לא שייכת

"היי! קוראים לי רפאל!"

נתתי בו מבט אחד, והתחלתי לרעוד.

זה היה הילד מהחלום שלי.

אתם שואלים איפה אני? אני בארוחת בוקר, וכרגע רפאל ניגש להציג את עצמו.

"מה קרה?" הוא שאל אותי בגבה מורמת.

"כ - כלום."

"אני הקפטן של נבחרת גריפינדור במצא את הדגל!"

"התכוונת קווידיץ'." תיקנתי אותו.

מבט מבולבל הופיע על פניו.

"לא, התכוונתי מצא את הדגל. קווידיץ' זה לקוסמים."

"אה, נכון..." מילמלתי והסמקתי.

"אתם רוצים להיבחן?"

"ברור!" קראנו בו זמנית, ואז החלפנו מבטים, והתגלגלנו מצחוק.

"א *שיהוק* איפה לפגוש אותך?"

"ביער כמובן!" אמר, ועבר לילדים הבאים.

בדרך לשיעור שיקווים נימי פיטפטה איתי במרץ.

"הוא נראה כזה חלומי..."

משום מה, טד נראה מצוברח.

בשיעור שיקווים למדנו על שיקוי צבע, ובסיום הלימודים מיהרנו ליער.

בכניסה ליער עמדו עוד כמה ילדים, וגם רפאל.

אחת הילדות פנתה אלי, ומיד זיהיתי שזאת הילדה בחדר לידי, סטלה בראון.

"אוקי!" פתח רפאל, "עכשיו שכולנו כאן, כדאי שאסביר איך משחקים. זה די פשוט: לכל קבוצה יש דגל בצבע שונה, שהיא תוקעת במקום שהיא קובעת. לכל דגל יכולים להיות עד שתי שומרים, ארבע בלמים, ושש מגינים. יש ילד, אגב, כל הזמן התפקידים מתחלפים. אבל יש ילד, שמחזיק תרסיס צבע עם הצבע של הקבוצה שלו. המטרה שלו זה לצבוע את דגל הקבוצה השניה באותו הצבע. ברגע שמצליחים לצבוע את הדגל, נגמר המשחק, בניצחון לקבוצה. יש עוד דרך לנצח. בכל רחבי היער, יש מטרות לבנות, ואם צובעים אותם מקבלים על כל אחת 10 נקודות. במקרה שמפסיקים את המשחק או שיש תיקו, מי שזכתה בהכי הרבה נקודות מנצחת. עכשיו, כדי להתקבל לקבוצת גריפינדור צריך לעבור הרבה מבחנים. אני הקפטן, וחוץ ממני צריך 19 שחקנים. כל מי שלא מגריפינדור, ללכת עכשיו!!!"

שתי ילדי שנה שלישית מהפלאפאף הלכו.

רפאל התחיל במבחנים. מכייון ששם המשפחה שלי הוא מבין הראשונים, הגעתי למבחן עוד לפני שמישהו התקבל בכלל.

"עכשיו," אמר רפאל (הוא נוהג להגיד הרבה 'עכשיו') "תעופי."

נשארתי מבולבלת על הקרקע.

"אמרתי: תעופי!"

"אבל אין לי מטאטא!"

"לא, לא," צחק רפאל, "כל אלמנטר יכול לעוף, כי אלמנטרים שולטים בזרמי האוויר."

פרסתי את ידי, וראו זה פלא: עפתי!

"עכשיו, אנ אזרוק אליך כדורים, ואת צריכה לחסום אותם."

תפסתי או חסמתי את כל הכדורים.

"שימי לב, שכמעט אין חוקים בתפוס את הדגל, אז יכולים לנסות לתקוף אותך!"

הוא התחיל לתקוף בדרכים שונות.

בסוף המבחן, עברתי ממש על חוט השערה, ורפאל סיכם שאני אתאים כשומרת, בלמת, או מגנה.

נימפדורה הייתה מאד פראית, והוא החליט שהיא תתאים בהתקפה, וטד היה מאד במגננה, ורפאל החליט שהוא מתאים כמגן.

אחרי שכל הקבוצה נבחרה, רפאל אסף אותנו והתחיל להביר את התפקידים למשחק הבא:

"נגה וטד, אתם שומרים. יוחנן, אני, רעות, ומיכל, אנחנו בלמים. בנימין, אביגיל, ורד, ורות, אתם מגנים. נימפדורה, את שחקנית המפתח, בעלת התרסיס, את תעברי אימונים מיוחדים לקראת המשחק נגד רבינקלו. נועם, דוד, יונתן, וג'ון, אתם מטפלים במטרות. זיווה, חווה, טליה, וקורי, אתם מתקיפים. להתפזר!" הוא שרק, וכולם התפזרו.

בזמן שרצתי לעמדתי, תעיתי למה חלמת עליו? הסתובבתי אחורה, וראיתי שהוא מצייר ציור, ציור של המפלצת מהחלום... 

הפרק הקודם		הפרק הבא