ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

בשבועות הבאים הרמיוני נצמדה אליהם יותר מהרגיל. במיוחד לקליירי ולג'ייס. היא נצמדה אליהם כמו צלופח ולא הפסיקה לחקור אותם מה הם עשו בחדר ההוא מאוחר בלילה.

קליירי כבר החלה לפתח אליה טינה.

באותו יום, בשיעור לחשים הם למדו את לחש ווינגדריום לביוסה, הם היו אמורים להרחיף בעזרתו נוצה. קליירי וג'ייס הצליחו בנסיון השלישי שלהם. רון לעומת זאת נחל פחות הצלחה ועם הוא לא היה עצבני כבר אז הרמיוני התערבה פתאום והחלה להסביר לו שהוא לא מבטא את הלחש נכון וכולי..

כשנגמר שיעור לחשים רון היה עצבני לחלוטין. פניו היו אדומות ושערו הכתום היה סתור על פניו. “לא פלא שאף אחד לא סובל את הגריינג'ר הזאת,” הוא קרא בכעס. “היא סיוט, באמת!”

ג'ייס פלט גיחוך קטן.

לחרדתה של קליירי הרמיוני הופיעה פתאום בפנייה של המסדרון. היא הביטה בארבעתם בזעם ואז עקפה אותה כשהיא מתנגשת ברון בכוונה.

לקליירי היה נדמה שהיא ראתה דמעה בקצה העין שלה.

"אני חושב שהיא שמעה אותך רון,” מלמל הארי.

"קליירי פיירצ'ילד, ג'ייס ווילנד, בואו איתי בבקשה,” פרופסור מקונגל עמדה מולם.

קליירי וג'ייס החליפו ביניהם מבטים תוהים ונפרדו מהארי ורון והלכו בעקבות פרופסור מקונגל.

"אתם קליירי וג'ייס שהגיעו מאמריקה,” אמרה פרופסור מקונגל כשםה נכנסו למשרדה. “נכון?”

קליירי וג'ייס הנהנו בראשם.

"יש לכם פה אישורי יציאה להגוסמיד,” אמרה פרופסור מקונגל. “אתם רק צריכים שהאפוטרופוס או אחד ההורים שלכם יחתום על זה.”

"אין בעיה,” אמרו ג'ייס וקליירי בו זמנית והחליפו בינהם מבטים ערמומיים. הם שלפו את האסטלות שלהם ושרטטו במהירות רונה במרכז הדף. אש החלה להיאחז באישורים וכעבור שנייה הם נעלמו.

עיניה של פרופסור מקונגל נפערו לרווחה. “מ..מה?”

"עכשיו האישורים כנראה כבר נמצאים במכון של ניו יורק, פרופסור,” הסביר ג'ייס במתק שפתיים. “מריס לייטוודחותמת על זה.”

"אתם לא משתמשים בינשופים?” שאלה פרופסור מקונגל בחולשה.

"בשביל מה?” שאל גייס. הדף הופיע ביד שלו בעננת עשן.

"זה הרבה יותר מהיר,” הסכימה קליירי. ובלי להסתכל בחתימה היא הושיטה את דף האישור לפרופסור מקונגל. ג'ייס הושיט גם הוא והם יצאו מהחדר מצחקקים.

"לפני אתם הולכים,” אמרה פרופסור מקונגל כשהם פנו לצאת. “זה יראה חשוד ששני ילדים משנה ראשונה הולכים להגוסמיד, רק משנה שלישית אפשר. אז תתדאגו להסוות אתכם בעזרת ה – רונות שלכם.”

"אין בעיה, פרופסור,” קראו ג'ייס וקליירי בו זמנית.

והם מהרו לסעודת ליל כל הקדושים צוחקים ומצחקקים.

"ראית את הפרצוף שלה כששלפנו את האסטלות,” צחקה קליירי. “היה נראה כאילו היא תקעה את הראש שלה בקיר או משהו כזה... חחה..”

"הגדרה מדיוקת,” הסכים ג'ייס בחיוך זחוח.

הם נכנסו לאולם הגדול. הוא היה מואר בהמוני נרות ומקושט בדלעות ענק.

"וואו,” פלטה קליירי. “איזה יופי.”

היא וג'ייס התיישבו על יד רון והארי. קליירי הביטה סביבם רגע. משהו או יותר נכון מישהו הייתה חסרה. “איפה הרמיוני?” היא שאלה את הארי ורון. הם השיבו לה במבט תוהה.

"פרבאטי פאטיל אומרת שהיא מאחר הצהריים בשרותים,” אמר נוויל. “בוכה.”

קליירי, ג'ייס והארי הביטו ברון. אוזניו הוורידו והוא הצטמק על מקומו ולא ענה.

לפתע, דלתות האולם נפתחו באחת ודמות רצה לאורך האולם. קליירי זהתה את הדמות. היא הייתה פרופסור קווירל המגוחך. לאחר רגע החיוך נמחק מהפנים שלה.

"יש טרול במרתף,” הוא צרח בבהלה. “יש טרול במרתף!!”

צעקות בהלה נשמעו ברחבי האולם. קליירי הבחינה שג'ייס הניח את ידו בהיכון על כת הלהב השרפים שלו שמוסתר בחלק הפנימי של הגלימה.

"כולם ללכת לחדרי המועדון שלהם בעקבות המדריכים,” הורה פרופסור דמבלדור. “המורים ילכו יחד איתי למרתף!”

קליירי, ג'ייס, הארי ורון יצאו מהאולם הם פנו לעלות לחדר המעודון שלהם בעקבות פרסי, אחיו של רון כשלפתע הארי עצר את שלושתם באחת. “הרמיוני,” הוא קרא בבהילות. “היא לא יודעת! היא בשרותים! הם נמצאים במרתף!”

"אוי ואבוי,” מלמל ג'ייס וגלגל את עיניו. “בואו נלך להציל את המשוגעת הזאת. קדימה.”

הם מהרו לרדת למטה במקום לעלות. בסופו של דבר הם הגיעו למרתף. צחנה איומה חיכתה להם שם. האוויר היה ספוג בריח של מתכת ושל חלב חמוץ.

לפתע קליירי הבחינה שהגלימה של ג'ייס מתחילה להבהב. “ג'ייס,” היא החוותה בראשה לעבר הגלימה.

"זה לא טרול,” מלמל ג'ייס באוזנה של קליירי בשקט. “זה שד! אחרת הלהב שרפים לא היה מהבהב!”

הצחנה נעשתה חריפה יותר ויותר. לא עברו כמה רגעים וקליירי ראתה שד ראום גדול, בצורת חרגול שחור ונוטף אש הולך במסדרון.

"הנה הטרול,” מלמל רון. קליירי הבינה שזה מה שהם רואים.

"אוי לא,” פלט הארי בבהלה. “הוא נכנס לשירותים של הבנות.”

זעה קרה שטפה את קליירי. להרמיוני אין שום סיכוי נגד שד ראום גדול. שום סיכוי!

"אתם תחכו לנו כאן!” הורה ג'ייס להארי ולרון המבולבלים. “אני וקליירי נכנסים לשירותים. אל תעשו שום דבר פזיז, שמעתם?”

"מי שמדבר,” גיחך רון. “אני בא אתכם.”

"לא אתה לא,” קרא ג'ייס בלחץ. “אין זמן. יכול להיות שהרמיוני עכשיו שוכבת שם מתה. אז תעשה לי טובה ותישאר פה כמו ילד טוב.” והוא דחף את רון המבולבל אל הקיר.

קליירי העיפה בהארי וברון מבט מתנצל ומהרה בעקבות ג'ייס. רק כשהם פנו במסדרון והיו נסתרים מהארי ורון הם שלפו את החרבות שלהם. להב השרפים של ג'ייס זרח כעת בחוזקה.

קליירי וג'ייס העבירו במהירות את הסטלה על כמה רונות. “מוכנה?” שאל ג'ייס. קליירי הנהנה.

הוא בעט בדלת ופתח אותה לרווחה. נשמתה של קליירי נעתקה.

הרמיוני עמדה בקצה השרותים והביטה מבועתת לחלוטין בשד ראום הענקי שהתקרב לעברה, מועך בדרכו את תאי השירותים. היה ברור שהיא רואה את צורתו האמיתית.

"הרמיוני, אנחנו פה,” קראה קליירי.

הרמיוני שעכשיו הבחינה בהם פערה את עיניה לרווחה למראה החרבות. “מה זה הדבר הזה?” היא צייצה בפחד.

השד שעכשיו שם לב לנוכחותם של קליירי וג'ייס הסתובב לעברם.

קליירי וג'ייס התסערו לעברו. קליירי קפצה על הקיר בסלטה והתכוננה לכרות לו את הראש אבל השד היה מהיר יותר והיא הצליחה לקטוע לו רק את אחד מהמחושים.

ג'ייס רץ לעבר השד במהירות ודקר אותו בבטן. השד פלט קריאת כאב וזעם וצליף בג'ייס במחוש שקליירי לא הספיקה לכרות. ג'ייס פלט קריאת כאב וצנח על מקומו. פצע שחור ומגולתי הופיע על הכתף. ולחרדתה של קליירי הרעל של השד החל להתפשט לאט, לאט במעלה צווארו.

"ג'ייס,” צרחה קליירי בבהלה. ולא רק היא גם הרמיוני הביטה בדמותו של ג'ייס בפחד.

קליירי הסתערה על השד ודקרה אותו בדיוק במקום שג'ייס דקר אותו – במרכז הבטן. המכה השנייה הייתה קטלנית והשד פלט קריאת זעם והתמוסס, מותיר אחריו שלולית של עיכור מעלה עשן.

"ג'ייס,” פלטה קליירי ורצה אליו. היא רכנה ושלפה את האסטלה שלה במהירות, היא העבירה אותה על אירצה – הרונת הריפוי.

התפשטות של הרעל הואטה רק בקצת אבל חוץ מזה הרונה לא הועילה.

"איפה המפלצת ההיא?”שאלה הרמיוני.

"באידום,” ענתה קליירי בשיניים חשוקות. “במקום שבו הוא שייך. ג'ייס חייב לעבור למכון עוד עכשיו.” היא הוסיפה.

ג'ייס שכב על הרצפה ופרפר קלות פניו החלו להזיע.

בדיוק באותו רגע פרופסור דמבלדור, פרופסור מקונגל ופרפסור סנייפ הופיעו בפתח של השירותים.

"מה לעזעזל?” מלמל סנייפ.

"פרופסור,” קראה קליירי ונעמדה. “חייבים לקחת את ג'ייס למכון של לונדון! עכשיו!”

"אין צורך בזה, מיס פיירצ'ילד,” אמרה פרוסור מקונגל. “הוא יעובר למרפאה!”

"לא!” קראה קליירי בכעס. “אני יודעת על מה אני מדברת. זה לא היה טרול! זה היה שד ענקי מאידום. ג'ייס נפצע ממנו ורק האחים השתקנים יכולים לרפא אותו. היא העיפה מבט בהרמיוני. חצי מפניה היה מכוסה בדם של שד והיא יבבה בשקט. “גם הרמיוני,” היא הוסיפה.

לפתע על החדר התעמעם ורונה משונה הופיעה לנגד עיניה. בלי לחשוב קליירי שלפה את האסטלה שלה וציירה את הרונה במהירות. עברה שנייה ושער מעבר הופיע באמצע החדר.

"הנה, זה יוביל אותי היישר למכון של לונדון, ג'ייס והרמיוני חייבים להגיע לשם הרגע!”

"נשמע שאת יודעת מה את אומרת,” אמר דמבלדור. “לכי, ותמסרי לנו עדכונים לגבי מצבם של השניים.”

קליירי הנהנה בראשה. היא הרימה את ג'ייס החסר הכרה. הוא היה כבד. “תחזיקי לי את היד הרמיוני!” היא הורתה. הרמיוני עשתה זאת ללא אומר.

וקליירי פסעה אל תוך השער. חושבת חזק על המכון של לונדון.

הפרק הקודם		הפרק הבא