שלדים בארון המשפחה

"אמא!" קרא הארי, ולמרות שאדם נוסף ראה אותו, הוא חיבק אותה.

היא היתה גבוהה ממנו רק בכמה סנטימטרים, ותווי פניה היו ילדותיות.

"אני לא... לא..." אמר לילי והנידה בראשה, "הארי ! אתה חייב לברוח מכאן! מסוכן כאן!"

"מאוחר מדי!" חיך האיש, ועשרה אנשים בעלי מסכות וברדסים הקיפו אותם.

אבל לילי והארי הם לוחמים מנוסים, שנלחמו במחתרת תחת וולדמורט-

"שתק!"

"שתק!"

"אבדה קדברה!

"יופי של התחמקו- פטריקוס טוטאולוס!"

תוך שתי דקות כל הלוחמים היו מוטלים על הקרקע, חוץ משתיים, האחד שהיה פה מראש, ועוד אחד.

"אבדה קדברה!"

קרן אור ירוקה נורתה לכיוון של לילי.

"הארי!!!!!!!!!!" היא זעקה.

והארי נעלם משם.

הוא מצא את עצמו, עם הגלימה מוטלת לידו, במשרד של פרופסור מקנוגל.

""התרתי את כישוף ההעתקות- מה קרה?" היא שאלה שהבחינה בגוון פניו החיוור.

"היא... היא... היא, היא מתה," אמר הארי והרגיש דמעות עולות במעלה גרוננו.

"אמא שלי מתה שוב, כדי להגן עלי!" הוא הליט את פניו בידיו, וברח מהחדר בריצה.

"הארי-" קראה אחריו הרמיוני ורדפה אחריו.

היא תפסה אותו ליד תמונת האישה השמנה.

"אתה בטוח הארי? כבר קרו פעמים שחשבנו שמישהו מת והוא לא מת בסוף-"

"היא מתה." קטעה אותה הארי בפנים בוכיות, "והפעם, אין סיכוי להציל אותה."

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

אני יודעת שלאחרונה אני עושה פרקים קצרים, אבל אני אפצה על זה בפרקים הבאים.

הפרק הקודם		הפרק הבא