הדור הבא

הם עברו מבעד למחסום.

״הוגו!״ צווחה הנערה הקטנה והג׳ינג׳ית כשעיניה החומות פגשו בצבע הכחול העז של חברה הטוב ביותר.

״לילי!״ קיבלה את אותה התגובה הנרגשת.

״אל!״ צווחה רוז.

״רוזי!״ צווח אלבוס.

הרבה צווחות.

לילי והוגו עלו לרכבת, צוחקים ומתבדחים.

״איפה סקורפ?״ שאל אלבוס.

״מחפש תא לאחותו הקטנה.״ הנידה רוז בראשה.

״אח מתחשב. שלא כמונו.״ אמר אלבוס בכבוד, ורוז הנהנה.

כעבור שנייה של רצינות, שניהם פרצו בצחוק.

באותה שנייה הגיע סקורפיוס, מחייך.

״מוכנים?״

״ללא צל של ספק.״ אמרה רוז בחיוך, ואלבוס הנהן.

הם נכנסו במהירות לתא, וסגרו אחריהם את הדלת.

״מוכנים לעסוק בהימורים?״ שאל אלבוס בקול אפל.

רוז וסקורפיוס גיחכו על טימטומו הזמני של אלבוס ופרשו קלפי צפרדעי שוקולד. 

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

״רוקס!״

״וויק!!״

שתי הנערות מעברו ליפול אחת על צוואר השנייה בצווחות, עד ששמעו שיעול משועשע מאחוריהן.

״אדי!!!״ צרחו שתיהן ושלושתן התחבקו בחיבוק קבוצתי.

אדיסון נעצה בהן את עיניה הירוקות בחיבה.

אדיסון הייתה נערה דקה עד מאוד, ממש דקיקה, בינונית בגובה, שחומה, עיניה הירוקות-זית בעלות הריסים הארוכים גרמו לכולם להסתחרר, ושיערה החום היה מקורזל אך רך, והיא תמיד אספה אותו לקוקו גבוה.

יחד, שלושתן היו בין הנערות הכי נחשקות בבית הספר.

״מי מדריכה ראשית?״ שאלה אדיסון.

״חוץ מוויק.״ הוסיפה, כשראתה את וויקטואר פותחת את פיה.

״אני מדריכה! וג׳יי מדריך ראשי!! יחד איתך, וויק!״ חייכה רוקסן.

״מדברים עליי?״ שאל ג׳יימס בחיוך שחצני, ולידו עמד חברו, טום.

טום היה גבוה, עם שיער בלונדיני-זהבהב, עם עיניים כחולות כהות וחכמות, ונמשים היו מפוזרים על כל חלק חשוף בגופו.

״מה קורה, טומי?״ חייכה אליו רוקסן בחיבה.

״הכל טוב.״ משך בכתפיו, חיוך רחב על פניו.

״ג׳יי, לא להאמין שאתה מדריך ראשי, עם כל השטויות שלך.״ חייכה רוקסן.

״פלא, אהה?״ שאל ג׳יימס בגיחוך.

״עכשיו אני אהיה תקועה עם האידיוט הזה כל השנה.״ התלוננה וויקטואר.

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
 ״אמיליה!״

 ״פרנק!״

פרנק רץ אל נערה בת גילו, נערה שמנמנה, בעלת שיער זהוב ארוך וגלי, עיניים חומות גדולות, ועור שזוף.

״וואו, לא התראינו שנים!״ חייכה אמיליה.

״כן, ממש מאז שבוע שעבר.״ אמרה אליס בעוקצנות.

״איזה כיף לראות אותך.״ חייך פרנק אל אמיליה ושניהם הסמיקו.

״ועכשיו אני מרגישה כמו גלגל שלישי.״ רטנה אליס, והלכה ברחבי הרכבת במטרה למצוא לעצמה חברה.

״לואיס, מה קורה?״ פנתה אליס באדישות אל בן דודה.

״הכל טוב. בא לך לבוא לשבת איתי ועם פרד?״ שאל.

״בטח.״ חייכה חיוך קטנטן, והלכה איתו.

הם התיישבו מול פרד, ודיברו על דברים סתמיים, בעיקר קווידיץ׳, ואליס השתעממה מעט.

״סליחה? אפשר לשבת פה? אמרו לי שפה לואיס וויזלי, פרד ג׳ונסון-וויזלי, ואליס לונגבוטום יושבים.״ אמר קול הססני.

ילדה נגלתה מאחורי הדלת, שיערה הזהוב קלוע לצמה ענקית ועבה שנחה על גבה, עיניה כחולות, ועורה בהיר.

״בטח!״ אמר פרד בהתלהבות, ואליס נחרה לעצמה בשקט בבוז.

באמת, אהבה ממבט ראשון. פרד פתטי.

״היי, אני קת׳רין.״ ואז היא היססה.

״קת׳רין מאלפוי.״

עיניהם של הילדים נפערו.

חוץ מאלו של אליס.

לאליס זה לא שינה אם היא מאלפוי או לא, היא בת, וזה כל מה שחשוב לה אחרי שיחות הבנים פה.

״את מה?!?!?״ בהה בה פרד, נדהם באופן כמעט מעליב.

״היא מאלפוי. בואו נתקדם.״ גילגלה אליס את עיניה, ואז חייכה אל קת׳רין.

״היי! את כבר יודעת איך קוראים לי, אז אני לא ארחיב, אבל את נראית נחמדה!״ חייכה, וקת׳רין חייכה חיוך ביישני חזרה.

״ולי זה בכלל לא משנה שאת מאלפוי.״ בנקודה הזאת היא הסתכלה על הבנים בתוכחה, ולהם הייתה ההגינות להיראות אשמים.

״כן, גם לנו זה לא משנה בכלל.״ מיהר פרד להגיד, ולואיס הנהן במרץ.

קת׳רין חייכה באי נוחות ונכנסה אל התא.

הם דיברו על הרבה דברים, מקווידיץ׳(קת׳רין הייתה אוהדת של הטורנדואים, מסתבר.) עד אופנה(הבנים העדיפו טרנינג, למרבה השוק.)

אליס וקת׳רין התחברו מהר מאוד.

והרביעייה בילתה את הזמן עד הוגוורטס בחיוך ובצחוקים.

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
מולי ולוסי הילכו ברכבת, מצחקקות.

הן לא פחדו מלהיות לבד, היה להן אחת את השנייה.

הן רק השנה עברו להוגוורטס, לאחר שהיו באילברמורני, והן לא הכירו אף אחד.

״היי, אתן לבד, לא? רוצות לשבת בתא שלנו?״ שאל נער, בעל עיניים חומות ממיסות ובלורית בהירה.

״משהו כזה, וכן, בסדר.״ משכה מולי בכתפיה ולוסי הנהנה בחיוך.

״מעולה!״ נכנס הנער חזרה לתא, והן באו אחריו.

היו שם עוד שני בנים, אחד בעל שיער שחור רך ומושלם, ועיניים כהות מבריקות, ואחד בעל עיניים חומות בהירות, בצבע דבש, ושיערו היה מתולתל וחום.

״אני ג׳ק.״ אמר הנער שהוביל אותן אל התא.

״ואלו בין, ורובי.״ הצביע קודם על הנער בעל השיער השחור, ולאחר מכן על המתולתל.

לוסי חייכה ומולי העלתה גם חיוך קטן על פניה, והן התיישבו לידם.

הם החלו לפטפט, עד שדלת התא נפתחה שוב.

מייד כשראה מי-שזה-לא-יהיה שפתח את הדלת את מי שיושב בפנים, הדלת נטרקה.

״נו, נו, נו.״ אמר רובי בחיוך.

״אל תהיו יותר מדי מרושעים הפעם.״ חייך אליהם בין חיוך מעט... עצוב.

״טוב, אנחנו צריכים לעשות משהו, חכו רגע פה.״ אמר ג׳ק בחיוך רחב ושניהם רצו החוצה.

מולי הזעיפה את פניה באי רצון, ולוסי משכה בכתפיה בהשלמה.

לפתע נשמעו צעקות וקללות מחוץ לדלת התא.

״מה זה?״ שאלה מולי, ולפני שבין הספיק לעצור אותה היא נחפזה החוצה, לוסי בעקבותיה.

בין מיהר אחריהן, וכשהן יצאו עיניהן ממש יצאו מחוריהן מזעזוע.

הן נעצרו והביטו בתדהמה במחזה הנוראי.

ג׳ק ורובי עמדו מול תלמיד שנראה בשכבתם, שיערו השחור היה קצוץ, ועיניו היו ממש צהובות, והן היו נכון לעכשיו מפוחדות לחלוטין. 

מעגל תלמידים סגר עליו, תלמידים מכל הקרון, וחלקם נראו משועשעים, וחלק מפוחדים.

אבל איש לא נראה כועס.

״פטריפיקוס טוטאלוס!״ צעק ג׳ק, והתלמיד קצוץ השיער נפל על פניו.

הנער כבר היה מחוסר שרביט, הוא כנראה נלקח לו קודם לכן.

ואכן, רובי הרים אל על שרביט, שבבירור לא היה שלו.

ובתנועה אחת חדה-

שבר את השרביט על ברכו.

הנער צהוב העיניים התכווץ.

הוא קם לאט, ואז...

״אימפידינטה.״  חייך ג׳ק, והנער הועף אחורה, נשאר שם, מותש ואומלל.

״ל-״ התחיל רובי, אך נקטע.

״מה אתם עושים לעזאזל?״ התפרצה מולי, זועמת.

לוסי עמדה לצידה, המומה.

״מענישים את הדביל המלוכלך בעולם.״ חייך ג׳ק.

״מה הוא כבר עשה שמצדיק טיפול כזה?״ שאלה לוסי, שפתיה עוד פשוקות מההלם.

״נולד.״ חייך רובי, וג׳ק ציחקק.

״וואו, אתם האנשים הכי שחצנים שפגשתי! אני הולכת.״ זעמה מולי, והיא ולוסי עזרו לנער לקום, והלכו משם בגאון, בנפנוף שיער.

הפרק הקודם		הפרק הבא