דאדלי פוטר 2.0

פרק ארוך! וויהי!

"גריפינדור, הפלפאף, רייבנקלו וסלית'רין," פתחה פרופסור מקגונגל. "בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות מחולק לארבעה בתים. התלמידים המשתייכים לכל בית מאופיינים בתכונות המתאימות לו; לגריפינדור משובצים האמיצים; להפלפאף טובי הלב נשלחים; החכמים והיצירתיים מאיתנו נשלחים לרייבנקלו; ובית סלית'רין לוקח את הערמומיים והשאפתנים," פרופסור מקגונגל נעצרה לזמן מה, וסקרה את התלמידים. "תהליך המיון יתבצע ממש עכשיו. כולם לבוא אחרי."
פרופסור מקגונגל התקדמה אל דלתות העץ הגדולות. כמה תלמידים התלחששו ביניהם.
רון בעצמו התקדם כדי ללחוש לדאדלי משהו באוזן.
"שמעתי מאבא שלי שסלית'רין זה לא בית שכדאי להיות בו," הוא אמר. "אם אתה יכול כדאי שתתמיין לבית אחר. אפילו הפלפאף עדיף על זה..."
דאדלי הינהן, אבל לא היה לא אכפת כל כך.
מה שהטריד אותו כעת היה החשש מפני המיון.
איך ימוינו התלמידים? האם הם יעברו מבחן של קסמים?
דאדלי דמיין את עצמו עומד מול מכשפה מגודלת עם אף מעוקל, וכלל לא יודע איזה כישוף הוא אמור להטיל עליה... הוא היה אמור להתכונן לזה?
התלמידים הובלו אל תוך אולם רחב ופתוח.
שמי הלילה הכחולים היו זרועי כוכבים מנצנצים.
שני שולחנות מוארכים ניצבו בין תלמידי השנה הראשונה, ואליהם כבר היו ישובים התלמידים הבוגרים. כל שולחן היה מקושט בצבעים אחרים.
מעל השולחנות ריחפו כבדרך קסם נרות שעווה, שהטילו אור על האולם כולו.
התלמידים נאספו מול השולחן של סגל המורים.
מלפניו של השולחן הונח שרפרף קטן, ולידו מצנפת מלאת טלאים ומרופטת.
התלמידים הסתדרו במעין חצי עיגול סביב המצנפת.
לפתע קרע קטן נפער בה, בין הטלאים, כמו פה, והמצנפת החלה לזמר.
אילו דאדלי היה מקשיב לשיר את המצנפת, ודאי היה מוקסם מכישרונה המוזיקלי.
אבל דאדלי היה כעת עסוק מדי בלבהות בשיער של הילדה המלאכית שפגש, שכנראה נעמדה מלפניו בלי לשים לב.
הוא התחיל לקרוא לכל שערה מתולתל יפהפייה בשם אחר.
זאת תלתלוני, חשב דאדלי בשביעות רצון. היא תהיה שיעריתוש, חומית, תלתלינה, חומחומה, תלתלאכית...
כשהוא הגיע לשערה העשרים ושבע, חוט מחשבתו נקטע לקולו של חברו, רון וויזלי.
"וואו! השיר שלה היה ממש מדהים! נכון?" שאל רון בהתלהבות.
דאדלי הינהן בהיסח דעת.
"מצנפת המיון תמיין אתכם כעת לבתים," קראה לפתע פרופסור מקגנוגל. מתוך גלימתה היא שלפה גיליון קלף מקופל.
היא פרשה אותו מולה וקראה את השם הראשון: "אבוט, חנה!"
ילדה בלונדינית עם עור ורדרד צעדה קדימה בהיסוס.
הפרופסור הורתה לה להתיישב על השרפרף, והניחה על ראשה את המצנפת.
לכמה רגעים לא קרה דבר, ואז המצנפת פתחה את פיה וקראה בקול: "הפלפאף!"
תשואות רמות עלו מהשולחן הימני, שהיה מקושט בצבעי שחור וצהוב.
חנה אבוט מיהרה אל השולחן, והפרופסור קראה בשם הבא.
"בונז, סוזן," ילדה נוספת התקדמה, וישבה על השרפרף.
המצנפת נחה על ראשה ו-
"הפלפאף!"

קריאות הידד ומחיאות כפיים נשמעו שוב משולחן בית הפלפאף כשסוזן פנתה אליהם.
"בוט, טרי!"
"רייבנקלו!"
השולחן השני משמאל מחא כעת כפיים, וקיבל את פניו של טרי בברכה.
תלמידים נוספים שובצו.
דאדלי שמע במעומעם את מחיאות הכפיים כשמנדי ברוקלהרסט שובצה לרייבנקלו, ואת קריאות ההידד כשלבנדר בראון שובצה לגריפינדור.
אבל תשומת ליבו של דאדלי למתרחש עלתה בכמה עשרות אחוזים כאשר "גריינג'ר, הרמיוני" נקראה אל השרפרף, והילדה המתולתלת המלאכית התיישבה, ועל ראשה המצנפת.
רגע של דומייה, ואז -
"גריפינדור!" צעקה המצנפת.
מאותו רגע דאדלי ידע בדיוק לאיזה בית הוא יתמיין.
כעת הוא רצה לעשות הכול כדי להיות ביחד עם הרמיוני באותו בית.
וככל שמספר התלמידים הלך והתמעט, התרגשותו של דאדלי גברה, עד שלבסוף -
"פוטר, דאדלי," אמרה פרופסור מקגונגל.
דאדלי התקדם בחיפזון אל השרפרף לקול ההתלחשויות של התלמידים.
הוא הניח את המצנפת על ראשו, התיישב על השרפרף והמתין.
דאדלי פוטר... נשמע קול קטן בתוך ראשו של דאדלי.
דאדלי הבין שזאת המצנפת שמדברת אליו.
"אתה יכולה לשמוע אותי?" שאל דאדלי בקול.
גל של צחוק חלף בין התלמידים.
אני שומעת את המחשבות שלך, אתה לא צריך לדבר בקול...
כעת דאדלי הבין למה עד עכשיו לא שמע אף תלמיד שמתמיין מדבר בקול.
יש לך את טוב הלב של ההפלפאפים... כן, והתמימות... אמרה המצנפת בראשו.
לא... לא... חשב דאדלי, תשבצי אותי לגריפינדור. רק גריפינדור.
הבית הזה הרבה פחות מתאים לך, אמרה המצנפת. אבל אם אתה ממש מתעקש, אז כנראה אשבץ אותך ל... גריפינדור! את המילה האחרונה הפנתה אל כל העולם בצעקה.
קול התשואות שבא לאחר מכן היה חזק יותר מכל התשואות ביחד.
דאדלי, בחיוך מאוזן לאוזן, הגיע לשולחן גריפינדור בריצה קלה, שהיה מקושט בצבעי אדום וזהב.
הוא נענה ללחיצות ידיים של תלמידי גריפינדורים בוגרים, והתיישב בין הרמיוני לנוויל.
הרמיוני נאנחה בכבדות, וכשהביטה בדאדלי הוא התהפנט ועיניה החומות היפהפיות.
"מילה אחת, ואני עוברת מקום," היא אמרה.
דאדלי הינהן במרץ.
"כמובן, דובש- כלומר, הרמיוני," הוא תיקן.
הרמיוני החמיצה פנים אך נשארה במקומה.
לאחר זמן קצר נקרא "וויזלי, רון," אל השרפרף, וכאשר המצנפת קראה בקול: "גריפינדור!" גם דאדלי הצטרף למחיאות הכפיים מהשולחן שלו.
התשואות הרמות ביותר נשמעו ממולו של דאדלי, כשני תאומים זהים בעלי שיער ג'ינג'י מחאו כפיים בקול והשמיעו שריקות. דאדלי חשד שאלה שני אחיו של רון, כי לשניהם כמוהו היה שיער ג'ינג'י בוער.
רון התיישב לידם ונופף לדאדלי.
"שלושתינו באותו בית!" הוא קרא. "אני, אתה ונוויל!"
נוויל הניד בראשו.
"אני לא יודע למה המצנפת בחרה אותי לבית הזה," הודה נוויל. "אני בכלל לא אמיץ."
"שקט, רגע!" קראה הרמיוני. "המנהל מדבר!"
דאדלי סובב את ראשו אל קדמת האולם.
אדם גבוה בעל זקן כסוף ארוך, וגלימה בצבע ארגמני.
עיניו הכחולות העזות נצצו מבעד לזוג משקפי חרמש כשהוא קם על רגליו ממקום מושבו במרכז שולחן הסגל כדי לנאום.
"תלמידים חדשים, תלמידים ישנים – ברוכים הבאים לבית הספר הוגוורטס!" הוא אמר. "אני מנהל בתי הספר אלבוס דמבלדור. ואתם תלמידים רעבים שרוצים כבר לאכול. יאללה בלאגן!"
כשדמבלדור התיישב, נשמעו קולות התפעלות מרחבי האולם.
דאדלי לא הבין מה פשר ההתפעלות, עד שהשפיל את ראשו אל השולחן וראה שצלחות ההגשה המוזהבות שעד כה היו ריקות, התמלאו לפתע בשלל מטעמים מכל הסוגים.
דאדלי העמיס את צלחתו בתפוחי אדמה מאודים, אפונה וצלעות כבש.
עד שלא ראה את כל האוכל הוא שכח כמה רעב היה.
הארוחה התקדמה על הלילה, ודאדלי וחבריו כבר אכלו כמויות עצומות של אוכל.
אפילו אימו, שהייתה מבשלת מעולה, לא התקרבה לרמת הדיוק בבישול והאפייה של המאכלים שהוגשו באולם.
לבסוף, אחרי שכבר כל התלמידים נותרו עייפים מהמנות העיקריות ומהקינוח, פרופסור דמבלדור נעמד שוב. דאדלי הבחין שמשקפיו מעט יותר עקומים על אפו המעוקל.
"עכשיו, רגע לפני שנלך, רק רוצה להגיד מספר הודעות קצרות," הודיע פרופסור דמבלדור. "ההודעה הראשונה היא בעיקר לתלמידים החדשים, אבל רצוי שגם התלמידים הותיקים יקבלו תזכורת," נראה שעיניו של דמבלדור ריצדו לרגע אל התאומים הג'ינג'יים, אחיו של רון. "הכניסה ליער הסמוך לבית הספר אסורה. בנוסף, אדון פילץ' ביקש לתזכר שמי שימצא עושה קסמים במסדרונות הטירה ייענש בחומרה."
מפינה באולם נראה איש אפור שיער עם עיניים חיוורות, שחייך בנבזיות.
דאדלי הניח שהוא אדון פילץ' המדובר.
"בשבוע השני ללימודים יערכו מבחנים לנבחרת הקווידיץ' בהנחיית מדאם הוץ'. כל מי שמעוניין להשתתף בנבחרת הבית שלו שיתקשר איתה," הודיע דמבלדור. "ולבסוף, עליי להודיע שהשנה שוטטות במסדרון השני של הקומה השלישית אסורה, למי שמעוניין לחיות עד מבחני סוף השנה, ולא למות בייסורים נוראים."
לרגע דאדלי חשב שהפרופסור בסך הכול צוחק, אבל התלמידים שתקו בכובד ראש.
"כעת, כיוון שאיני מעוניין לפנות תלמידים רדומים מהאולם, מהרו לחדרי המועדון של הבית שלכם. כל מדריך מתבקש להוביל את התלמידים החדשים איתו."
התלמידים קמו מהשולחנות, והחלו להתפנות מהאולם הגדול.
נער גבוה וג'ינג'י עם משקפיים לעיניו, שדמה מאוד לרון, הוביל אותם אל חדר המועדון של בית גריפינדור.
"אתה אח של רון, נכון?" שאל אותו דאדלי.
הנער הינהן קצרות.
"אני פרסי וויזלי," הוא אמר, מעט בהתנשאות. "מדריך," הוא הוסיף, והבליט מעט את חזהו כדי להראות את תג המדריך שנצץ עליו.
הם נעצרו מול דיוקן של אישה שמנה למדי בשמלת משי ורודה.
אבל האישה זזה לפתע בתוך המסגרת והביטה בפרסי.
"סיסמה," היא דרשה.
דאדלי הביט בה בעיניים פעורות.
"מגניב!" הוא לחש.
"מגניב זאת לא הסיסמה," נזפה בו האישה השמנה.
פרסי הזיז את דאדלי הצידה.
"הסיסמה היא קאפוט דרקוניס," אמר פרסי.
התמונה לפתע זזה על צירה, וחשפה מעבר סודי.
"היכנסו בבקשה," הורה פרסי וויזלי.
הם נכנסו פנימה, אחד אחרי השני, ועמדו כעת על השטיח של חדר המועדון.
זה היה חדר עגול, חמים, שקושט בצבעי גריפינדור.
בין שני גרמי מדרגות לוליניים נתלה פוסטר של אריה על שתי רגליו האחוריות.
בעברו המרוחק של החדר הייתה אח חמימה, מוקפת בכורסאות רכות.
כורסאות נוספות היו פזורות בכל רחבי החדר.
"זה מדהים!" צייץ דאדלי.
"לגמרי," אישרו רון ונוויל פה אחד.
פרסי הוביל אותם במעלה המדרגות הלולייניות, והורה לבנות ללכת לגרם המדרגות השני.
הם נכנסו לתוך חדר עגול נוסף.
חמש מיטות אפיריון עם כילות קטיפה אדומות ניצבו בתוך החדר.
במרכז עמדו המזוודות שלהם, והכלוב של קרקר; דאדלי נזכר שהוא שכח את המזוודה שלו במבואה שמחוץ לאולם, ושמח שמישהו הבחין בכך.
עייף מכדי לעשות משהו נוסף, פשט דאדלי את בגדיו הרגילים והוציא ממזוודתו את הפיג'מה.
כשמשך חזרה את הכילה למקומה והתעטף בשמיכה, ידע דאדלי שמעתה והלאה חייו ישתנו לטובה, ומצפה לו השנה הכי מאושרת בחייו. כמה שהוא טעה...

לא זרם לי לכתוב "קשקושים! בלאבוש! קוקו! שפיץ!" כי זה יקום מקביל שבו קורים דברים אחרים.
אהבתם את סעודת פתיחת השנה בסגנון דאדלי פוטר? קדימה, בשביל מה אפשר להגיב. (;

הפרק הקודם		הפרק הבא