עולמות מתנגשים

פרק 10

נ.מ פייפר

בתחילת השיעור הרגשתי רעננה ומוכנה אך ככול שהתקדם השיעור כולנו נרדמנו. ברצינות, מי בוחר ברוח ללמד שיעור.
המורה הציג את עצמו כפרופסור בינס. היה לו קול חורק שיכול להרדים כל אחד תוך חמש דקות.
לא היה לי מושג קלוש על מה הוא מדבר, בינתיים שיחקתי עם ג'ייסון איש תלוי.

הצלצול להפסקה סוף סוף הגיע.
"טוב, זה היה שיעור מיותר" אמר פרסי
"בהחלט" הסכים איתו ליאו.

אחרי קצת עזרה מכמה ילדים הצלחנו למצוא את דרכינו למרתף השיקויים.
התקדמנו לעבר הארי, רון והרמיוני אבל הארי ורון תקעו בנו מבט שאומר 'אם אתם מתקרבים אני רוצח אותכם'.
בלי מילים החלטנו לתת להם מרחב.

דיברנו בינינו עוד קצת אבל השיחה נקטעה כשילד בלונדיני עם הבעה מלגלגת עם פניו התקרב אלינו.
"תסתלק מכאן" אמר לו הארי בארסיות
"פוטר, לא באתי לפה בשבילך, זה קשה לך?" אמר הילד בליגלוג ואז פנה אלינו "אני דראקו מאלפוי" הילד הציג את עצמו.
"היי, אני פייפר. אלו, פרסי, אנבת, ג'ייסון, הייזל, פרנק וליאו" הצגתי אותנו
הייתה דקה של שתיקה מביכה בה אף אחד לא דיבר.
"אז... באיזה בית אתה?" שאל פרנק
"אני בסלית'רין, ערמומיות ושאפתנות" השיב דראקו
"נחמד. אתה יודע מה עושים בשיעור הזה?" שאל פרסי והצביע על הכיתה שעמדנו לידה.
"זה שיעור שיקויים, מכינים כל מיני שיקויים שיכולים לעזור לך בדברים. יש שיקויי אהבה או שיקויי אמת, הגורמים ללוקח אותה לספר אך ורק אמת" הסביר דראקו
"אתם יודעים, מתרוצצות שמועות על נשף שיתקיים בחג המולד. אתם תבואו?" שאל דראקו 
"בטח" השיב פרסי
"מה איתך מאלפוי? בהצלחה למצוא בת-זוג שתרצה לצאת איתך" ליגלג הארי
"פוטר, לא דיברתי איתך" סינן דארקו.
ראו עליו שמאוד קשה לדראקו לא להחזיר להארי.
"הכל בסדר כאן?" התערב קול זר לשיחה. ניחשתי שזה המורה
"כן, פרופסור" ענה דראקו.

"אני סבור שזה הזמן להזכיר לכם שבחודש יוני הקרוב אתם נגשים לבחינה חשובה, שבמהלה תוכיחו כמה הספקתם ללמוד...." התחיל המורה בעל שיער השמנוני לומר, אך אני הפסקתי להקשיב מהר מאוד.

"... היום נכין שיקוי שמופיע לעתים במבחני הבגרות: משקה השלום, ההוראות רשומות על הלוח" הוא נקש בשרביטו ושורות ישרות של הוראות כתובות בכתב צפוף הופיע על הלוח.
ההוראות היו ממש מסובכת, היה זמנים שצריך לעמוד בהם, מרכיבים, בישול, וכל זה היה רק במשפט הראשון שאותו הצלחתי לפענח רק אחרי חמש דקות.
הסתכלתי על שאר הכיתה. כולם עסקו בפעילות קדחתנית, וכבר התחילו להכניס מרכיבים לקדרות.
נאנחתי והתחלתי לנסות.
הבערתי אש בתחתית הקדרה, מילאתי אותה במים והתחלתי. המצרכים היו ממש מגעילים.
אחרי כעשרים דקות גמרתי את שורת ההוראות השלישית ובחנתי את מצבי בהשוואה לשאר, השיקויים של הארי ורון נראו בסדר, של הרמיוני ואנבת' היו מדויקים להפליא. צבע השיקוי של פרסי קיבל גוון צהוב מוזר. ליאו אפילו לא הסתכל בהוראות, הוא פשוט זרק חומרים אקראיים לקדרה שלו. השיקוי של ג'ייסון נראה סביר ואילו של פרנק והייזל הסריח ברמות.

כעבור חצי שעה נוספת אמר סנייפ – הרמיוני לחשה לי שזה שמו – "אד כסוף חלש צריך לעלות עכשיו מהמשקה שלכם" הסתכלתי על השיקוי שלי, לא היה זכר לאדים כסופים כלשהם. ניסיתי לתקן את המצב בזמן שסנייפ החליט להעניש את הארי ללא סיבה נראת לעין.

"מה זה צריך להיות?" לגלגל סנייפ כאשר הגיע לקדרה שלי "מדוע לא הכנת את כל השיקוי, רק חצי מההוראות מיושמות"
"אני דיסלקטית אדוני, לא הספקתי" תירצתי
"בסדר, אז כנראה שתקבלי אפס" אמר והעלים את השיקוי שלי. אותו תהליך חזר גם עם כל שאר החצויים, חוץ מפרנק ואנבת'.
פרנק ככול הנראה פשוט לא היה טוב ואילו אנבת' הצליחה איכשהו ליישם את כל ההוראות ושיקויה יצא מושלם.

"שיעורי הבית שלכם: כתבו לי קטע באורך 30 ס"מ על סגולותיה של אבן הירח ועל שימושיה בהכנת שיקויים"
נאנחתי, שנאתי שיעורי בית.

"מה השיעור הבא?" שאלתי את ג'ייסון
הוא הסתכל במערכת השעות שלו וקפא "השיעור הבא הוא אה, גילוי עתידות" לחש
"טוב, אני לא הולכת לשם. רוצה לצאת החוצה?" שאלתי אותו למרות שהייתי בטוחה בתשובה.
"בסדר" ענה לי בחיוך.
חייכתי, לא ציפיתי לתשובה הזאת.
"ג'ייסון גרייס מפר את החוקים, את זה אני רוצה לראות" אמרתי, אחזתי בידו ולוויתי אותו אל שפת האגם.
השענתי את ראשי על בטנו של ג'ייסון והוא ליטף את שיערי.
אחרי רבע שעה באו לכיוונינו אנבת' ופרסי.
"מה אתם עושים כאן?" שאלתי בהפתעה "אתם לא  אמורים להיות בשיעור?"
"טכנית גם אתם, אבל כשזה נוגע לנבואות אז לא, אין שיעור" ענה פרסי.
"אנבת' צ'ייס מבריזה" אמר ג'ייסון
"וגם ג'ייסון גרייס" החזירה לו.
ככה בילנו את השעה, צחקנו ודיברנו, פרסי אפילו קפץ לאגם לדבר עם הדיונון שנמצא שם. באיזשהו שלב הצטרפו גם ליאו, הייזל ופרנק שאמרו שהלכו לשיעור והתחרטו אז יצאו לחפש אותנו.
זה הזכיר לי את הזמן שבילינו בארגו 2 רק בלי כל המפלצות והדאגות על הצלת העולם.

בסוף השעה נגמרה ואנחנו חזרנו לאולם הגדול לארוחת צהריים.

"איפה הייתם?" שאל רון בחשדנות
"לא רצינו ללכת לשיעור אז הלכנו לאגם" ענה ליאו בעליזות "קרה משהו מיוחד?
"לא" ענה הארי "אבל..." אך הוא נקטע על ידי תלמידה
"היי, הארי עשו אותי לקפטן הקבוצה, מחר יש את המבחנים. אני רוצה שכל הקבוצה תגיע" אמר הילדה
"בסדר"  אמר לה הארי
"זאת קבוצת ספורט? מה אתם משחקים?" שאל ליאו בהתלהבות
"זה קווידיץ, הספורט על המטאטים שסיפרנו לכם עליו" ענתה הרמיוני "חסרים לנו שני שחקנים בקבוצה, מעניין מי יתפוס את מקומם"

גמרנו לאכול והלכנו לשיעור האחרון לאותו יום, התגוננות מפני כוחות האופל.
"איך קוראים למורה?" שאלתי
"הנרי בילאם" אמר הארי
"ואיך הוא?" שאלה פרנק
"אנחנו לא יודעים, הוא מורה חדש" ענתה הרמיוני
נכנסנו לכיתה ומולנו ישב מורה שנראה חביב מאוד. בעל שיער חום, עיניים כחולות ומבט קטלני אך חברותי בו זמני היה על פניו.

"צהריים טובים לכם!" אמר הנרי בלבביות.
"צהריים טובים, פרופסור בילאם " ענינו
המורה חייך אלינו. התחלתי לחשוב שאולי השיעור הזה לא יהיה כל כך נורא.

*************************************************************************************

נ.מ רון

"אני אהיה השנה המורה שלכם להתגוננות מפני כוחות האופל. אני יודע שפערי הלימוד שלכם גדולים והיו לכם אה... מורים שונים אז נתחיל במשהו פשוט. בוגארט." אמר פרופסור בילאם

חייכתי בהקלה, עם זה יכולתי להתמודד. קיוויתי שהשנה לא יהיו עוד מורים מטורללים שמטילים קללות אסורות.

"מי יכול לומר לי מה זה בוגארט?" שאל הפרופסור וכרגיל ידה של הרמיוני התרוממה במהירות.
"כן, העלמה-?"
"גריינג'ר" אמרה הרמיוני "בוגארט הוא יצור שמראה את הפחדים הכי גדולים שלך, אף אחד לא יודע כיצד נראה בוגארט בצורתו הטבעית."
"נכון מאוד, 5 נקודות לגריפינדור" אמר פרופסור בילאם, "כדי לנצח בוגארט קיים לחש, רידיקולוס, אך הלחש לבדו אינו מספיק. יש צורך במחשבות שמחות, ולדמיין בראש משהו מצחיק שאליו תרצה שהבוגאט ייהפך. ברור?" אמר

הבוגארט התחיל לעבוד.
ידעתי את הפחדים של רוב הילדים כאן מניסיוננו בשנה השלישית, אך רציתי לדעתי מהם הפחדים של הילדים החדשים. ובעיקר מהו הפחד של הנכד של וולדמורט.

הבוגארט הגיע אלי. הוא צמח וגדל לרעגוג, עכביש הענק שאני והארי פגשנו ביער האסור בשנה השנייה שלנו בהווגורטס.
בלעתי את רוקי והתרכזתי, חשבתי על היצור הזה בתור עכביש קטן וללא רגליים. כזה שלא יכול לעשות כלום. התרכזתי בתמונה שבראשי והרמתי את שרביטי להטיל את הלחש אך צעקה חדה מאחורי הפסיקה את מעשיי.

"תהרגו אותו! תהרגו אותו! היא תחזיר אותנו לשם. אני לא חוזרת לשם! לא, לא, לא" אמרה אנבת' תוך כדי בכי, פייפר התקרבה לנחם אותה ופרסי רץ אל העכביש הענק תוך כדי שהוא מוציא מכיסו עט.
"אתה לא תשלח אותנו בחזרה לשם" אמר פרסי והתקדם עוד צעד לעבר העכביש. פתאום העכביש שינה את צורתו.
אנבת' שכבה על הרצפה מתה, ואז בלי כל לחש הבוגארט שינה את צורתו.
הוא הפך לג'ייסון מת.
ואז לליאו מת.
פייפר מתה.
פרנק מת.
הייזל מתה.
אישה חביבה למראה בעלת שיער חום מתה.
עוד גבר מת.

איש מוזר שקרן עוצמה אמר "אתה לא בני, אתה עלוב."
פרסי קרס על הריצפה.
נער גבוה ושרירי, עם שיער בלונדיני וצלקת לבנה עבה שנמתחה מתחת לעין הימנית שלו עד ללסת. עיניי הנער היו זהובות.
"אתה לא יכול לנצח, אני אהיה זה שאשלוט! אני אנקום"
ואז הבוגארט השתנה לאישה שנראה כאילו עשויה מאדמה, עיניה היו עצומות. "פיון שלי, גיבור קטן" אמרה האישה המוזרה.
עוד אנשים מתים, בעוד פרסי זועק שהוא מצטער. לבסוף האנשים הפסיקו להתחלף והבוגארט הקיף את פרסי במקום חשוך שהתחושה של האוויר הייתה כאילו אתה נושם זכוכית.
"לא אני לא יכול לחזור לשם, לא!" שמעתי את פרסי זועק.
לבסוף פרסי קם במאמץ אדיר מהרצפה ורץ אל מחוץ לחדר בעוד חבריו באים אחריו.
בינתיים הבוגארט הובס.

"פרופסור בילאם, אממ... מדוע הבוגארט של פרסי שינה צורה ללא הלחש?" שאלה הרמיוני בהיסוס.
"משום ש, העלמה גריינג'ר, ככול הנראה הפחד הגדול ביותר של פרסי הוא כמה פחדים משותפים" ענה לה וחזר לברבר על כל מיני עובדות משעממות.

הצטמררתי, איך אפשר לחיות עם כמה פחדים? ונראה שחבורת הליווי של פרסי מבינים את פחדיו.
שאלות רבות התרוצצו בראשי.

למה אנבת', הנערה שנראתה כאילו היא לא מפחד מדבר ודבר לא ישבור אותה, זעקה מפחד למראה עכביש?
למה הכוונה של פרסי כשאמר שהוא לא יכול לחזור לשם? איפה זה שם?
והשאלה הכי חשובה – מי הם באמת הילדים החדשים?

אחרי ארוחת הערב עלינו לחדר המועדון להתחיל להכין את שיעורי הבית הרבים שלנו, כלומר להתחנן להרמיוני שתיתן לנו להעתיק את מה שהיא כתבה.
לבסוף נשארנו בחדר המועדון רק אני, הארי, הרמיוני והשבעה. הרמיוני אמרה שהיא הולכת לישון ואנחנו ידענו שאין לנו סיכוי בלעדיה לכן גם אנחנו הלכנו לחדר שלנו.

"תקשיב" לחש לי הארי "הם נראים לי מאוד חשודים, מה דעתך להביא את הגלימה ולראות קצת על מה הם מדברים?" שאל הארי
הייתי מאוד עייף אבל גם רציתי קצת תשובות בקשר לילדים האלו. הנהנתי לו לחיוב.

התעטפנו בגלימה וירדנו בחזרה למטה, הסתתרנו מאחורי קורסה שהייתה קורבה אל הקבוצה.

"...לגרובר ולבקש ממנו שיבוא. הוא יכול להריח חצויים" אמר ג'ייסון לפרסי.
"כן זה רעיון טוב, אני אעשה את זה עכשיו" ענה לו והתמתח "אני הולך להתקלח" הודיע.
לא הבנתי, הוא הרי אמר שהוא הולך להודיע משהו לגרובר הזה.
"יש חדש מהמחנה?" שאלה פייפר בלחש
איזה מחנה?
"כן, כירון אומר שהוא מרגיש שההגנות מתחילות להיחלש והגיזה לא עוזרת" ענתה אנבת'
"אז כדאי שנתחיל להבין איך עושים קסמי הגנה" ענה פרנק "ובמהירות"
"בכל מקרה," אמרה פייפר אחרי שתיקה קצרה, "מה דעתכם עליהם?" שאלה והנידה את ראשה לעבר חדרי השינה
"הרמיוני מאוד נחמדה, אנחנו מדברות על אדריכלות" אמרה אנבת' בחיוך
"איך היא מצליחה להישאר מרוכזת בזמן שיחה כזאת, כל הכבוד" אמר ליאו בהתפעלות. אנבת' לא נשארה חייבת וחבטה בו.
"אבל הארי ורון" פתח ג'ייסון והשתתק
אני והארי החלפנו מבטים. מה הם חושבים עלינו?
"אני יודעת, זה כל כך מעצבן. איך שהם שולחים בנו את מבטי השנאה האלו כשהם חושבים שאנחנו לא מסתכלים. למה? מה עשינו להם?" שאלה הייזל בעצבות. פרנק קם וחיבק אותה

אני והארי החלפנו מבטים כאומרים 'צריך לדבר על זה'

"אתם חושבים שזה אולי בגלל פרסי?" שאל ליאו ברצינות שלא מתאימה לו
"מה בגללי?" שאלה פרסי שהופיע באותו רגע מעבר לפינה, רטוב מהמקלחת
"שהארי ורון שונאים אותנו בגלל שאתה הנכד של וולדמורט" אמר ליאו

קפצתי קצת למשמע השם

"למה? הוא לא עשה להם כלום" אמר ג'ייסון
"אם כמה שאני שונאת להגיד את זה. ליאו צודק, זה הגיוני" אמרה אנבת' וזכתה למבטים מבולבלים מחבריה ולחיוך מליאו.
"את יכול לחזור על המשפט הזה שוב?, אני רוצה להקליט את זה" אמר ליאו
"אוי, שתוק." אמרה "בכל מקרה, קראתי קצת"
"איך לא" אמר פרסי
"סתום מוח אצה. לפי הספרים הייתה תקופה שוולדמורט היה ממש חזק והיו לו המון תומכים. יום אחד הוא הלך לבית ה'פוטרים' לפי מה שכתוב שם בשביל להרוג איזה תינוק" אמרה אנבת' ועצרה לרגע.
העפתי מבט בהארי וראיתי שהוא ממש משתדל לא לצאת מתחת לגלימה ולהתחיל לקלל אותם.
"וולדמורט רצח את הוריו של התינוק אבל משום מה, ואף אחד לא בדיוק יודע למה הוא לא הצליח להרוג את התינוק. באותו הלילה במקום מותו של התינוק וולדמורט מת ולתינוק נשאר רק צלקת בצורת ברק על המצח.
"בגלל זה הארי ורון שונאים את פרסי, להארי יש צלקת כזאת. הם שונאים אותו בגלל שסבא של פרסי רצח את ההורים של הארי כשהיה תינוק" גמרה אנבת'
"אנבת' את גאונה!" אמר פרסי ורכן לעברה
"מוח אצה אתה רטוב!" אמרה לו
"אם זאת הבעיה..." אמר פרסי בחיוך. הוא עצם את עיניו לרגע וכאשר פקח אותם הוא היה יבש.

הסתכלתי על הארי בתדהמה והוא רק הניד בראשו.
"אז פרסי מה גרובר אמר?" שאל פרנק
"אמרתי לו, הוא אמר שיכול להגיע לכאן רק בעוד שבועיים והוא יביא את המאמן הדג'." אמר פרסי בחיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא