הורים לא מנוסים

היי. הבקשה בקשר לשם של הפאנפיק הבא עדיין רלונטית ודחופה! אחרת אני אקרא לו "ללא שם" וזה יהיה מדכא.....

בכל מקרה, חנוצ'קה אל תדאגי, פרק הבא הענינים הולכים קצת להתחמם...(יאיייי)

שיהיה שכם אחלה שבוע!

"טוב אני מניח שזוג אחד של תחתונים לא יספיק" מלמל הארי וזרק בוקסר נוסף אל המזוודה ששכבה למרגלות מיטתו.

הארי לא היה מהאלו המסודרים אז הוא פשוט שלף מארונו כמה טישרטים, כמה ג'ינסים וערמה  מגובבת של גרביים (רק בחודש שעבר הוא החליף את הגרביים הישנים של דוד ורנון ברגביים חדשים).

הוא הוסיף לתוך המזוודה את ערמת המתנות שכבר היתה מווכנה והשאר על המיטה רק את המתנה של רון שאותה תכנן לשלוח עם הדוויג להודו, שם רון טייל עם חברתו.

הוא חייג את מספרו של דראקו.

"אה הארי"? ענה דראקו

"היי דראק" אמר הארי והעביר את הטלפון לאוזן השניה "הרמיוני דיברה איתך"?

"כן" ענה דראקו "אני מניח שהולך להיות בסדר"

"מה איתך"? הקניט אותו הארי "יהיה מדהים, אני אומר לך" דראקו צחק.

"אתה צריך עזרה" שאל הארי "אתה יודע, עם לארוז את כל הדברים של כריס וזה.."

"הו, כן מאוד" ענה דראקו "אני מסתבך פה"

"אתה מעליב אותי" התלונן הארי "אתה יודע שיכולת פשוט להתקשר אלי ולבקש שאבוא"

"כן כן אני יודע" נאנח דראקו "פשוט.. עזוב את זה, פשוט תבוא, אוקי"?

"אוקי" אמר הארי וסיים את השיחה, מאוכזב מעט מההתחמקות של דראקו.

גם כשהם היו שניהם יחד זה היה קשה לארוז את כל הדברים של דראקו וכריס, אבל ג'יני והרמיוני היו עסוקות מידי בדברים שלהן, אז לא נותרה להם ברירה והם נאלצו לארוז לבד.

בסופו של דבר, אחרי שעתיים של וויכוחים, טענות ובלגנים, עמדו בסלון מזוודה ועגלה מלאה בדברים, שהם החליטו פה אחד שלא ניתן לוותר עליהם.

הארי התעתק לדירה שלו, ואז התעתק שוב אל דראקו יחד עם המזוודה שלו. הם תיכננו לצאת כולם למחרת מוקדם מביתו של דראקו.

למחרת, הארי התעורר מזמזום הטלפון שלו. הודעה חדשה מהרמיוני נראתה על הצג: תתקשר אלי דחוף ברגע שאתה מתעורר.

הוא קם מהספה והעיר את דראקו, מתארגן במהירות.

"כן הרמיוני" הוא אמר כשהרמיוני ענתה לשיחה וסגר את רוכסן המכנס שלו

"הארי יש לנו קצת בעיה" היא אמרה ונשמעה קצת לחוצה "אלה (הבת שלה) נפלה היום מהמיטה, אני במיון איתה עכשיו"

"אוי" אמר הארי בדאגה "את רוצה שאגיע"?

"לא הארי, תקשיב רגע, החלפתי את הכרטיסים שלי ושל ג'יני לרכבת של שלוש בצהריים במקום של עוד שעה, אבל את שלך ושל דראקו לא יכולתי להחליף כי מהמלון אמרו שחייבים להכנס לחדר בדיוק בשעה שהזמנו"

"אוקי.." אמר הארי

"תגיעו אתה ודראקו לשם ותתארגנו, אני וג'יני נגיע בערך שעתיים אחריכם, אוקי הארי? אתם תסתדרו?"

"הכל בסדר הרמיוני" הרגיע אותה הארי "בכל זאת אנחנו גברים בני 25, אז אני מניח שנסתדר כמה שעות לבד" הוא אמר בציניות

"יופי תודה הארי, נתראה"

הארי ניתק את השיחה ופנה לעזור לדראקו להוריד את המזוודות שלהם למונית שחיכתה למטה, שתיקח אותם אל תחנת הרכבת

הקור בחוץ היה מקפיא עצמות וגשם חזק שטף את הרחות. עצי חג המולד וקישוטים נראו בכל פינת רחוב ואנשים מחופשים לסנטה קלאוס חביב חילקו סוכריות לילדים.

"אוהה" נאנח הארי וניגב את מצחו המיוזע "זה היה כבד" הם בדיוק הניחו את המזוודות בחדרם שבמלון

דראקו הנהן בהסכמה וקרס על הספה המהודרת שבחדר, "נחמד פה" הוא אמר, סוקר את המקום במבטו. הארי ניגש למקרר והוציא בקבוק מים קרים

"תודה" אמר דראקו כשהארי הגיש לו את כוס המים

"בא נראה מה עם הרמיוני" אמר הארי ושלף את הטלפון מכיסו, מחייג אל המספר המוכר. היא לא ענתה והוא השאיר לה הודעה.

"תראה" משך דראקו בידו של הארי והצביע על החלון. שלג כבד ירד בחוץ וכיסה את המדרכות בשכבה עבה של לבן.

"מה"? לא הבין הארי למה דראקו מתכוון

"אני מקווה שזה לא יצור בעיה עם הרכבות" הסביר דראקו את חחשו

"הכל יהיה בסדר דראק" אמר הארי "רוצה להתחיל להתארגן כאן"?

"לא אין לי כח, בא נרד למטה" אמר דראקו וניגש אל הדלת. הארי קם אחרי והם ירדו אל הלובי הגדול

הם הסתובבו קצת, קנו מזכרות לילדים של פרד וג'ורג' וישבו על הכורסאות החמימות

"דראקו" אמר הארי בלחץ פתאום "איפה כריס"?! עיניו של דראקו נפערו והוא הניח את ידו על פיו.

לרגע הוא עמד שם, קפוא אבל אז הוא התחיל לרוץ במהירות בחזרה. הארי רץ אחריו ועלה במדרגות במהירות. הוא נתקע בעובדת שעברה עם ערמת מגבות ריחניות.

"סליחה" מלמל הארי, דחף לידיה את המגבות שהתפזרו והמשיך לרוץ, משאיר אותה שם תוהה על האדם המוזר שהרגע נתקע בה.

כשהארי נכנס לחדר, דראקו כבר היה שם מחבק את כריס בחוזקה. התינוק כנראה פשוט ישב שם ושיחק בשלווה. הארי ניגש אליהם והניח את זרועו על דראקו הרועד

"אני אבא גרוע" האשים דראקו את עצמו "כל כך גרוע" הוא דפק בידו על ראשו בחוזקה

"אתה לא אבא גרוע" ניחם אותו הארי

"אני כן"! התעצבן דראקו עוד יותר "אבא לא אמור לשכוח מהבן שלו אפילו לא לרגע אחד קטן"

הארי לא אמר כלום. הוא לא ידע מה לומר. אז הוא פשוט עמד שם, כרך את זרועותיו סביב גופו של דראקו והצמיד אותו אליו, נושם את ריחו ולא מודע בכלל למה שזה מחולל אצל דראקו.

צילצול הטלפון של דראקו הקפיץ את שניהם. דראקו ענה לשיחה, ושם את הרמיוני על רמקול.

"דראקו יש בעיה" היא נשמעה אובדת עצות "ביטלו לנו את כל הרכבות בגלל השלג הכבד. יפתחו את המסילות שוב רק מחר בלילה, אחרי שיפלסו הכל, אנחו לא נוכל לבוא"

דראקו קילל וזכה למכה על ידו מהארי.

"אתם חושבים שצליחו להסתדר שם בחג"? היא שאלה בדאגה

מה השאלה בכלל? ברור שלא! אבל הם חייבים להרגיע אותה "כן ברור שנסתדר הרמיוני" שיקר דראקו ועיניו פגשו בבעתה את עיניו של הארי.

"טוב, אנחנו מנסות פה איכשהו ללחזור הביתה, אז נדבר מאוחר יותר" היא לא חיכתה לתשובה וניתקה את השיחה.

"יום שלם לגמרי לבד עם כריס" אמר הארי בקול מבשר רעות "אנחנו גמורים!".

הפרק הקודם		הפרק הבא