הצד האפל של לילי פוטר

ביום שלמוחרת לילי גררה את רייצ'רד אל הסיפריה

"אי אפשר לעשות את זה מאוחר יותר?" אמר רייצ'רד

"לא!" ענתה לילי

הם חיפשו כמה שעות אבל בשום ספר הם לא מצאו משהו מתאים

אך לבסוף הגיעה הספרנית ואמרה שצריך ללכת לשיעור שייקוים רייצ'רדד קפץ מהכיסא ואמר " נכון לילי היא צודקת אנחנו לא רוצים לאחר לשיעור" 

אך לילי גררה רגלים לעבר המרתף

לילי הרגישה כאילו השעון עושה לה דווקא

לקח כל כך הרבה זמן עד שהשיעור נגמר

היא רק רצתה להמשיך לחפש ספרים על דרכים להיות במים מספיק זמן

אבל לא משנה כמה סספרים היא קראה באף אחד לא היה משהו שבאמת יכול לעזור 

כשחזרה למועדון אחרי השיעור האחרון

היה מונך על המיטה שלה ספר עבר

הוא היה מואר בהילה ירוקה

היא הושיטה את ידה לעבר הספר, היד שלה התחילה לפעום מכאב

היא משכה את ידה אל חיכה במהירות 

היא המשיכה לבהות בספר, היא ידעה שהיא צריכה לקרוא את תכולת, היא ידעה שהיא זקוקה לו

אבל איך היא תקרא אותו?

היא עצמה את עיניה

והושיתה את ידה אל הספר היד שלה פעמה בכאב אפילו יותר מקודם

היא נגעה אל קצות אצבעותיה בכריכת הספר היא הרגישה כאילו הספר סכינים משספים כול חלק בגופה

היא פתחה את הספר בעדינות ובאיטיות

היא שמעה צעקת כאב 

צעקת הכאב של עצמה

צעדים הגיעו במהירות במסדרון

רייצ'רד ניצב מאחוריה וניסה למשוך את הספר מלילי בעמצאות לחש, אבל זה לא הועיל

לילי שמעה אותו אבל זה הרגיש כאילו הוא נימצא רחוק מאוד כאילו הוא בקצה השני של העולם

לילי פתחה את הספר בתנופה

מולה ניצבו שלוש מילים 

הן היו מטושטשות אך לאט לאט הן נהיו ברורות יותר ויותר

החדר פעם באור ירוק

לילי כמעט התעלפה מכאב

אבל היא הייתה חייבת לקרוא את המילים שבספר

היא הביטה בהם, דמעות כאב זלגו על פניה

המילים היו

'נמאס לי לחכות'

הפרק הקודם		הפרק הבא