מלמעלה, כך שניתן לראות שהמומיות מסודרות בצורת סמל ענח' – סמל דמוי צלב עם ראש עגול.
החתול השחור: הם שם!
הוא מצביע על ראש הענח', שם פרעה ואליה עומדים וקבוצה של מומיות מסתובבות סביבם.
אליה נאבקת כדי להשתחרר, פלאפונה אחוז בפיה.
היא מביטה לרגע במגילה העתיקה המרחפת לידה ולפתע מבחינה בציור משונה-

אישה מצרית הלבושה בשמלה מנוקדת, הנראית כמסחררת יו-יו עם חמש נקודות עליו.
"את נראית טוב בציור הזה, חיפושית שלי," אמר אדריאן בחיוך. 
"תודה, מיצי," אמרה מרינט, מחייכת גם היא. 
"איך זה יכול להיות ש-" התחילה אליה לשאול, אך טיקי קטעה אותה. 
"את תקבלי תשובות, אליה." היא אמרה לה.

אליה קמה.
אליה: (לפרעה) וואו. רגע אחד! מי היא האלה הזאת עם הנקודות השחורות? הנה, במגילה שלך.
אליה מפנה בעדינות את פניו המבולבלות לכיוון המגילה המסתובבת סביבם בריחוף ומושיטה קדימה את הפלאפון שלה.
פרעה: אלת החיפושית, האויבת המושבעת שלי.

הרמשית הקטנה והמגעילה הזאת מנעה ממני להשלים את הטקס לפני חמשת אלפים שנה. אבל היא לא תמנע מנפרטיטי שלי לחזור אלי הפעם!
תוך כדי דיבור פרעה תופס את המגילה המגולגלת באגרופו, מקמט אותה וקורע אותה לחתיכות.
אליה: אמרת.. חיפושית.. לפני חמשת אלפים שנה?
ליידיבאג רואה את זה ביו-יו שלה.
ליידיבאג: באמת לכולם יש עבר שהם יכולים ללמוד ממנו.
החתול השחור: טוב, לא נראה שאת בת יותר מ- שלושת אלפים.
ליידיבאג: עכשיו אתה יודע למה אני הרבה יותר חכמה ממך!
מרינט צחקה ממה שהיא עצמה אמרה. 
אליה ואדריאן הביטו בה במבטים משונים. 
"הייתי שואל איך זה יכול להיות אבל בטח טיקי תקטע אותי ותגיד שתשובות יינתנו בהמשך," אמר אדריאן. 
בינתיים פרעה ממשיך את הטקס. בועה של אור לבן זורחת בתוך העיקול של המטה הזהוב- תכול.
פרעה: הו, רע המקודש, אל השמש (עוזב את ידה של אליה)

אני, פרעה, מעניק לך את הנשמה הטהורה הזאת כקורבן בתמורה לחייה של נפרטיטי!
כמה מומיות סוגרות על אליה המפוחדת.

המטה עם כדור האור הזורח מסתחרר באויר ויוצר קרן עזה של אור שפוגעת בפירמידה של הלובר וגורמת לה לזרוח.
פרעה: אני משחווה בפניך ומציג בפניך את מתנתי עם המומיות שלי, ביחד אנחנו מתפללים שתחזיר בשלום את הנסיכה נפרטיטי!
"זה היה הטקס הכי מוזר שאי פעם השתתפתי בו," אמרה אליה. 
"כי זה היה הטקס היחיד שהיית בו קורבן," ענתה מרינט. 
תוך כדי דבריו, קרן אור עוצמתית נורה אל השמיים מקצה הפירמידה ויוצרת מעין כתם שחור בשמים שהולך וגדל.
פרעה: עורי, נפרטיטי, עורי, עורי! עורי, נפרטיטי, עורי! 
המומיות חוזרות אחריו בנהמות נמוכות: עורי, נפרטיטי, עורי! עורי, נפרטיטי, עורי!
שלוש מהן נושאות את אליה לכיוון הפירמידה.
אליה: חיפושית!
החיפושית והחתול השחור מסתכלים בדאגה מלמעלה.
ליידיבאג: מוכרחים להציל אותה לפני שהוא ישלים את הטקס, אחרת אליה תושמד לנצח!
החתול השחור: מה לעשות?
ליידיבאג: תהדוף את המומיות ואני אלחם בפרעה.
החתול השחור: למה אני צריך להתעסק עם הפריקים האלה כשאת מקבלת את העבודה הקלה?
ליידיבאג: כי אני היחידה שמסוגלת לתפוס את האקומה שלו. (מניחה יד על כתפו של החתול השחור) ובגלל שמבין שנינו, אתה הכי אמיץ! (קורצת)
החתול השחור: ברור!
החיפושית שולחת את היו-יו שלה וקופצת מטה.
ליידיבאג: הא!
החתול השחור: אני יודע שאת לא חושבת ככה, אבל אני אעמיד פנים שאת כן.
"אני כן חושבת ככה, חתול שחור," אמרה מרינט, "אתה באמת אמיץ. היית מוכן להקריב את עצמך למעני." 
"אולי, אבל לא בגלל זה שלחת אותי להילחם במומיות," אמר אדריאן. 
"אני היא זאת שיכולה לתפוס אקומות. חוץ מזה, הסידור הזה עובד מצוין!" ענתה מרינט. 
"איך שתרצי, חיפושית," ענה אדריאן. 
המומיות ממשיכות לשאת את אליה לכיוון הפירמידה ולהתפלל לתחיית נפרטיטי, מניפות את אגרופיהן החנוטים באויר.
החתול השחור: מה קורה, תחבושות עם רגליים?
המומיות מפנות את ראשיהן לכיוון הקול.
הוא יושב כמו חתול על קצה פנס רחוב המעוצב כעששית.
החתול השחור: מה דעתכם לחזור לקבר?
אליה: (בשמחה ובהקלה) חתול שחור!
פרעה: (בכעס) תפסו אותו!
המומיות רצות אל החתול השחור והוא מזנק אל פנס רחוב אחר.
החתול השחור: יש לכם את זה ביותר איטי אולי?
הוא ממשיך לזנק בין פנסי רחוב והמומיות רצות על הקרקע בעקבותיו.
פרעה נראה לא מרוצה.
פרעה: מה? זה נראה לי... כמו מלכודת!
"הו, זה אחד חכם," התפעל פלאג. 
הוא מביט בחיפושית ששולחת את היו-יו שלה, כורכת אותו סביב מעקה גבוה של בניין ומזנקת מטה, תופסת את אליה בדרכה.
ליידיבאג: תפסתי!
פרעה: הורוס, תן לי כנפיים!
פניו זורחות ומשתנות לפני בז.
ליידיבאג נוחתת עם אליה על אחד הגגות.
אליה שולפת את הפלאפון שלה ומתחילה לצלם את עצמה במצלמת וידאו.
אליה:(בהתלהבות) חבר'ה, כרגע ראיתם עוד מבצע נועז של החיפושית! (עוברת לצלם את החיפושית) תודה על כך שהצלת אותי!
ליידיבאג: או, אה, בבקשה! אבל זה עוד לא נגמר. לא לפני ש-
אליה: לא לפני שהחיפושית תשמיד את התליון שבו שוכן האקומה ותחזיר את הכל לקדמותו. אני מבינה בזה.
ליידיבאג: התליון! כל הכבוד!
"וואו, גילית איפה שוכן האקומה," התפעלה טיקי, "את יכולת להיות ליידיבאג לא רעה בכלל!" 
"כן, אבל מרינט היא החיפושית שלנו. והיא עושה את זה מצוין!" אמרה אליה. 
מרינט חייכה אליה.
פרעה מגיע מאחורי ליידיבאג בתעופה וחוטף אותה.
הוא מפיל אותה מגובה רב, אך ליידיבאג שולחת את היו-יו שלה מעלה ובכך נוחתת נחיתה רכה על גבה.
אליה: (צועקת כלפי מטה) כל הכבוד, חיפושית!
פרעה נוחת מאחוריה והיא עוברת לתעד אותו בחיוך מתנצל.
הוא חוטף ממנה את הפלאפון ומשליך אותו.
אליה: לא!
אך החיפושית תופסת את הפלאפון ומצילה אותו.
"תודה על ההצלה, חיפושית," אמרה אליה. 
"את יודעת, את עשית לנו בעיות עם הפלאפון הזה," אמרה מרינט, "אולי לא הייתי צריכה להציל אותו."
"החיפושיות הקסומות היו מתקנות אותו בסוף בכל מקרה," העירה טיקי.
פרעה מרחף גבוה מעליה, אליה תחת זרועו.
פרעה: את לא תנצחי הפעם, חיפושית!
אליה: (נאבקת לשווא) הצילו, חיפושית!
פרעה: מחצו את החרק!
המומיות מתקרבות אל החיפושית באיום.
פרעה מתקרב בריחוף אל האור שעדיין בוקע מקצה הפירמידה של הלובר.
הוא ממקם את אליה על קרן האור והיא מתחילה לעלות על גבוה בצעקה לכיוון הכתם השחור שבשמים.
החתול השחור מוקף גם הוא במומיות, וקבוצה נוספת של מומיות מתקרבת אליו באיום, נושאת מכונית אדומה.
המומיות משליכות את המכונית לכיוונו אך יו-יו אדום נכרך סביב קרסולו ומושך אותו משם כך שהוא לא נמעך.
"את פשוט מושכת אותי בעקבותיך," אמר אדריאן בחיוך. 
"אני רק ווידאתי שהחתול שלי לא ידרס," ענתה לו מרינט.
ליידיבאג: חתול שחור, לכאן! (מצביעה על אוטובוס)
"הי, על האוטובוס יש פרסומת של התכנית עם אורור ומירל מהפרק הראשון!" הבחינה טיקי. 
"טוב, זו תכנית ילדים די מצליחה," אמרה אליה, "האחיות שלי צופות בה." 
"הן הצביעו למירל או לאורור?" שאלה מרינט. 
"אחת מהן הצביעה למירל והשניה לאורור," ענתה אליה.
היא רצה והחתול השחור אחריה.
המומיות עוזבות את המכונית והולכות לכיוון הגיבורים.
החתול השחור מחליק מתחת לאוטובוס, אליו נכנסות המומיות.
ליידיבאג יוצאת מהדלתות האחוריות שמיד נסגרות והחתול השחור מפיל את האוטובוס על הצד באמצעות המטה שלו.
החתול השחור צוחק בניצחון ומזנק מעל האוטובוס.
ליידיבאג: מוכרחים להציל את אליה לפני שהיא תגיע לחור השחור הזה!
השניים רצים לכיוון הפירמידה.
פרעה: אתם לא תמנעו ממני להחזיר את נפרטיטי! (מזעיף את פניו שצורתן שוב אנושית) אני אחסל את שניכם! אנוביס, תן לי מומיות!
פניו שוב הופכים לפני תן והוא יורה מעיני התכלת שלו הבזקים מעוורים, מנסה להפוך את שני הגיבורים למומיות אך מפספס.
ליידיבאג שולחת את היו-יו שלה וכורכת אותו סביב גוף פרעה.
החתול השחור מזנק גבוה באמצעות מטהו ומתחיל לרוץ על ארבע במעלה הפירמידה.
פרעה: הורוס, תן לי כנפיים!
פניו שוב הופכות לפני עוף דורס והוא ממריא מעלה, ליידיבאג נגררת אחריו בגלל היו-יו שלה הכרוך סביבו.
השניים עפים מעל החתול השחור לכיוון הכתם בשמיים.
ליידיבאג נתלית על גבו של פרעה ותופסת בתליון שלו מאחור, קורעת אותו ומשליכה אותו מטה.
ליידיבאג: חתול שחור, התליון!
החתול השחור קופץ מטה.
ליידיבאג: האקומה נמצא בתוכו!
ליידיבאג קופצת מטה ומסחררת את היו-יו שלה מעל ראשה.
היא נוחתת ורצה אל התליון, אך פרעה נוחת לצד התליון לפני שמי מהגיבורים מספיק להגיע אליו.
פניו שוב אנושיות.
פרעה: סח'מת, תני לי כוח!
פניו זורחות והוא שוב נראה כאריה.
הוא יוצר גל הדף שמטיח את החיפושית והחתול השחור אחורה.
המומיות שוב מתחילות לסגור עליהם.
פרעה אוסף את תליון החרפושית המכונפת שלו באגרופו.
פניו שוב אנושיות.
פרעה: זה נגמר.
"לא כל כך מהר, פרצוף זהב," אמר אדריאן.
ליידיבאג: קמע המזל!
היא זורקת את היו-יו שלה באויר ומקבלת קופסה אדומה, מנוקדת בשחור.
ליידיבאג: תלבושת של החיפושית?
החתול השחור: זאת תקוותנו האחרונה?
החיפושית מצמצמת את עיניה לעבר הקופסה ואז פוערת אותן.
הכל נעשה אפור והעגילים שנמצאים בקופסה מהבהבים באדום עם נקודות שחורות.
"אם היית צריכה רק את העגילים, למה קיבלת את כל התחפושת?" שאלה אליה. 
מרינט משכה בכתפיה. 
"נסתרות דרכי קמע המזל," היא אמרה.
ליידיבאג: (לפרעה) המנחה הזאת לא מספיק טובה עבור נפרטיטי!
אליה: (נעלבת) הי! תודה באמת!
פרעה: מאוחר מדי, חיפושית, הטקס כבר התחיל!
ליידיבאג: שחרר את אליה והקרב אותי במקומה.

זאת תהיה הנקמה המושלמת אחרי חמשת אלפים שנים, אחרי הכל, אני הפרדתי בינך לבין נפרטיטי כל הזמן הזה.
פרעה: זה נכון שתהיי קורבן ראוי לנפרטיטי מבת התמותה הזאת.
הוא מושיט את ידו השחורה והחיפושית מניחה את כף ידה על שלו.
פרעה: הורוס, תן לי כנפיים!
הוא מקבל שוב את יכולת התעופה ואת פני הבז ועף אל אליה, אותה הוא מוריד מאלומת האור.
אליה: ברצינות?
פרעה משליך אותה במורד הפירמידה והיא גולשת מטה ונחתת נחיתה לא נעימה במיוחד.
אליה: (בכעס) עם כל הכבוד, אני יכולה להיות קורבן מספק לחלוטין! (משלבת ידיים.)
"אליה, את לא אמורה להיעלב מזה שמישהו בוחר שלא להקריב אותך," אמרה טיקי. 
"אבל אני באמת קורבן ראוי!" אמרה אליה בלהט. 
"נכון," אמרה מרינט, "את יודעת את זה ולכן את לא אמורה להיעלב מכך שמישהו אומר לך אחרת." 
"חוץ מזה, אני בטוח שנינו חושב שאת קורבן ראוי. הוא בטח היה שמח להקריב אותך אילו הוא היה במקום פרעה," אמר אדריאן. 
"בשבילו, את הקורבן המושלם," חתם פלאג. 
"תודה, חבר'ה," אמרה אליה. 
"מה אני עושה פה?" רטן גבריאל לעצמו, "כולם פה משוגעים."
פרעה ממקם את ליידיבאג על אלומת האור.
עש לילה: (מדבר אל פרעה דרך המסגרת הורודה בצורת הפרפר) קח את המופלאים שלה, העגילים.
ליידיבאג: ניצחת, פרעה.
היא מושיטה לו זוג עגילים אדומים, מנוקדים בשחור.
כשהוא מושיט את היד לקחת אותם, היא חוטפת ממנה את התליון בצורת החרפושית.
ליידיבאג: רוצה את המופלאים שלי? תפוס אותם!
היא זורקת את העגילים האדומים.
עש לילה: תפוס אותם!
פרעה מציית ועף מטה בעקבות העגילים.
הוא נוחת על האדמה וחופן אותם בידיו, מגלה פתאום שהנקודות עליהם מהבהבות בלבן.
פרעה: לא.. צעצוע? סידרת אותי!
ליידיבאג מכה את קמע החרפושית באגרופה והוא נשבר.
האקומה יוצא ממנו בתעופה.
"סוף סוף," אמרה מרינט בחיוך.
אלומת האור מורידה את ליידיבאג אל קצה הפירמידה ונעלמת.
החיפושית מחליקה מטה ופותחת את היו-יו שלה.
ליידיבאג: אתה סיימת לעשות צרות, אקומה קטן.

(מסחררת את היו-יו באויר) זמן לעקור את הרשע! (לוכדת את האקומה) תפסתי!

(פותחת את היו-יו במגע אצבע ובכך משחררת את הפרפר הלבן) להתראות, פרפר נחמד.

(זורקת את הקופסה המנוקדת באויר) החיפושית המופלאה!
הקסם של החיפושית מתפשט, מעלים את הכתם השחור בשמים, מעמיד את האוטובוס הנפול, והופך את המומיות שבו לאנשים חיים.
ערפל-דיו שחור-סגול עובר על פרעה והופך אותו בחזרה לחליל קובדל, חננה היסטורי לא מזיק.
חליל: מה קרה?
החיפושית נוחתת לצד אליה, נותנת לה את הפלאפון שלה ומתחילה ללכת לה לדרכה.
אליה: תודה, חיפושית, אבל אני עדיין חייבת לשאול: בת כמה את באמת?
החיפושית נעצרת והחתול השחור מגיע.
ליידיבאג: אה, אממ.. מבוגרת יותר מתלמידת בית ספר, זה בטוח.
"אני עוד מחכה לקבל תשובות," אמרה אליה.
היא שולחת את היו-יו שלה ומתרחקת משם.
החתול השחור: (לאליה) את לא רוצה לדעת בן כמה אני?
אליה: עוד שניה ונראה שאצליח לגלות בעצמי.
החתול השחור מבחין מכך שהטבעת שלו מהבהבת והוא מסתלק משם.
אליה צוחקת ונכנסת שוב אל המוזיאון, שם מרינט רצה אליה.
אליה: איפה היית?
מרינט: את לא תאמיני לזה: נהפכתי למומיה!
"סליחה על כל השקרים," אמרה מרינט, מעט בעצב, "לא היתה לי ברירה. 
"הכל טוב, אחות," ענתה אליה בסלחנות.
אליה: אני מקווה שלא היית מאלו שניסו למסור אותי תמורת נפרטיטי. מלחיץ!
מרינט: (בהפתעה מזויפת) מה? כמעט הפכת.. לקורבן אדם?
אליה: לולא את, בחיים לא הייתי יודעת שהחיפושית היא לפחות בת חמשת אלפים שנה!
מרינט: הי, בשביל מה יש חברות?
אליה מרימה את התיק שלה מרצפת המוזיאון.
אליה: אבל אני עדיין לא מבינה: מה היא עשתה עם ספר היסטוריה לתלמידי כיתה ח'?
מרינט: אה.. היא.. בטח ניסתה להבין מה קרה בחמשת אלפים השנים האחרונות.
אליה: את צודקת כנראה, קשה להישאר מעודכנים.
אליה מחפשת משהו בתוך התיק שלה.
אליה: הי, הספר של החיפושית! הוא נעלם!
מרינט מצחקקת לעצמה.
עש לילה עומד בחדרו, מוקף פרפרים.
עש לילה: אולי הצלחת להתחמק הפעם, אבל אני מבטיח לך:

חיפושית, יום אחד, איפה שלא תהיי, אני אתפוס את המופלאים שלך ובלעדיהם תהיי לא כלום! אפס מוחלט!
החלון נסגר.
"אפס מוחלט? נשמע כמו מה שאתה עכשיו, עש לילה, היכן שלא תהיה," אמר אדריאן בבוז.
"ואנחנו עוד ניקח את המופלא שלך!" הוסיפה מרינט בביטחון.
*מעברון של החיפושית המופלאה*
רואים את ביתה של מרינט בלילה ואז רואים אותה במיטתה.
מרינט: אני לא מבינה. אני יודעת שאני לא בת חמשת אלפים, אז מי בדיוק היתה החיפושית הזאת במגילה?
"סוף סוף!" אמרה אליה בהתרגשות,"זאת השאלה שלי!"
"אמרתי לך שיינתנו תשובות," אמרה טיקי בחיוך.
טיקי: קוואמים כמוני וגיבורות על כמוך היו קיימים תמיד!
מרינט: אז.. זאת לא היית את במגילה? (מצביעה על ציור הדומה להפליא לטיקי)
טיקי: מה את חושבת?
מרינט: (מלטפת את מצחה של טיקי) את לא נראית לי בת חמשת אלפים.
טיקי: (מצחקקת) טוב, אני לא! אני יותר מבוגרת. אני הקוואמי שהשגיחה על כל החיפושיות מאז ומעולם!
מרינט: בטח הכרת חיפושיות הרבה פחות מגושמות ממני, נכון?
טיקי: כל חיפושית שונה מהקודמת.
מרינט: (בעצב) כן, ככה חשבתי.
טיקי מרחפת אל פניה של מרינט ונצמדת אל אפה.
טיקי: מרינט, את שונה, אבל זה אומר שאת מפתיעה, בלתי צפויה ונועזת. ומוכשרת מאוד. את לומדת מהר.
מרינט מביטה בטיקי בפליאה.
מרינט: באמת?
"באמת," אמר אדריאן.
טיקי: כן.
מרינט חופנת את טיקי בכפות ידיה ומנשקת אותה.
טיקי: כדאי שתלכי לישון. תזכרי, יש לך מבחן בהיסטוריה מחר!
מרינט: הו, כן! מזל שהוא עוסק במצרים העתיקה.
רואים את ליידיבאג ואת הציור של החיפושית מהמגילה העתיקה מופיעים על רקע הבית של מרינט ושמי הלילה.
מופיעות כתוביות הסיום.
"זה כל כך מדהים," אמרה אליה בהתלהבות, "החיפושיות מתחלפות אבל טיקי נשארת? זה כל כך מופלא! זה אותו דבר גם עם החתול השחור?"
"כן," ענה פלאג, "ככה זה עם כל הקןואמים וגיבורי העל. כמובן, אנחנו הקןואמים של ההרס והיצירה עתיקים וחשובים יותר מהשאר."
"כל כך מדהים," אמרה אליה שוב, "אני לא יכולה לחכות מה עוד אני אגלה בפרקים הבאים!"
"חכי ותראי," צחקה ג'ינג'ית 266, "הגיל של ליידיבאג הוא רק קצה הקרחון..." 

הפרק הקודם		הפרק הבא