הנשף

"הארי? אתה איתי?" שאלה ג'יני.

"ממ? כן, כן. פשוט נזכרתי במשהו..."

"במה?"

"נזכרתי במתי שהגעתי אליכם החופש והצעתי לך לחזור להיות חברה שלי," הוא אמר בחיוך.

"אהה. אתה יודע, ממש שימחת אותי באותו יום. לא רק בגלל שסוף סוף חזרנו להיות חברים להרבה זמן, גם בגלל ש..." היא נראתה כאילו קשה לה להמשיך.

"ש...?"

"שעד שנכנסת בדיוק בכיתי, זאת אומרת- הייתי עצובה- על פרד..." היא אמרה ועלו דמעות בעיניה. הארי קם והתיישב לידה. היא הניחה את ראשה על רגליו ונשכבה במושבה. הארי ליטף את שערה הארוך.

"אני יודע, ג'ין... ואת יודעת מה הכי קשה לי? הכי קשה לי לדעת שהוא- כל מי שמת- מת למעני. אם הייתי נותן לוולדמורט להרוג אותי-"

"אז הייתי בדיכאון ולא הייתי מתחתנת לעולם והיו לי חצי חיים בלעדיך," היא קטעה אותו בקול חנוק.

"את מתכוונת שעכשיו את כן תתחתני?" הוא שאל בחיוך.

"ברור! ואני חושבת שאתה יודע עם מי..." היא חייכה מבעד לדמעות. הארי התכופף אליה ונישק אותה. זה היה קצת מוזר, כי היא שכבה על רגליו והוא התכופף אליה- הוא אף פעם לא עשה את זה. הוא משך אותה לעמידה ונישק אותה בכל כוחו.

"את מקור הכח שלי, ג'יני," הוא לחש לה באוזן.

"היי, הארי, היי, ג'ינ-" נשמע קול מדלת התא, אבל להארי וג'יני לא היה איכפת.

"הרמיוני, אמרתי לך שלא כדאי לתת להם לשבת לבד," אמר רון ברטינה.

"נו, רון, אל תהרוס להם. הם כל כך חמודים ביחד... אתה יודע, אף פעם לא ראיתי את הארי אוהב מישהי ככה. אחות שלך באמת משהו מיוחד."

הארי שמע והסמיק.

"את רואה? הוא שומע אותך, הוא מסמיק." אמר רון.

"נו, בוא נעזוב אותם. אם אתם בכל זאת מקשיבים, אתם יכולים לבוא לתא שלנו שתסיימו את- עיניינכם-" אמרה הרמיוני, והארי שמע את צעדיהם מתרחקים.

הוא התרכז שוב רק בג'יני. אך ורק בה, עד ששמע שוב צעדים מתקרבים. אבל לא היה לו איכפת מי זה. ממש לא. איכפת לו רק מג'יני.

"איו, דראקו, בוא נלך, מגעיל פה." אמר קול מוכר מעט.

"הוא דוחה. מנשק את הבוגדת דם המגעילה הזאת," אמר קול עוד יותר מוכר. הארי האדים, הפעם מכעס. הוא שלף את שרביטו והתנתק מג'יני, פתח את עיניו וצעק: "פטרפיקוס טוטאלוס!" נשמעה חבטה, ופנסי עמדה לשלוף את שרביטה, אבל הארי היה מהיר יותר. "פטרפיקוס טוטאלוס!" והיא צנחה, משותקת. הוא התקרב אל מאלפוי ופנסי.

"אף פעם-" הוא אמר בכעס. "אף פעם- אל תעליב אותה בנוכחותי. שמעתם אותי? כי זה יגמר ממש לא טוב. תיזהר, מאלפוי. ועוד אחרי שהצלתי את חייך! בלעדי לא הייתה חי. תיזהר ממני. וגם את, ראש פרה!"

"פוטר! מה אתה עושה?!" זו הייתה הפרופסור מקגונגל.

"מאלפוי ופרקינסון העליבו את ג'יני, פרופסור."

"עדיין- אני מבינה למה כעסת, אבל עדיין- לא תוקפים תלמידים! אתה אמור לדעת את זה, מר פוטר. שחרר," מאלפוי ופרקינסון חזרו לזוז. הם ברחו משם. הפרופסור מקגונגל הלכה.

"ג'ין?" שאל הארי והסתובב. הוא ראה את ג'יני יושבת ומביטה בו במבט שבחיים לא ראה אצלה. חיוך עדין היה נסוך על פניה ועיניה נראו מאוהבות. "הכל בסדר?" 

"אתה מתוק," היא אמרה לו. "בוא נלך." הם יצאו מהתא והלכו לחפש את רון והרמיוני. לבסוף מצאו אותם, מתגלגלים מצחוק.

"היי, מה קורה?" שאל הארי.

"ב- בסדר," אמרה הרמיוני, עדיין צוחקת.

"על מה אתם צוחקים?" שאלה ג'יני בחשדנות.

"כלום, כלום." אמרה הרמיוני.

"הרמיוני ואני ראינו אתכם מתנשקים קודם והארי הסמיק, ואז מאלפוי בא והאדמת מכעס זה היה נראה הזוי..."

"רון!"

הארי וג'יני התיישבו, מביטים זה בזה וצוחקים. זו תהיה נסיעה שלא תישכח לעולם.

הפרק הבא- המלון! תגיבוווו

הפרק הקודם		הפרק הבא