״אני לילי!״/״אני ג׳יני!״

עד כמה שלילי כעסה על סנייפ, היא ראתה שהוא התבגר, והייתה בטוחה שהוא הבין את הטעות שלו מככל הנראה הרבה השנים שעברו.

״אז מה הולך?״ חייכה לילי והתיישבה בקפיצה על השולחן.

״הכל טוב. אני מורה לשיקויים. זו חרא עבודה.״ אמר סוורוס באדישות והתיישב לידה.

״כן, אתה לא השתנית בכלל. ואני רואה שאתה גם לא אוכל מוות.״ חייכה לילי.

סוורוס התנועע בחוסר נוחות.

״כן. סתם... מורה.״ אמר בקול לחוץ מעט.

היא הבחינה שהוא משקר, אבל לא לחצה.

״ולילי...״ אמר סוורוס בקול קטוע.

״כן?״ שאלה בעדינות.

״אני מצטער כל כך. הייתי דביל מושלם.״ אמר בקול עייף ומצטער כל כך, כל כך עצוב, שלילי לא יכלה אלא לסלוח לו.

״ברור.״ חייכה לילי את חיוכה היפה.

״תודה.״ אמר סוורוס והעלה על פניו חיוך יגע אך מאושר. הוא עשה את זה. לילי סלחה לו.

״אז... אני וג׳יימס.״ אמרה במבוכה לילי, משחקת בתלתל אדום ומסיטה אותו מאחורי אוזנה.

״כן.״ אמר סוורוס בפשטות.

״ולא אכפת לך בכלל?״ ביררה לילי בזהירות, מפני שחשבה שסוורוס יהיה עצוב כל כך על כך שהיא יוצאת עם אויבו המושבע.

״בהתחלה כעסתי, אבל... מגיע לך יותר ממני. הוא מגיע לך.״ אמר בהשלמה.

לילי נעצה בו את עיניה הירוקות הבוהקות, סורקת אותו בסימן לגלות שקר.

״אני לא משקר לך... לילו.״

לילי קפאה למשמע שם החיבה.

*פלאשבק*
״סוורוס?״ שאלה ילדה קטנה ודקה, בת תשע בערך, שיערה בגוון תפוז ועיניה ירוקות נוצצות.

״כן?״ שאל ילד עם שיער שחור ועיניים שחורות, וחיוך דק נמתח על שפתיו.

״אנחנו צריכים שם חיבה. לך יקראו סוו, כמובן.״ אמרה הילדה והילד הזעיף את פניו.

״זה דומה מדי לשם שלי.״ אמר; הוא לא אהב את שמו.

״אבל השם שלך כל כך יפה ומיוחד! יקראו לך סוו וזהו.״ אמרה הג׳ינג׳ית הפצפונת בהחלטיות.

״אוקיי...״ מילמל הילד, ואז גיחך.

״ולך יקראו לילו, כמו הילדה מהסרט המוגלגי הזה שהראית לי.״ אמר בחיוך שובב.

״סוורוס!״ אמרה לילי בכעס מדומה, מצחקקת.

״נו, בחייךךךךךך!״ התלונן סוורוס.

לילי הנהנה.

״בסדר. למרות שאתה די דומה לסטיץ׳.״ אמרה בחיוך קל, וסוורוס זרק עליה חופן עלים.

הם החלו לרדוף אחד אחרי השנייה, מצחקקים.

*סוף פלאשבק*
״אני מאמינה לך... סוו.״ אמרה לילי בחיוך מהוסס. 

״עכשיו, בואי נלך לדמבלדור.״ חייך סוורוס.

הפרק הקודם