העולם השלישי

היה זה ערב חמים של תחילת אוגוסט וחנות הטריקים של האחים וויזלי בדיוק נסגרה לאחר יום עמוס במיוחד. פרד שלח את ג'ורג' המותש לנוח וחייך לו חיוך צופן סוד שג'ורג' לא התקשה לפענח. הוא ינסה את מזלו. הוא ביקש מאמנדה לסדר את ארגזי המותרים הפגומים בראש ארונות האיחסון שבמחסן. כמובן שהיא כמעט מיד שכחה מה הוא ביקש ממנה, כמו תמיד, אבל במקום לצעוק לה מהקופה תוך שהוא עובר על הרשימות, הוא נכנס למחסן לעזור לה. הוא עלה לסולם ואמנדה העבירה לו את הארגזים שהוא צריך לשים על המדף הגבוה.

"ההונגרים נכנעו בסוף לתקציב שלנו." הוא אמר, כאילו בהיסח דעת.

"אני יודעת," השיבה אמנדה והושיטה לו ארגז קטן יחסית, "ג'ורג' סיפר לי שהם כבר התבלבלו מהפלספנות של עצמם." אמרה בחיוך.

פרד צחק והניח את הארגז במקומו.

הוא הגניב אלייה מבט כשרכנה לכיוון ארגז נוסף. הוא נזכר בפעם הראשונה שראה אותה הוא היה עם ג'ורג' באוטונוס הלילה בדרכו לבית הוריו, אמנדה בדיוק עלתה בדרכה אל ג'יני. היא הייתה נסערת, הוא זכר, ועד היום לא ידע מדוע. הוא זכר איך ניסה להתחיל איתה כל אותה חופשה אך היא פשוט לא קלטה את הרמזים

כשהיא התחילה לצאת עם רון, זה כאב לו, הוא לא יעז לומר שלא. עד היום הוא לא באמת מבין מה היא מצאה בו. כשנפרדו, הוקל לו. אולי זה יישמע נורא, אך זו האמת. אז הוא העז לנסות להתקרב אלייה, זה התחיל במכתבים ששלחו זה לזו והמשיך בהצעת העבודה שהובילה אותם להיכן שהם היום.

הוא זכר את אותו לילה לפני חודש בבהירות, יותר מידי בבהירות. הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על המראות ההם ולרגיש את אותם הרגשות. הוא זכר איך הרגיש כשראה אותה מונחת על רצפת האבן הקרה לאחר אותו קרב לפני חודש, אילולא היה גופה שרוע בצורה כה לא טבעית, הוא היה מסוגל להאמין שהיא ישנה. הוא נזכר איך הוא כמעט איבד אותה אז, איך היא קפצה להגן על רון בגופה, הוא ידע שגם היום היא תעשה כן.

יש לה עוד רגשות כלפי רון, הוא ידע, אבל הוא מאוד רצה לקוות שרגשותיה כלפיו חזקים יותר.

"פרד?" הקיץ קולה את הרהוריו,"אני עומדת ומושיטה לך את הארגז כבר כמה דקות."

"אהה.. אני מצטער." מלמל פרד ומיהר לקחת ממנה את הארגז.

"על מה חשבת?" התעניינה אמנדה, פרד הסמיק עד האוזניים.

"כלום." מיהר להשיב.

"טוב." אמרה אמנדה, היא לא רצתה ללחוץ עליו, כשירצה- הוא יספר.

הא הביטה בפרד בגלוי, הוא ניסה להעמיד פנים שהוא לא שם לב. היא הייתה מבולבלת. מצד אחד, היא כבר לא אהבה את רון. היא התגברה עליו, אבל יהיה זה שקר לומר שאין לה רגשות כלפיו כלל. מצד שני, היה את פרד. לעיתים כה בוסי, בוגר ומחושב ולעיתים כה ילדותי וחסר מעצורים. כמו שרון היה ההפך המוחלט של שיימוס, נדמה היה שפרד הוא בעצם שילוב מדוד היטב של שניהם וזה קסם לה.

"הכל בסדר?" שאל פרד ולקח ממנה את הארגז האחרון.

היא לא השיבה, רק חייכה חיוך דק והביטה בו מניח את הארגז האחרון.

"סיימנו."אמר פרד בחיוך והחל לרדת בסולם. הוא לא הספיק לגעת ברצפת המחסן ואמנדה הקדימה אותו, שפתיה הונחו על שלו. זה היה מעבר למה שדמיין אי פעם.  הטעם שלה הזכיר יין דבש והוא היה כולו מוכן להשתכר. הוא העביר את אצבעותיו בשערה השחור והחלק, הוא היה רך משהעז לדמיין.

"הכל בסדר?" שאל פרד ולקח ממנה את הארגז האחרון.

אמנדה לא השיבה. היא הייתה שקועה באופוריה לא מוסברת וחייכה אליו. מבלי לשים לב למעשיה, היא נישקה אותו. היה לו טעם של שוקולד וליקר. זה מצא חן בעינייה. היא הרגישה את אצבעותיו הארוכות בשערה והתרפקה על מגען, לפתע היא הבינה את מעשיה ומיהרה ללכת אחורה.

"אני מצטערת." אמרה בשקט בעוד פרד ירד מהסולם ונעמד מולה.

"אז אל." הוא השיב ונשק לה.

נשיקה מתוקה. נשיקה אוהבת. נשיקה עדינה. נשיקה אסורה.

היא מיהרה להדוף אותו ולצאת מהמחסן, היא לא מסוגלת לפגוע ברון ככה. פרד מיהר לצאת אחריה אך עקבותיה נעלמו, רק הדלת הפתוחה רמזה על כך שהייתה ונעלמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא