מארק

הם תיקנו יחדיו את הרכב המעופף של אבא.

גוש חלודה מקרטע וגונח, על ארבעה גלגלים, עם רצונות עצמאיים משלו. ימינה, זה יכול להיות כל כיוון.

הוא היה שקוע בתוך קרביה של המכונה הארורה שהמציאה המודרניזציה של לפני עשרים שנה, ואבא עבד על החלק הפנימי.

 "אבא. אולי הגיע הזמן להעיף לכל הרוחות את חתיכת הכאב ראש הזאת?"

 "מארק, אתה יודע שאני מת כבר להעלות את המעצבנת הזאת על המוקד. אבל באותה מידה אתה גם יודע שאין לי תחליף לחבוטה הזאת."
הוא חבט על החבוטה בכרית ידו.

 "אבא, כשאני אהפוך ל"קוסם הטוב ביותר בעולם" ואתחיל להרוויח כמויות מ... כמויות." הגדרות הדימויים-לא היו הצד החזק שלו.
 "אני דבר ראשון, אקנה לך קופסה חדשה!"

אבא נאנח מבין מחוגי השעונים.

 "מארק. אתה יודע שאני לא אוהב את זה."

 "כן אבא. אני לא יכול לא לדעת."

 "מארק, זה לא שאני לא אוהב אותך, או את ה..."

 "כן אבא. אמא כבר דיברה איתי." מארק כמעט צעק.
 "אבל אתם לא מבינים! אני לא צריך חֶברה! כל העולם יעריצו אותי כשאנצח! אני אהיה על גג העולם!"

 "מארק. אתה צריך לחשוב קצת על העתיד. הערצה עיוורת של כל העולם בגלל שהעפת כמה מסכנים על הבמה, היא לא חברות. וכשקסמך יתפוגג-תרתי משמע, הם יזרקו אותך לכל הרוחות. בדיוק כמו את הרכב הארור הזה.
וחוץ מזה, מה יקרה אם לא תנצח?
והרי בסופו של דבר אתה תובס!"

 "די אבא. הבנתי." הוא כבר צעק.
 "הצלחת מעופפת שלך מוכנה כבר לעוף לכל כיוון. חוץ מהכיוון שאתה תקבע. היא מוכנה."
-בטון רגוע יותר.

הוא יצא מבין קרבי העגלה החבוטה, והלך לכיוון הכללי של מרכז העיר.

הפרק הקודם		הפרק הבא