אני

אני בהלם.

אני לא מאמינה.

אני ב ה ו ג ו ו ר ט ס ! ! ! !

אני אספר לכם מה קרה ומה עבר עליי:

אני הלכתי לתחנת קינגס קרוס, ועברתי דרך הקיר.

כן, כן.

דרך הקיר.

היה שם מין קיר שרצים אליו ונעלמים בתוכו, ומגיעים לרציף תשע ושלושה רבעים.

כשהגענו לרציף תשע ושלושה רבעים נדהמתי.

היו ינשופים שם, היו ילדים שם, היו קוסמים בוגרים שם, היה הכל שם!

רכבת אדומה וגדולה חיכתה שם.

ראיתי את סוו עומד יחד עם אימא שלו.

דיברתי עם טוני, והיא קראה לי מופרעת ושאני הולכת לבית ספר מיוחד לסוטים כדי להגן על האנשים הנורמאלים.

כשאמרתי לה שהיא לא חשבה שזה בית ספר למופרעים כשהיא כתבה את המכתב למנהל.

היא מאוד כעסה שאני וסוו חיטטנו לה בחדר וצעקה עליי מופרעת עוד פעם אחת.

בסוף לאחר הרבה פרידות מההורים הלכתי לרכבת וחיפשתי תא.

מצאתי אחד שהיה כמעט ריק חוץ מקבוצה של ארבעה ילדים.

התיישבתי על יד החלון ובכיתי.

סוורוס ניגש אליי וניסה לנחם אותי.

זה הצליח.

כל כך שמחתי שאנחנו בדרך להוגוורטס!

כשסוו אמר שחסר לי אם לא אהיה בסלית׳רין שאר הבנים בתא השמיעו קולות של גועל.

זה עם השיער הפרוע השחור והמשקפיים וזה הגבוה עם השיער החום דיברו ביניהם וצחקו על סוו.

כעסתי.

למה הם מתערבים בכלל?

״בוא סוורוס, נמצא לנו תא אחר.״ אמרתי לסוו ושנינו קמנו.

הבנים חיקו אותי וניסו לשים לסוו רגליים, וזה עם השיער הפרוע אמר: ״להתראות, סבר-מאוס.״ 

התעלמנו מהם ומצאנו תא כמעט ריק.

היו בו רק עוד שתי ילדות.

אחת הייתה עם שיער בלונדיני מתולתל ועיניים אפורות, ואחת עם עור כהה ועיניים כהות גם.

השיער השחור החלק שלה היה קלוע לצמה מסובכת מלאה בחרוזים צבעוניים.

הבלונדינית הציגה את עצמה כאמילי ובעלת הצמה הציגה את עצמה כאופאל.

פיטפטנו ובאיזשהו שלב סוורוס יצא מהתא ואנחנו החלפנו בגדים, ואז להיפך.

היה ממש כיף, וכשהמכשפה עם הממתקים עברה קניתי אחד מכל דבר, בניסיון לא להחמיץ כלום.

מאוד אהבתי את צפרדעי השוקולד.

כשהגענו להוגוורטס לא האמנתי.

עלינו על סירות, הייתי יחד עם סוו, אמילי, אופאל, ועוד ילדה שהציגה את עצמה כסופי.

העיניים שלה היו זהובות והשיער הגלי שלה היה חום כהה.

פיטפטנו והיה ממש כיף.

כשהגענו פגשנו מישהי מבוגרת בשם פרופסור מקגונגל.

היא נראתה מאוד מפחידה.......

הלכנו לאולם בטור, וראינו בימה שעליה כיסא ומצנפת מרוטה ומלוכלכת.

פתאום המצנפת החלה לשיר.

שוב, בפעם המיליון לאותו היום, הייתי בהלם.

היא שרה ושרה אבל האוזניים שלי צילצלו ולא שמעתי כלום.

החל המיון:

״קלרנסטון, אמה.״ רייבינקלו!

״בנסטון, מישל.״ גריפינדור!

״אוקילה, מיארה.״ סלית׳רין!

״גילינס, אמילי!״ ראיתי את אמילי רצה אל הכיסא ומתיישבת.

לאחר פחות מחמש שניות המצנפת צעקה גריפינדור!

״סנייפ, סוורוס.״ סלית׳רין! צרחה המצנפת וצפיתי בסוורוס רץ אל שולחן סלית׳רין.

חייכתי חיוך גדול.

״בלק, סיריוס.״ גריפינדור!

זיהיתי אותו. זה היה הנער הגבוה עם השיער החום מהרכבת.

״אבוט, אילנה.״ הפלפאף!

״גארינאגאס, אופאל.״ אופאל רצה להתיישב על הכיסא והמצנפת צעקה:

גריפינדור!

אופאל רצה אל אמילי.

״בלנינגס, קלאודיה.״ ראיתי את קלאודיה, הילדה מחנות הגלימות, רצה אל המצנפת.

אחרי פחות משנייה:

גריפינדור!

קלאודיה התיישבה על יד אמילי, מהצד השני.

״מירמקסיס, אפיל.״ רייבינקלו!

״מילאנוס, אייבי.״ הפלפאף!

״אטלין, סופי.״ צפיתי בסופי רצה אל המצנפת, ושוב:

גריפינדור!!!!!!

״אוואנס, לילי.״ מיהרתי לקום מהמקום ורצתי אל הבימה.

התיישבתי על הכיסא ומשכתי את המצנפת מעל עיני.

הכל היה חשוך.

שמעתי קול בתוך הראש:

אמ..... הפלפאפית טובה, את ללא ספק טובת לב...... גם הרבה מאוד שכל..... כן..... אבל אני חושבת שהטוב יותר בשבילך יהיה:

״גריפינדור!״ צעקה את המילה לכל החדר.

שלחתי לסוו חיוך קטן ועצוב והלכתי לשולחן גריפינדור.

הילד מהרכבת, בלק, פינה לי מקום לידו, אבל אני הפניתי לו את הגב והתיישבתי על יד קלאודיה.

המשיך המיון אבל אני הפסקתי להקשיב.

רק ראיתי ששלושת החברים של הגבוה הצטרפו אליו.

המשקפופר, השמן, והחולה.

ככה קראתי להם כי לא זכרתי את שמותיהם.

אחרי הסעודה שהייתה מדהימה, עלינו לחדר המועדון של גריפינדור.

וואו.

עלינו למעונות, והתברר שאני בחדר עם קלאודיה, אמילי, אופאל, וסופי.

הייתה גם עוד ילדה בשם מישל.

זו הייתה אותה מישל בנסטון מהמיון.

היה למישל שיער שטאני ארוך וחלק ועיניים גדולות וכחולות.

היא הייתה ממש נחמדה.

התחברנו כולנו בשנייה.

טוב, כדאי שאני אלך לישון.

מחר השיעורים!!!! נשתמש בשרביט!!!!

להתראות מחר!

הפרק הקודם		הפרק הבא