בדרך אל הקסם

לוסי, ארי ורובאוס היו מרותקים לחדריהם לחודש הקרוב, ויכלו לצאת רק לארוחות ותו לו. שיעורי בית ניתנו להם בזמן הארוחות.

עבור לוסי וארי החלטה זו לא חרצה את גורל התקשורת ביניהם, מפני שחדריהם היו צמודים, ולאחר גישוש ממושך בסדקים, נמצא חרך שניתן להעביר בו פתקים.

עבור רובאוס, העונש היווה נתק מוחלט מלוסי ווארי, והוא היה צריך להתאמץ הרבה יותר לדבר איתם גם בארוחות, מפני שהענקים ישבו במרחק מה משולחנם של לוסי וארי.

לוסי בדיוק ישבה בחדרה והשתעממה, כשדף נייר צהוב החליק פנימה דרך החריץ שמתחת לדלת.

לוסי מיהרה לגשת אליו, וקראה את תוכנו בלהיטות. 

לוסי איקרה, 

אני מבקש אמון אמון סליחה אל המאסה שלי באי הברית. זו אייתה תאות איומה לאיתלאב קכה ולאסגיר את קולנו. לו מגיא לי להיות קוסם. 

אני מאוד מקבה שנוחל לאישאר חברים, כי את וארי הם אחברים איחידים שלי. 

חוץ מיזה, אני חושב שקדי שתילחי לארוחת צוהוראיים כי אני חושב שיש נאקניקיות.

שלח בצאר ובחרתה, 

רובאוס הגריד.

לוסי נאנחה למראה כתבו רווי שגיאות הכתיב של רובאוס, ויצאה מחדרה לכיוון אולם האוכל. כעבור כמה צעדים היא נתקלה בארי, שהחזיק בידו פיסת נייר דומה. 

"רובאוס?"

"רובאוס."

***

רובאוס לא טעה, ובאמת היו נקניקיות לארוחת צהריים. 

לאחר שסיימה לאכול את פאי התפוחים השלישי שלה ועוד שתי נקניקיות (בנוסף לאלו שאכלה לפני הפאי) לקינוח, התרווחה לוסי בכיסאה ונשענה לאחור באנחת רווחה. 

זה שהיא מרותקת לא אומר שהיא לא יכולה ליהנות מארוחה טובה.

קול נקישות נעלי עקב נשמע, ולוסי הרימה את מבטה וראתה את מרי, מרי פופינס, עומדת מולה בחיוך דקיק. 

"היי, מרי." אמרה לוסי, מזדקפת בכיסאה.

"שלום!. באתי לכאן כדי לשאול אותך מה שמך. לא הספקתי אתמול..." ומרי שילחה בהם מבט חמור, כתזכורת לעוול שעשו לבית הספר.

"אה, זה..." ענתה לוסי. "אני לוסי האנט."

לרגע אחד, נראה כאילו מרי לא שמעה דבר.

ברגע הבא, פניה החווירו עד שנהיו לבנים כמו מפת אולם האוכל.

ברגע הבא, ניצוץ שובב נדלק בעיניה.

בגע הבא, ארשת פניה השלווה חזרה אליה. 

"מצויין." אמרה, מיישרת קפלים דמיוניים בשמלתה. "לוסי, ארי ורובאוס."

שלושת הילדים הנהנו.

"רק דבר אחד," נזכרה מרי, "תוכלו להגיע כולכם לחדר של ארי בשעה שמונה בערב?"

"אנחנו מרותקים, להזכירך." השיב ארי במבט חמוץ על מר גורלו.

"ואני מורה, להזכירך. יש לי קשרים." 

לוסי לא התכוונה לתת להזדמנות הפז הזאת לחמוק. "כמובן, כמובן, כולנו נהיה שם."

***

בשעה שמונה בערב, מרי, לוסי, ארי ורובאוס ישבו על מיטתו של ארי.

"אתם בוודאי תוהים מדוע כינסתי אתכם כאן," פתחה מרי בארשת מכובדת. "ובכן, אין דרך ממש פשוטה להסביר זאת."

"ובדרך פחות פשוטה...?" ניסתה לוסי.

"אני רוצה לעזור לכם לברוח מהאי הזה."

כל הילדים התנשמו בחדות.

"למה?" שאל ארי, לא מאמין למזלו הטוב.

"קודם כל, יש את רובאוס. " אמרה מרי. "כל קוסם זכותו ללמוד בהוגוורטס, ושום בית ספר אחר לא ימנע זאת. אני, בתור מישהי שלמדה בהוגוורטס, לא יכולה לראות קוסם מבוזבז."

"ואנחנו?" שאלו, באותו זמן, ארי ולוסי.

"אני חוששת שאיני יכולה לענות על זה עכשיו." נאנחה מרי. 

"אבל למה?" נאנקה לוסי. 

היא לא זכתה לתשובה.

"בכל מקרה, מתי נעשה את זה?" שאל ארי.

מרי הבליעה חיוך. "הפעלתי כמה קשרים, ו... אפשר לומר שנעשה זאת מחר."

"מחר?!" כולם קראו, מחייכים מאוזן לאוזן. 

"מחר." 

הפרק הקודם