The Meteor Garden

אנג'ל

ניסיתי לאסוף את השיער שלי בקוקו נמוך, לא הצלחתי. זה אפילו לא מחמיא לי, אבל הוא כל כך נפוח שאני לא מצליחה לאסוף אותו באופן אחר. הלוואי שהיה לי שיער יפה, חינני וחלק, כמו של סול והאלי, אבל נדפקתי. כמו כל הזמן.

זה כבר היה פאקינג ינואר, הזמן עבר כל כך מהר, כמעט חצי מאז שההורים שלי נעלמו בלי להותיר עקבות, עוד פחות מחודש אני אהיה בת 15, זה מפחיד לחשוב על זה, בקושי עיכלתי את העובדה שסול בת 11 ועכשיו זה? להאלי היה יום הולדת לפני יומיים, בדיוק חודש לפני. היא לא מפסיקה להשתחצן שהיא הכי מבוגרת ומתעקשת לפרוע את שיערה של ריי ולקרוא לה פיצקית. ריי הרביצה לה כל כך חזק אחר כך, נזכרתי בחיוך.

האלי, בתור בת אוראנוס, מחפשת את התאריך הקרוב ביותר שבו יתרחש מטר מטאורים- אפשר להעיר את אוראנוס אך ורק בעת מטר מטאורים, זה חלק מהמידע שאספנו על תוכניתו של איידן וגן המטאורים.

זה כבר ידוע שאפשר להיכנס לגן המטאורים אך ורק בברכתו של אוראנוס או אחד מילדיו או נצריו, איידן זכה לברכה כזו וכבן אתנה, הוא רצה לחסל את כל האנשים שלהם יש קשר לאוראנוס- האלי- כדי למנוע מאיתנו להפריע לתוכניתו. לפני שנכנסים לגן המטאורים,יש מבוך שהוקם על ידי אוראנוס בשם 'מבוך מחזור המעגלים השמימיים'. האלי קוראת לו מבוך המחזור. גיחכתי לעצמי. בקרוב העבודות על הביתן שלה יושלמו. היא טוענת שהביתן שלה הולך לצאת הכי שווה כי היא הולכת למלא אותו בקסם האישי שלה.

עדיין לא הכירו בחבר ההוא של ריי, למרות שכירון אירגן בשבילו כבר שני משחקי תפוס ת'דגל כדי להרשים את ההורה האלוהי שלו. אריק מקסים והכל, אבל הוא ממש גרוע בלחימה, ניסיתי ללמד אותו להילחם בחרב-זה היה אסון- לפחות הוא יודע להילחם בפיגיון. הוא יותר מדי עדין בשביל להסתער על מישהו באלימות, הוא לא ריי.

זימזמתי לעצמי את 'All the good girls go to hell' בזמן שהתארגנתי למשחק התפוס ת'דגל של אריק המסכן. בשיחה שהייתה לי עם כירון, הוא סיפר לי שאם הוא לא יגלה סימנים פשוטים של חצוי- אין לו דיסלקציה (אמרתי שגם לי אין) וגם לא הפרעת קשב וריכוז- כנראה שהוא בן תמותה שיכול לראות מבעד לערפול.

בכל אופן, לבשתי חולצה שחורה חלקה, טייץ שחור פשוט ונייק רגילות וכדי להעיר את ה'שיממון השחור שלי', כמו שהאלי קוראת לזה, הוספתי ג'קט משבצות אוברסייז בגוונים כחולים. 

לקחתי את החרב השחורה שלי, אספדאלמס, ויצאתי אל היער אחרי שהצלחתי סוף סוף לאסוף את השיער המטופש שלי.

"שלום!" שמעתי את קולה העליז של האלי מאחורי והסתובבתי.

בלעתי את חיוכי, "היי האלי"

האלי משכה אחריה את ריי, לוק ואריק המסכנים. חיפשתי בעיני את סול בתקווה. היא לא הייתה שם. אחרי שההורים שלנו נעלמו ונחטפתי לשאול, התחלנו להסתובב בנפרד אחת מהשנייה, לה היו אינספור חברות אך חברתה הטובה ביותר הייתה ילדה בשם זואי ג'קסון, שהייתה פחות או יותר ההפך הגמור ממנה. 

לפני שהספקתי להבין מה קורה, האלי כנראה הרפתה מלוק וריי ומשכה אותי אל המתחם של הקבוצה שלנו.

"היי!" צעק לוק, "נטשת אותנו! ההשפלה!"

האלי צחקה וחרצה לו לשון, "מצטערת! אתה בקבןצה אחרת!"

"ביתן אפולו בקבןצה האדומה?" הופתעתי. אני וסול בקבוצות נפרדות, הבנתי באכזבה.

האלי הינהנה, "אנחנו הולכים לקרוע ללוק את הצורה!"

"יש עוד אנשים בקבוצה חוץ ממני, את לא חייבת להתעלל רק בי" העיר לוק מצידה השני של האלי, שעדיין לפתה אותי בלפיתת מוות.

"בדיוק בשביל יש לי את אנג'ל, הבן אדם הכי קל להבכה בעולם" הכריזה האלי.

"לא קל להביך אותי" מחיתי.

"ברור שכן" השיבה האלי, "את צריכה ללכת יותר עם טייצים, זה עושה לך תחת מדהים" 

לוק מת מצחוק בזמן שחייכתי במבוכה והשפלתי מבט.

"רואה? זה ממש קל" טענה האלי, "ואני מקווה שתקשיבי לדבר החוכמה שלי"

"תפסיקי להטריד את אנג'ל" התערבה ריי,המלאך השומר שלי.

"תודה ריי, את מושיעת האנושות" חייכתי.

"זה פוגע!" נעלבה האלי, "חשבתי שאני המושיעה שלך מאז שהשלמתי לך כסף לצ'יפס במקדונלדס!"

משכתי בכתפי, "דברים משתנים"

"וואו האלי, זה כל כך מעליב,לא הייתי מוותר" הינהן לוק, "וגם הוחלפת בריי? באותנ מידה יכלו להחליף אותך בגרביל!"

"אני חושבת שהחליפו את המוח שלך עם מוח של גרביל" ענתה ריי לקולות הצחוק שלנו.

"מילים פוגעות!" קרא לוק, "הנפש שלי פצועה!"

"מעניין לי את הביונסה", ריי גילגלה עיניים.

הבחנתי באריק. הוא היה פה כל הזמן והלך לצידה של ריי ורעד בצחוק אילם, כמעט כאילו הוא מפחד שישימו לב אליו.

נפרדנו לקבוצות שלנו: אני, האלי, אריק וריי היינו בקבוצה הכחולה ואילו לוק היה בקבוצה האדומה.

"ווהו! גירל פאוור!" התלהבה האלי.

"גם אני פה" חייך אריק.

"אז- גירלס ובוי פאוור!" תיקנה את עצמה.

"זה כושל בקטע אחר" העירה ריי, "אולי האדס פאוור?"

"זה רק אני ואת" הזכרתי.

"אולי השקטים פאוור?" הציעה האלי. 

פרצנו בצחוק.

"האלי, את אף פעם לא היית בשקט" מחיתי דמעות של צחוק מעיני.

"ברור שכן, כשאני ישנה"

"את מדברת מתוך שינה"

האלי גיבגבה בגבותיה לעומתי, "את מרגלת אחריי, מיס די אל לונה?"

פני התלהטו, "ברור שלא!"

"היי, היי, חיבה זה מותר לגמרי" חייכה האלי בזחיחות.

גילגלתי עיניים, "את ככ סתומה לפעמים, אלוהים"

"לפעמים?" שאל אריק, "חשבתי יותר בכיוון של עשרים וארבע שבע"

צחקנו.

"אתה שקט בקטע מפחיד" אמרה האלי, "בשביל מה יש לך מיתרי קול?"

"בשביל לשיר, כמובן" חייך אריק.

האלי הרימה גבה, "אם אתה שר אז אני קוף"

"את מכירה ספארי קרוב בשביל האלי?" שאל אריק את ריי.

האלי היכתה את אריק, "שתוק"

"אנשים" ריי סימנה לנו לסתום בזמן שכירון חזר על החוקים הרגילים וכל אחד מאיתנו התמקם במקום שהורו לו האחראים על הטקטיקות.

אני מוקמתי יחד עם ריי בגבול בין השטחים כדי להבחין באנשים שמנסים לגנוב את הדגל שלנו, ברגע שאנחנו רואות משלחת שנועדה לגנוב את הדגל, אנחנו שולחות את אריק (שרץ מהר כמו שד) אל החבר'ה שבהגנה כדי שיודיע להם ואני וריי אמורות להסתער עליהם.

מסתבר שהם ידעו את קיומן של החוליות שלנו כי תוך זמן קצר, זינקו עלינו מבין העצים חצויים בגילאים שונים והצמידו חרב אל צווארנו.

"תנועה אחת ואני מוריד לך את הגרון" לחש לי באוזן השובה שלי.

הנחתי שזה בן ארס לפי האלימות וההיסחפות. הוא היה מסריח כאילו שגידלו אותו עיזים. וזאת לא מחמאה. הבחור שתפס את ריי נראה מוזנח במידה מפחידה. חיפשתי בעיני אחר אריק. הוא הספיק לברוח, בטח הוא קורא לעזרה מהקבוצה שלנו.

ואז הבחנתי בחבורה של חצויים שהייתה אמורה לגנוב את הדגל, זיהיתי אותם לפי הסרטים האדומים. העפתי מבט זריז אל החצוי שאחז בי. לא היה לו סרט כחול, וגם לא אדום.

הסתכלתי על ריי מזווית עיני. נראה שגם היא הבינה שמי שהם לא יהיו, הם לא מהמחנה.

זה היה מבעית לראות חבורה של חצויים הומלסים כמו אלו שתפסו אותנו קופצת על החצויים מהקבוצה הנגדית. התחיל להתפתח קרב אמיתי- מהקרבות שלקראתם מלמדים אותנו להילחם- אבל לא תיארנו לעצמנו שנאלץ להילחם מול ילדים בגילנו.

ראיתי את הקבוצה שלנו מסתערת לקרב, הבחנתי באריק מביניהם. הוא לא היה מסוגל להילחם. הוא נראה נחרד מהקרב האלים שהתפתח. ראיתי שהוא שוקל לברוח. חברי הקבוצה האדומה הצטרפו גם הם למאבק בחצויים האחרים. הם חלק מצבאו של איידן. מאיפה הוא השיג אותם לעזאזל?

עצמתי עיניים וניסיתי להפיח באריק אומץ דרך כוח המחשבה. 

אני סערה עוצמתית שמתחילה בבת אחת, אני יכולה להעיף כל מי שעומד בדרכי, להעיף אותו למרחקים, להרוס את כל הנקרה בדרכי אם ארצה, להציף את האזור בנחשולי ענק, אני האלימות, אני הגשם השוטף, אני האלימות שבגשם השוטף-אני הוריקן. זה לא עבד עבור אריק.

הבחורים שאחזו בי ובריי עפו לאחור כאילו שענק תפס אותם וזרק אותם למרחקים.

חטפתי את החרב שלי והצטרפתי אל הקרב. שיספתי, דקרתי, פצעתי, סייפתי חצויים אויבים על ימין ועל שמאל. גשם שוצף החל לרדת ושיבש את הראייה שלי, לעזאזל, לעזאזל, החלקתי על משהו, אולי מים, אולי דם. הבחור שנלחמתי מולו רכן קדימה וניצלתי את ההזדמנות ובעטתי בכוח בחזהו ונעמדתי. זה צעד ריקוד כזה שהאלי לימדה אותי. דקרתי אותו והיכיתי את ראשו בכת החרב שלי והוא צנח מעולף. הסתובבתי וזינקתי על בחורה- אוי אלוהים- שנלחמה בסול ובזואי ביחד. 

לפני שתפסתי מה קורה, נשמע קול פיצוץ ואור זהוב הציף את האוויר וכולנו עפנו לאחור. כל אחד ואחת מאיתנו היו המומים. בחור שהתעטף באור הזהוב כמו במגן הרים את ידיו, ביצע כמה מחוות לא ברורות באצבעותיו- הבנחתי שהאור מילא את עיניו לגמרי- וכלי הנשק שלנו ריחפו למעלה ויצרו טבעת. הייתי מרותקת אל המחזה.

ואו אז, הקסם נגמר והבחור הזורח התמוטט באנקה וכלי הנשק שלנו נפלו על הקרקע. זחלתי על ברכי בחיפוש אחר חרב. תפסתי חרב אקראית וברגע שנגעתי בה חטפתי כוויה דרגה ארבע. הבחנתי שאף אחד לא יכול לקחת חרב למעט בני ארס, שאחזו בה למספר שניות ונכוו גם הם.

חיפשתי אחרי החצויים ששלח איידן, כל מי שלא היה מעולף, נמלט. הם בטח באו בשביל האלי.

"סול!" צעקתי, "סול! סול!"

ראיתי יד קטנה ושזופה מבין קהל האנשים ורצתי אליה. אלו היו זואי וסול. זואי שכבה על הקרקע ועצמה עיניים וקימטה את פניה בכאב. כמובן, פצע גדול נפער בצד גופה וסול עמלה על ריפויו. 

"אני בסדר" היא השיבה לי, "אבל זואי..."

תפסתי את זואי, שלמרבה המזל, לא שקלה יותר מדי, והרמתי אותה ורצתי אל המרפאה יחד עם סול. ראיתי שאני לא היחידה שמפנה פצועים. הנחתי את זואי על אחת המיטות ואחותי מיד החלה לטפל בה.

פניתי לחזןר לאסוף פצועים נוספים ונתקלתי בריי והאלי, שנשאו בזרועותיהן את אריק המעולף, שסמל כסוף הסתחרר מעל לראשו החבול.

לוק

אחרי שאבק הקרב שכך, גיליתי שסוף סוף הכירו באריק המסכן, שמסתבר שהוא היה הבחור עם אור הזהב שעצר את הקרב. ידעתי שהוא שנא אלימות מיותרת, זה היה פחות או יותר ההפך מכל מה שחצוי רגיל אמור לחשוב, אלא אם הוא בן אפולו. זה היה יכול להיות ממש מוזר לגלות שאני ואריק חצי אחים. התחלתי לצחוק רק כשחשבתי על זה.

ריי הרביצה לי בזעם, "מצחיק אותך שאריק היה מחוסר הכרה עד לפני רבע שעה?"

הנדתי בראשי, "פשוט חשבתי איזה מוזר זה יהיה אם אריק, את ואני נהיה חצי אחים"

אריק, ששכב באחת ממיטות המרפאה, החל לצחוק גם הוא, "אוי, זה יהיה מוזר כל כך"

ריי נראתה די מזועזעת מהרעיון, "זה יהיה מטריד בכל כך הרבה מובנים"

הינהנתי בלי להפסיק לצחוק, "תתארי לעצמך את הפרצוף של אבוש כשהוא יגלה שאריק בן אפולו"

ריי פרצה בצחוק משוחרר גם היא, "אוי אלים, הוא עלול לחטוף התקף דרמה"

"אני זוכר שבאחד מימי ההולדת שלכם הוא חטף התקף דרמה" חייך אריק.

ריי הינהנה, "יום הולדת 11, מסתבר שלוק אכל חלק מהעוגה כי הוא לא ידע שזה ליום ההולדת, האידיוט"

"כל אחד היה יכול לחשוב את זה!" הצטדקתי.

"כן, ברור, יש לנו כל הזמן עוגנ שכתוב עליה 'יום הולדת שמח ללוק וריי!'" השיבה ריי בציניות שהצחיקה את אריק.

"אבל אתה לא בן אפולו נכון?" שאלתי באימה.

"חוששני שלא, לוק" אמר כירון, שניגש אל מיטתו של אריק, "הרבה מאוד אלים מתעוררים בזמן האחרון, אתה החצוי הראשון שפגשתי שהוא בנה של תמיס"

אריק קימט את מצחו, "תמיס?"

כירון הינהן, "תמיס, טיטאנית הצדק והשלום, שייצגה את החוק העליון, הסדר והמוסר"

"טיטאנית?" שאלה ריי, "זה הופך אותך לשבעים וחמישה אחוזים אל!"

"איזה מגניב!" קראתי, "יש לי חבר שהוא כמעט אל!"

כירון החזיר אותנו למסלול השיחה הרציני, "אף פעם לא נתקלתי בחצוי בן תמיס, אני חושש שאתה הראשון בהיסטוריה מסוגך, בטח אביך היה אדם מיוחד מאוד"

צל חלף בפניו של אריק, "מיוחד מאוד"

לא היה לי ספק שכירון הרגיש את הטינה בקולו של אריק, "אני חייב להודות, אין לי חצי מושג לגבי כוחותייך האפשריים"

"אני צריך לגלות את כוחות העל שלי בעצמי?" התלהב אריק, שתמיד היה חנון מארוול, "מגניב!"

כירון הבליע חיוך, "כן, אני מבקש ממך להיזהר במהלך הגילוי של כוחותייך"

"כירון" פנתה אליו ריי, "אם אריק כל כך עוצמתי וחזק, הוא יכול להיות נכס עבורנו במהלך השיטוט שלנו במבוך של אוראנוס" לאף אחד לא היה כוח להגיד 'מבוך מחזור המעגלים השמימיים' כל פעם, לעזאזל איתך אוראנוס.

כירון הינהן, "אני מבין שאת לא רוצה להיפרד מחברך היקר אך אני לא אוכל לאשר, נכון לעכשיו, את יציאתו למסע החיפושים שלכם, לפחות עד שלא יגלה את מרבית כוחותיו"

"אז נגלה אותם ואז הוא יוכל להצטרף אלינו?" שאלתי.

"תצטרכו גם לשאול את ראש מסע החיפושים שלכם, אנג'ל" ענה כירון.

מבטי הזעם שריי נעצה באנג'ל לאחר מכן, היו מפחידים עד לאין שיעור. לפחות לאחר שכירון הלך, אריק הצליח להרגיע אותה. זה קצת הזכיר לי את אבוש שמרגיע את פאפא כשהוא חוטף התקף זעם או כשהוא רואנ משהו שמזכיר לו את אחותו המנוחה.

אחרי המון המון המון המון זמן שלא המשכתי, השקעתי במיוחד וכתבתי לכם פרק די ארוך שאני מקווה שאהבתם! לאב יו!

עוד שלוש תגובות אני ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא