שלישית רידל

הרכבת עצרה.

“נא להשאיר את המזוודות והתיקים ברכבת." נשמע כרוז. "הם יועברו לבית הספר בנפרד."

בטנו של אלכס התהפכה. הוא ניגש בחשש לדלת הקרובה ויצא.

שאר חבריו לקרון עשו כמוהו.

צללית ענקית נפלה אליהם. "תלמידים חדשים הנה לכאן! תלמידים חדשים הנה לכאן!"

"אתה האגריד?" שאל אלבוס.

"כן. אתה פה הבן של הארי?" שאל האגריד.

"כן." אמר אלבוס.

"לפי המסורת, שומר הקרקעות של הוגוורטס מסיע את התלמידים החדשים להוגוורטס בתוך סירות קסומות." הסביר סקורפיוס. הוא סרק את השמיים. "אוי לא, נראה שהולך לרדת גשם…"

האגריד קרא לכולם. הוא הוביל אותם בשביל קצר, עד שראו צי של סירות משוטים קטנות.

"לא יותר מארבעה בסירה אחת!" קרא האגריד והתיישב בסירה שהיתה פרטית לו, כיוון מידותיו הגדולות.

אלכס, ליאו, אמילי וסקורפיוס נכנסו לאחת הסירות. אלבוס הצטרף לרוז ולעוד שני ילדים שהם לא הכירו.

הסירות שטו כמה דקות כשפתאום התחיל לרדת גשם. אז הסירות הטלטלו בצורה מאיימת.

אמילי התנדנדה במושבה. כיוון שבדרך כלל נהגה לקרוא, ולא לצאת לבלות, השפעה של טלטלות חזקות היה נוראית אליה.

לאחר כמה דקות התגלתה לעיניהם טירת הוגוורטס. אמילי הרימה את מבטה מהמעקה בו החזיקה, ונפלה למים.

"אמילי!" קרא ליאו בבהלה.

המים געשו. פתאום יצאה מהם זרועה דיונון אדירה ודחפה את אמילי בחזרה לסירה.

האגריד חייך. "אותו הדבר קרה לי לפני משהו כמו עשרים ושמונה שנה." אמר. "איזה ילד בשם נראה לי קולין קריווי נפל לאגם. לפחות נראה לי שהדיונון הענק שם הוא שדחף אותו אז לסירה."

"הדיונון ה-" אמרה אמילי ורכנה למים.

"זהירות, או שתיפלי שוב." אמר אלכס.

"אל תדאג." אמרה אמילי.

"אני דואג לך לדעתך?" שאל אלכס בעלבון. "אני דואג רק ממה שאמא תגיד אם תתבעי באגם."

ליאו פלט צחוק. אמילי הזעיפה פנים.

האגריד הפנה את מבטו לאחור. "קחי את את זה!" קרא וזרק את מעילו על אמילי.

"תודה." אמרה אמילי והתכרבלה במעיל, שהיה גדול עליה בשלושים מידות לפחות.

"כדאי שתלכי שם למדאם פומפרי." אמר האגריד בדאגה.

טירת הוגוורטס גדלה באופק. הצריחים יצאו מתוכה בשורה גדולה הפונה לשמיים כמו להקת ציפורים, והמגדלים נראו כמו עמודים גדולים וחלולים.

צי הסירות נעצר. הילדים קפצו מהן בשמחה (גם על זה שהגיעו להוגוורטס וגם על זה שיכלו לרדת סוף סוף מהסירות המטלטלות).

קבוצת התלמידים החדשים נכנסה בדלתות הכפולות הגדולות שבכניסה.

האגריד השאיר את הילדים באולם הכניסה ומיהר לאולם הגדול.

משהו השפריץ בחוזקה ליד אלבוס.

"פיבס!" קרא אחד הילדים.

אלבוס ניגב את פניו בעצבנות וקרא: "פיבס, תראה את עצמך!"

איש גוץ נגלה מרחף באוויר. "ומי אתה?" שאל בקול שמנוני.

"האחיין של ג'ורג' וויזלי." אמר אלבוס.

אלכס לא הבין. למה שפיבס יתייחס אליו טוב יותר בגלל הדוד שלו?

"ג'ורג'!?" קרא פיבס להפתעתו הגדולה של אלכס. "כן, ג'ורג' היה ילד עם חוש הומור טוב. מסכן אחיו התאום, הם היו כזה צוות מוצלח." פיבס הזיל דמעה.

"אבא שלי מנהל את חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי." אמרה רוז.

"חן חן לך." אמר פיבס.

"הוא לא אמור להיות יצור מגעיל וחסר רגשות?" שאלה אמילי את סקורפיוס בשקט.

"אמור." אמר סקורפיוס. "אבל הוא בהחלט פיתח חיבה לפרד וג'ורג' וויזלי. הוא אפילו הקשיב להם."

"אבל חשבתי-" פתחה אמילי.

"את באמת רוצה להבין את הראש של המפחידן הזה?" שאל סקורפיוס. "תאמיני לי, את לא תצליחי."

"אני מאמינה לך."

"יופי."

אישה חייכנית בתסרוקת זנב סוס נכנסה לעולם הכניסה. "בואו." אמרה.

הילדים הלכו אחריה בחשש.

באולם הגדול היו ארבעה שולחנות שלידם ישבו מספרים גדולים של ילדים. בקידמת האולם היה שולחן קטן יותר שלידו ישבו חברי הסגל.

האישה שהביאה את הילדים לאולם הגדול יצאה וחזרה כשבידיה שרפרף ומצנפת מטולאת.

"מצנפת המיון." לחשה אמילי.

הפטפוטים באולם גוועו.

"מצנפת המיון בבקשה." אמרה אישה חמורת סבר בתסרוקת פקעת הדוקה.

פתאום נפער אחד הטלאים שבמצנפת כמו פה, והמצנפת התחילה לשיר: 

"אנשים ארבעה אותי יצרו:

רייבנקלו, הפלפאף, גריפינדור וההוא.

ארבעה הכניסו מרוחם אלי:

גודריק האמיץ,

הלנה הנאווה,

סלאזר השאפתן

ורוונה הנבונה.

כולם יחדיו נפגשו סתם ביער,

ובליבם גמלה להם החלטה:

בית ספר לקוסמים

רצו להקים,

ואם כן, נגשו לעבודה.

בנו ועמלו, וכך הוגוורטס הוקם.

בעת חייהם, מיינו הם בעצמם,

אך איך ימשיכו למיין גם אחרי מותם?

לגריפינדור היתה עצה,

וחיש הסיר אותי,

וכל אחד מהם הפקיד

קצת מרוחו אצלי.

מצנפת המיון אני,

האך הידד וכן הלאה, 

אך כאן תלמידים יש למיין,

אם כן, ניגש לעבודה."

בית הספר מחה כפיים.

"גולשי רו!" קראה האישה החייכנית.

תלמיד נמוך במקצת התקדם לעברה.

"שב." אמרה לו האישה.

התלמיד עשה כדבריה.

האישה לקחה את המצנפת והניחה אותה על ראשו של הילד.

"גריפינדור!" קראה המצנפת.הילד מיהר לשולחן שפרץ בתשואות רמות.

"קיין רוג'ר!"

"הפלפאף!"

"פרקר חנה!"

"הפלפאף!"

"דיו פני!"

"רייבנקלו!"

"צ'רקובסקי דרו!"

"גריפינדור!"

"גולדיש דניאל!"

"סלית'רין!"

"לאבגוד סוזן!"

"רייבנקלו!" צרחה המצנפת.

ואז סוף סוף: "צ'ייס אלכס!"

אלכס התקדם אל הבמה. בטנו אחזה בבחילה עזה.

האישה הניחה את המצנפת על ראשו.

חושך מוחלט נפל על עיניו של אלכס.

"הממ… מעולם לא ראיתי תלמיד כל כך מובהק…" נשמע קול קטן בראשו. "מלבד אולי מאלפוי או וויזלי…"

"מובהק למה?" חשב אלכס.

"לבית שאליו אתה הולך." אמרה המצנפת.

"איזה בית?" שאל אלכס.

"עוד תראה…" אמרה המצנפת. "גריפינדור!" הוא שמע את המצנפת צועקת לכל האולם.

הפרק הקודם		הפרק הבא