ג'יימס מאלפוי-פוטר

היום הנבחרת משחקת נגד סקוטלנד במשחק חשוב מאוד הפרק מוקדש לה, הלוואי שננצח.אמן.תתפללו כולכם.

תהנו מהפרק תודה לכולם!

"ונדרת?" הארי שאל
"נדרתי"
"אבל אתה, ובכן, אתה די חי" הארי לא הבין
"כן אני חי פוטר כי לא שמעת את המשך הנדר" לוציוס גיחך
"ומה ההמשך?" הארי התעלם
"ההמשך אומר" לוציוס נשען לאחור "וולדמורט אמר שהוא יודע שזו משימה מורכבת להשיג את האבן. ולכן יש לי מרחב זמן לעשות זאת, עד שיורשו של פוטר לא יוכרז רשמית כקוסם, יתקבל להווגוורטס" הוא אמר בעצבנות למראה פניו התוהים של הארי
"עד אז יש לי אפשרות לחפש את האבן ולהחיות אותו ואם לא, אני ימות" לוציוס אמר זאת באדישות, כאילו הוא הסביר לו שאם לא ייעשה זאת הוא לא יקבל מיץ דלעת בארוחת הצהריים.
"ולמה לא עשית את זה עד עכשיו?" הארי באמת לא הבין לוציוס היה ודראקו טוען שהינו אוכל מוות.
"אחרי הקרב על הוגוורטס הבנתי אומנם בהכחשה שוולדמורט לא היה אדם כל כך טוב" הוא לחש
"לא היה אדם טוב?!?! אי פעם חשבת שהוא אדם טוב?!?!?!" הארי היה באמת מזועזע
"אממ, לא בידיוק חשבתי איזה מין אדם הוא פשוט אהבתי אממ כאילו לה-"
"להיות תחת שליטתו" הארי השלים בנדיבות
לוציוס גילגל את עיניו "לענייננו, אחרי שאתה יודע אתה ואממ דראקו נהייתם אתה יודע כאילו" לוציוס היה מובך הוא לא ממש השלחם עם העובדה שבנו גיי.
"בקיצור" הוא המשיך "מכיון שלא יהיו לכם ילדים א-"
"יש לנו ילדים" הארי כעס
"אוו גם אתה רגיש לעניין?" לוציוס חייך "ותפסיק לקטוע אותי כל הזמן" חיוכו הפך לאיום בן רגע
"אז מכיון שהילדים שלכם לא ביולוגיים" לוציוס הדגיש את המילה האחרונה "חשבתי שלא יהיה לך יורש וככה הנדר לא יוכל להתקיים ואני לא אצטרך לחפש את אבן האוב"
"ובכל זאת אתה כולא אותי פה"
"כן, פשוט אחד מהתסמינים שמתריעים על כך שהעונש על הפרת הנדר הכובל מתחיל להתקיים הוא שקצות האצבעות נהפכות שחור" לוציוס הראה להארי את קצות האצבעות שלו שנראו כאילו אש אכלה אותם ולרגע אחד קטן הארי הרגיש חמלה כלפיו.

"אז מה אתה רוצה לעשות?" הארי שאל

הפרק הקודם		הפרק הבא