ביום שאחרי - מנקודת מבט

'הי, יש עוד פרק!'

הי, תודו שזה מה שחשבתם שראיתם שעידכנתי?

לא? למשנה..

בכל מקרה, אני משתדלת לעדכן,

אבל יש לי את התירוץ הכי מיושן:

לימודים!

באסה, אבל נכון.

סורי, אבל אני אעדכן פחות בזמן הקרוב.

אני לא נוטשת!!

נהניתי לקרוא את התגובות מהפרק הקודם,

אז הנה פרק חדש מהפצפצים.

מקווה שתאהבו.

היא זכרה את עצמה,

מטיילת בנחלים של סקוטלנד,

סקרנית להבין את הטבע.

לפני שידעה שהיא מכשפה.

ילדה שרק רוצה שקט.

לפני שהכל התחיל,

כשהייתה תמימה שחושבת שהעולם ורוד.

לפני שהיא נהפכה למבוגרת,

לפני שהייתה "פרופסור".

כשהייתה רק ילדה,

ילדה קטנה.

ילדה תמימה,

מבוגרת למודת קרבות.

סקרנית מהטבע,

מתרחקת ממנו.

ילדה שקטה,

מכשפה מפורסמת

ילדה שובבה,

מבוגרת קשוחה.

ילדה שבטוחה שהכל ורוד,

מבוגרת שנלחמה ותלחם עוד.

זה היה אחרי המלחמה,

אחרי הקרב.

המלחמה נגמרה.

"ניצחנו בקרב"

היא חזרה ואמרה,

אבל בתוך ליבה ידעה,

טירת הוגוורטס הרוסה.

אולי הם נצחו בקרב,

אבל המחיר..

המחיר..

היא ידעה.

היא ידעה שהמתים לעולם לא עוזבים את הזיכרון,

אבל הם כן עזבו אותה,

הו, אלבוס,

אלאסטור,

רמוס,

טונקס,

אפילו פרד,

והם אינם.

"they Gone, forever"

היא אמרה.

אבל בתוכה ידעה,

הם לא עזבו.

הם עדין איתה,

בזיכרונות שלה,

ובמחשבות שלה.

אבל זה לא הסוף.

נגמר הקרב הראשון,

זה שהרס את טירת הוגוורטס,

ועכשיו מתחיל הקרב השני,

זה שיתקן אותה.

והיא תלחם,

ותתגאה בכך.

ואז היא התחילה לחשוב,

לחשוב על הבית.

הייתה לה משפחה.

היא התאהבה,

נשבר לה הלב,

ואז היא התאהבה שוב,

והתחתנה,

ואז הוא מת,

אלפינסון מת.

לא היו לה ילדים,

והיא הבינה,

היא נשואה לעבודתה.

היא תעשה הכול,

הכול,

בשביל שטירת הוגוורטס תחזור לפעילות.

וזה יהיה קשה,

פיזית ומנטלית, אבל היא מסוגלת.

הוא היה המנהל,

היא תהיה המנהלת.

לא זה שנלחם,

אלא זו שתיקנה.

היא תעשה הכול בשביל מטרתה,

להשיב את הוגוורטס לחים.

וזה יהיה קשה,

אולי הדבר הארון שתעשה,

אבל היא תתקן את השברים.

היא מבינה עכשיו,

שהמתים לא נטשו,

הוא לא נטש.

דמבלדור חי, בתוכה.

והיא תגרום לו להתגאות.

" האמת היא דבר יפה ונורא,

ולפיכך יש לנהוג בה במיטב הזהירות"

הוא אמר,

ועכשיו היא מבינה.

היא תמיד חשבה שהיא צריכה להיות קשוחה,

אבל עכשיו היא מבינה.

היא תמיד חשבה שאין לעודד ילדים להסתכן ולעזור,

ועכשיו היא הבינה.

היא לא צריכה להיות מושלמת,

רק להיות.

רק להיות המנהלת.

המורה, המדריכה.

המנהיגה, המתקנת.

המנהלת.

"Hogwarts must be"

היא אמרה,

וצעדה אל העתיד,

משאירה את העבר איתה, מאחוריה.

כי, בסופו של דבר,

היא רק רצתה להיות אותה ילדה,

תמימה שחושבת שהכל ורוד.

היא רק רצתה להיות אותה ילדה,

שסקרנית ורוצה ללמוד עוד.

רק לא לדאוג.

בלי דרמה.

בלי קרבות,

רק לחיות.

כי היא ידעה,

והיא היתה בטוחה בכך,

שהחיים בהוגוורטס לעולם לא יחזרו למסלולם*.

ולסיום, ציטוט מאת מקונגל:

מקגונגל:

"זה נכון שצעקת על אמברידג'?"

הארי פוטר:

"כן"

מקגונגל:

"וכינית אותה שקרנית?"

הארי פוטר:

"כן"

מקגונגל:

"ואמרת לה שוולדמורט חזר?"

הארי פוטר:

"כן"

מקגונגל:

"קח עוגיה פוטר"

(הארי פוטר, הספר החמישי)

*אם בכלל יש להם מסלול קבוע.

הערה1: הפרק יותר ארוך ולא ממש קשור לזמן של הנושא, כי ראיתי שאהבתם את הפרק על ג'ורג', אז זרמתי.

הערה2: זה היה אמור להיות פיקצ'ר, כתבתי עליו כמה פעמים בתגובות, אבל זה די קשור בכל זאת, ואני אוהבת את מקגונגל, אז היא קיבלה שני פרקים.

הערה3: רציתי להוסיף תמונה, אבל לא הצלחתי. אם מישהו יודע, אשמח שיסביר לי.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא