נגד הכל

הפרק הזה פחות חשוב לעלילה המרכזית...

תהנו🌻

פרק 9 | שינוי | לרה

הבית הגדול בעל שתי הקומות היה במרחק של צעדים ספורים מלרה. היא היתה מסוגלת כבר לשמוע את הצחוק והדיבורים של ג'ין ומרג'י. היא הייתה מאושרת כשגילתה שהתוכנית עבדה כמו שצריך.
ועכשיו, אחרי שבוע שהן בילו ביחד היא יכולה סוף סוף לפגוש אותן. היא חיכתה לזה הרבה זמן. מעניין כמה הן היחסים בניהן השתנו מאז.
היא הקישה על הדלת, וג'ין ומרג'י רצו לקבל את פניה.
"היי לרה," אמרה מרג'י בחיוך.
"היי," ענתה לרה.
היא נכנסה אל הבית, שהיה מבולגן מאוד, מה שלא היה אופייני למשפחה שלהן.
"מה קרה פה?" שאלה לרה והביטה בבית.
"סתם, עשינו כל מיני דברים..." אמרה ג'ין בחיוך.
מרג'י גררה את לרה לכל פינה בבית והסבירה לה מה הן עשו.
"במטבח עשינו כל מיני ניסויים," היא חייכה לעבר ג'ין "במיוחד הכנו דברים שמשלבים בין שתינו. לדוגמא: בשׂלט," שתיהן פרצו בצחוק, ולרה תהתה לעצמה מה היה מצחיק כל כך.
"מה זה בשׂלט?" היא שאלה והתקרבה אל המטבח המכוסה כולו קמח, חתיכות של ירקות וריחות שונים של בשרים.
"בשר וסלט. אף פעם לא אהבתי בשר, אבל דווקא עם סלט זה לא כל כך נורא." אמרה מרג'י בחיוך אחרי שנרגעה מהצחוק.
"אה. וואו זה ממש-" היא לא הספיקה לגמור את המשפט, ומרג'י גררה אותה לעבר הסלון, שהיה כולו מלא בכריות ופופקורן היה מפוזר בכל עבר.
"כאן ראינו סרט ועשינו מלחמת כריות," ג'ין פרצה בצחוק רועם, ואחותה נאלצה להמשיך אותה.
"רגע, את חייבת לשמוע," מרג'י הרימה את האוזניות שלה מהספה ודחפה אותן לאוזניה של לרה. היא הפעילה שיר שהן הקליטו וצרחו בו עם מכל מיני בדיחות ומשפטים שהיא לא הבינה.
רק כאשר השיר נגמר, מרג'י אישרה לה להוריד את האוזניות. הראש של לרה הסתחרר והאוזניים שלה כאבו. היא הרגישה שהיא עומדת ליפול.
"אז ממש ביליתן ביחד, נכון?" היא חייכה לעברן.
"ברור," אמרה ג'ין בשמחה "אבל אין מצב שאת הולכת לפני שאת רואה את ההפתעה שהכנו לך," היא חייכה.
"הכנתן לי הפתעה? וואו... תודה!" לרה שמחה שסוף סוף היא תראה משהו נורמלי ולא עוד המצאות מוזרות או שירים מטורפים.
לרה חשבה שהן ממש חמודות. כנראה שהן העריכו את מה שהיא עשתה.
"תפתחי את הדלת," חייכה מרג'י.
משום מה הן עשו צעד לאחור. היא פתחה את דלת החדר של מרג'י ונכנסה.
"אתן לא מתכוונות להיכנס?" שאלה בתמיהה כששמה לב שהן נשארו מאחור.
"לא. זאת הפתעה בשבילך," חייכה ג'ין.
היא ניגשה לשולחן עגול שניצב במרכז החדר בצעדים מהוססים, שעליו הייתה מונחת מנה מכובדת של סלט ובשר. היא הניחה שזה התבשיל שהן כינו "בשׂלט".
היא החליטה שלא מתחשק לה במיוחד לטעום את זה.
הן סגרו את הדלת, והפעילו סירטון שהוקרן על הקיר, בחפץ מוגלגי כלשהו.
היא שמעה את ג'ין ומרג'י מעבר לדלת אומרות משפטים שלא הכירה שגרמו להן לצחוק בטירוף.
בסירטון ג'ין ומרג'י הסבירו לה על מתכונים שהכינו, שירים שיצרו, ועוד כמה דברים מוזרים שהן עשו.
"אחת שתיים שלוש," אמרה מרג'י בסירטון ונתנה אגרופים לג'ין בתיאום מושלם, "ארבע, חמש, ו...שש!" הן עשו סיסמה שהן המציאו, ובשש התנגשו אחת בשניה וצחקו.
לרה הייתה ממש שמחה שהן בילו ביחד. אבל כל הסיסמאות שלהן, המתכונים והשירים גרמו לה להרגיש קצת...קצת... דחויה.
היא ידעה שהן חברות שלה, והיא לא אמורה להרגיש ככה. בכל זאת, הן אחיות. אבל עדיין, משהו קצת הפריע לה.
היא בכלל לא המשיכה לצפות בסירטון. היא המשיכה לחשוב מה היא יכולה לעשות.
"לרה? את באה?" שאלה מרג'י שעמדה בפתח דלת החדר.
"מה? אה, כן..." אמרה כאשר שמה לב שהסירטון נגמר.
"את רוצה לנסות איתנו כמה דברים? אולי את מכון הטיפוח שלנו?" שאלה מרג'י. שתיהן הצביעו על קבוצת שערות שהן צבעו בצבעים: סגול, ירוק, ורוד וכחול. הן גם הראו לה כל מיני סוגים של קרמים שהכינו, ומלפפונים חתוכים.
"לא, אני חייבת ללכת" אמרה במהירות.
"מה? אבל לא הספקנו לעשות כלום!" אמרה מרג'י בעקשנות.
"נכון, אבל יש לי חוג הגנה עצמית. אולי מאוחר יותר..." אמרה לרה בעדינות.
"עכשיו? בערב? כבר חשוך. יש לך תמיד בצהריים," הזכירה לה מרג'י.
אוף. היא מכירה אותה טוב מידי.
"דחו לנו אותו. המורה אה... לא יכלה בצהריים..." היא אמרה במהירות.
היה ברור ללרה שהיא חייבת לשקר כדי שהן יאפשרו לה ללכת. היא נופפה לשלום לג'ין ומרג'י וג'ין סגרה אחריה את הדלת.
לרה הלכה לביתה בצעדים איטיים, והתרחקה מהבית ההומה. היא לא חשבה שזה יצליח כל כך.
היא רק קיוותה שיחזרו להיות אחיות וחברות טובות כמו פעם. אבל כנראה שאם הן שמחות, היא צריכה להיות שמחה בשביל שתיהן.
גם הן עשו בשבילה המון.
היא עדיין תהתה לעצמה אם היא תדבר איתן ותסביר להן את מה שמפריעה לה הן יקשיבו לה בכלל. אולי זה רק עניין של זמן. הן עדיין מתרגשות, ויכול להיות שעוד כמה ימים הן יחזרו לעצמן, ויפסיקו לעשות את כל הדברים "המצחיקים" שלהן. או שהן יצרפו אותה אליהן ולאט לאט היא תבין מה מצחיק.
טוב, דיי. על מי היא עובדת?!
היא לא בנויה לכל הבדיחות המוזרות האלה.
היא נאנחה, והביטה לצדדים. היא עוד פעם הרגישה שמישהו צופה בה. לפתע היא הבחינה בחתולה מסתתרת בין השיחים.
היא פלטה אנחת הקלה, ופנתה בפניה החדה בקצה הרחוב לעבר ביתה.
בדיוק מאחורי החתולה, במרחק מטר או שניים, נער לבוש בברדס שחור התחבא בין הצללים וצפה בלרה המבולבלת ממרחק.
הוא סידר את שיערו שעף ברוח הקלה על מנת שיוכל לצפות בה טוב יותר. הוא צריך לדווח על כל מה שהוא רואה. הוא הרים את ידו, ואור הירח האיר במעומעם על צמיד שהיה קשור על מפרק ידו.
משהו דחק בו ללכת לנחם אותה. מה קרה לה? היא נראת עצובה, כעוסה, מוטרדת ממשהו...
הוא הניע את ראשו במהירות, כדי לא לסטות ממטרתו.
"סליחה, לרה..." מלמל בשקט על קול תנועת העלים ברוח, והתעתק בהבזק מהיר הרחק משם.

הפרק הקודם		הפרק הבא