עיניים

הפרק מוקדש למירי המהממת, תודהתודהתודהתודהההההה!!!!❤❤❤❤

הלכנו כולנו במעברים, כשלפתע נשמעה צווחה חדה.

הסתובבנו ורצנו למקום.

ראינו דלת.

סובבתי בזהירות את הידית ופתחתי את הדלת לרווחה.

מחזה מפחיד נגלה לעינינו.

היה חדר ענק, בעל תקרה כה גבוהה שבקושי ראו אותה.

שלוש ענקים גדולים ומפחידים, בעלי עור אפרפר, עיניים קטנטנות, ופה גדול ורחב שנפער בשאגה מעוררת חלחלה, עמדו שם, מקיפים משהו.

לא, כי אם לא משהו, אלא מישהו.

למען האמת, מישהי.

זו הייתה ילדה, בעלת שיער ערמוני ארוך שכתפיה וגלש על גבה בחינניות, עורה היה בהיר, ונמשים היו על אפה.

עיניה היו בצבע טורקיז עז, וכרגע היה בהן מבט מפוחד עד מוות.

עיניה היו פעורות לרווחה, גדולות, ואישוניה התרחבו בפחד.

היא הייתה חיוורת מאוד, ונראתה כעומדת להתעלף.

הבעת פניה הביעה פחד טהור, ושמתי לב שהשרביט שלה לא היה אצלה.

היא נצמדה אל הקיר.

אנחנו עמדנו שם לעוד מספר שניות בעיניים קרועות לרווחה ואז, כמו בסימן מוסכם, תקפנו.

אני ויובל תקפנו את הענק הימני, אלן ומארי תקפו את הענק השמאלי, וכל השאר תקפו את הענק האמצעי שהיה הענק הגדול והמפחיד ביותר מכולם.

הענק התנער ממני ומיובל, ואני ניסיתי לעלות על צווארו.

הוא תפס את יובל והעיף אותה לפינת החדר, שם היא שכבה כמו בובת סמרטוטים.

הוא תפס בי ולפת את צווארי באחיזת חנק, ולבסוף הצלחתי לגבור עליו בעזרת כישוף משתק, גומעת אוויר ומביטה סביבי.

הילדה עדיין עמדה צמודה אל הקיר, מבוהלת מכדי לזוז.

ענק אחד היה קפוא בקללה נועלת גוף, ועל ידו ישבה מארי, מאפה פרץ דם, והיא החזיקה בזרועותיה את אלן המדמם.

לפתע ראיתי את אדל נופלת, מחוסרת הכרה, לאחר שהענק הגדול הפיל אותה מעליו.

רין היה חבול כולו, והמשיך לנסות לשתק את הענק.

גם קולט היה לא במצב הכי טוב, והיה חיוור, והוא אחז באפו השבור.

מיהרתי לעברם והצלחתי איכשהו לתמרן בין הענק כדי להגיע אליהם.

אני והם הצלחנו יחד לשתק את הענק ופנינו במהירות לעזור לסחוב את כולם למרפאה.

אדל ויובל היו מחוסרות הכרה, אלן היה בהכרה אך דימם מאוד, מארי לפתה את ראשה ועצמה את עיניה בכאב, קולט ניסה לעצור את שטף הדם שפרץ מאפו, ורין נאנק מכאב כל פעם שזז.

לי כאב לנשום, אבל הייתי במצב הכי טוב מבינינו.

ואז שמתי לב לילדה.

היא עדיין עמדה באותו מקום, ודמעות זלגו חרש על לחייה.

״את בסדר?״ שאלתי אותה.

היא נשמה נשימות רדודות והצביע על רגליה.

שמתי לב שרגליה מעוקמות מאוד בזוויות לא נכונות, ושיד אחת שלה שבורה.

קולט ורין עזרו לי לסחוב את השאר למרפאה, ולאחר מכן נשכבנו על מיטות בעצמנו.

מדאם פומפרי טיפלה בנו במסירות.

מסתבר שליובל היו שלוש צלעות שבורות, לאדל ראש חבול, למארי זעזוע מוח, לי קוצר נשימה, לאלן דימומים, לקולט אף שבור, לרין חבלות, ולילדה בעלת עיני הטורקיז היו זוג רגליים שבורות ויד שבורה.

מדאם פומפרי טיפלה בנו ותוך חמש שעות צעדנו במסדרונות בית הספר.

עד אז למדתי שלילדה קוראים אמיליה, שהיא בבית גריפינדור שנה ראשונה כמונו, והיא ממש נחמדה.

נוספה עוד חברה לקבוצתנו.

התחלתי לחשוב שאולי העולם לא מלא רק בזוגות עיניים רעות.

תקשיבו, זה פרק קצת מפחיד, אוקיי?

ובפרק הבא יתחילו להופיע זוגות העיניים הרעות, כמו שביקשתם!

הפרק הקודם		הפרק הבא