אחותי הקטנה

הבנות ישבו בחדר הנעים במעגל, ושרה נעמדה במקום, פתחה את הפה, ושכחה לסגור...
"טוב. אז אני שרה, התאומה של נילי. יהודיה בת 11." "גם את יהודיה??!" שאלה נטלי בשמחה,
"כן. למה? גם את??? מה המצב בארץ? אנחנו נולדנו בדנמרק ועברנו דירות כל יומיים בערך..." "אל תגזימי. רק כל שישה חודשים, עד שהיו מפטרים את אבא מהעבודה, שוב.." "אפשר להמשיך נילי?" "נו יאללה תמשיכי יא פסיכי--"
"תודה רבה. אז כמו שאמרתי, אני שרה, הגדולה שבתאומות.חרוצה, אבל תלמידה גרוע. למה? ככה. מורים ואני זה לא מסתדר משהו... אני אוהבת לשיר ולרקוד מהר יש לי מספיק נמשים בשביל כל העולם ואשתו כמו שאפשר לראות... עיניים כחולות ושיער ג'ינג'י. THE END!".
"תודה רבה לשרה וולדובסקי." אמרה נטלי בכל של מגישת חדשות. הבקבוק הסתובב שוב. "מה אתן אומרות שנעשה כמו שרה ופשוט כל אחת תדבר על עצמה במקום שנשאל אחת את השנייה שאלות?" כולן הנהנו בראשים, והבקבוק עצר על מגי.
"טוב, אני מגי אוונס, בת 11, נולדתי בפברואר. יש לי אחות גדולה בשם לילי והיא בת 20, החברה של ג'יימס פוטר.
יש לי עוד אחות גדולה one big disaster. היא מוגלגית, שונאת קוסמים בת 22 נשואה לוורנון דארסלי.
לא יודעתי שאני מכשפה כי גם ההורים שלי מוגלגים, ורק לילי היא מכשפה אז... לא חשבתי להיות גם כזאת עד שקבלתי את המכתב.
יש לי חברה טובה, קוראים לה מאי והיא שובצה בסלית'רין וחבל, כי היא ממש לא טיפוס כזה.
הפעם הראשונה שעשיתי משהו דמוי קסם הייתה בגיל 7 וחצי, כשלא עשיתי ש"ב, והגעתי לכיתה במצב רוח מזופת לגמרי ואז פתאום המחברת שלי התמלאה תשובות לשאולות בכתב ידי. זה היה מוזר ממש....." (כל הבנות צחקו) "בגיל 8 עפתי מנדנדה בלי לקבל מכה, ובגיל 10 הצלחתי להפוך את הכרוב שהיה לי בצלחת לשוקולד. אז לילי החליטה שאני מכשפה, אבל לא האמנתי לה כ"כ... יש לי שיער ג'ינג'י, דווקא אין לי נמשים, עיניים כחולות כמו של לילי (שהיא אגב ה'מודל לחיקוי' שלי). זהו... אני נוצרייה."
"תודה רבה למגי אוונס" אמרה שוב נטלי בקול של מגישת חדשות... והבקבוק נעצר על שלי.
"אממ... טוב... היי?
אני שלי וורטנבוק, מקיימברידג', למדתי בבית הספר "ניונהם קרופט" שבקיימברידג', נולדתי בקיימברידג', וזו עיר שקטה ומדהימה. יש לי אחות בת ארבע שקוראים לה ניקי. גם היא, כמוני, לבקנית עם עיניים כחולות. אני שונאת שאומרים לי שאני יפה, כי רק הדודות שלי אומרות לי את זה כל הזמן וזה מרגיז אותי ש... לא משנה. אני טיפוס רומנטי חולמני ושקט, לא אוהבת, או יותר נכון מתביישת לרקוד. אף פעם לא היה לי חבר... אבל אהבתי מישהו ואמרתי את זה לחברה שלי ומאז אני לא מגלה סודות לאף אחד.
אמא שלי אומרת שיש לי אופי חזק. היא חלתה בסרטן שנה שעברה והבריאה." (הבנות ישבו המומות)
 "אז... זו אני בקיצור."
" אני אוהבת ילדים קטנים כי הם עושים שטויות וגורמים לי להפסיק להיות עדינה ולהשתולל... והם אוהבים אותי בזכות עצמי, ולא בגלל איך שאני נראת, שזה לדעתי הדבר הכי חשוב בחיים."
שלי התישבה סמוקה ומרוצה והבנות נשארו המומות.
"תודה רבה לשלי..." אמרה נטלי, הפעם בקול דקיק.


*הנה עוד פרק, אמשיך את "ההכרות" בפרק הבא. אשמח לדרוגים ותגובות! D: "

הפרק הקודם		הפרק הבא